"אמא, הכיפה לא קדושה!"

גדלתי בבית מסורתי. היינו מדליקים נר, מקדשים ואחר-כך כל אחד יצא לדרכו. אחרי שירות בצבא כקצינה וטיול לדרום אמריקה, סיימתי תואר במשפטים ונסעתי לתאילנד.

שם הכרתי את גיסתי, שהתעקשה שעלי להכיר את אחיה שחי בחו"ל. לא ראיתי אופציה כזאת. כאשר חזרתי לארץ אחיה הגיע לביקור קצר והיא לא ויתרה. ונפגשתי עם אחיה. מיד התחברנו וכעבור חודש טסתי אליו לארה"ב.

מצאתי עבודה כמנהלת מכירות ואחה"צ לימדתי בבית ספר יהודי-רפורמי. בעלי עבד בהובלות ובשיפוצים ופתח עסק לרצפות עץ במקביל לעשיית תואר במנהל עסקים.

פעם הוא אמר לי: "בכל פעם שאני עובד בשבת, כל העבודות למחרת מתבטלות!". הוא החליט להפסיק לעבוד בשבת. עשינו קידוש ואחר-כך הלכנו למסעדה לא כשרה...

חבר של בעלי המליץ לנו על אתר הידברות, ומדי יום צפיתי בשיעורים. יום אחד נודע לנו שהרב זמיר כהן מגיע ללוס אנג'לס. פגשנו אותו והוא סיפר לנו על רצונו להקים ערוץ יהדות בטלוויזיה.

המפגש הגביר את התקשרותי. שמעתי דיסקים מעניינים, אבל לא שיניתי את הדרך. נסענו לישראל להתחתן וחזרנו לארה"ב. לאחר שנולדו לנו שני בנים באנו לביקור בישראל לחתונת גיסתי. לא הצלחנו להשיג את האישורים הדרושים לחזור לארה"ב, ונשארנו עם שני תינוקות ובגדים לשלושה שבועות. חברים עזרו לנו ונשארנו בארץ. כל מה שהשארנו באמריקה הגיע אחר-כך בקונטיינר.

מצאנו עבודה והתחלנו להשתקע בארץ. המשכתי לצפות בשידורי הידברות על אש קטנה. לפני כשנתיים אחותי ענבל ילדה בן שהתגלה אצלו גידול מסוכן בראש. הפנו אותי לרב מטבריה. הוא שאל: "האם אחותך וגיסך יהיו מוכנים לקבל עליהם תשובה מלאה?". הם היו מוכנים לכל דבר. כמו כן ביקש שבעלי יקרא "שמע ישראל" מדי לילה ואני הסכמתי בשמו. בעלי קרא "שמע ישראל" באותו לילה, וכאשר אמרתי לו שעליו לקרוא מדי לילה התרגז: "איך את מתחייבת בשמי?!"

בתקופה שבה אחייני עבר חמישה ניתוחי ראש, בילינו הרבה במחלקה האונקולוגית. זה היה נס שהוא שרד. התחלתי לחוש שיש דברים מעבר. 

התקשרו אלי מהידברות והציעו: "אם תתרמי 180 ₪ הוראת קבע - נתפלל עליכם ארבעים יום בכותל, נקדיש עבורכם הרצאה במשך חודש ועוד. הסכמתי מיד ונתתי את שם אחייני וגם ברכה שבעלי יתקרב. בימים הבאים אתר הידברות היה פתוח ללא הפסקה, ובעלי צפה והתחזק. באותה הורע מצבנו הכלכלי, ובעלי הסכים לדבר עם הרב זמיר כהן.

התפללתי בדמעות שבעלי ירצה לשמור שבת. ולהפתעתי בתום אירוע שבו היינו, שעתיים לפני כניסת שבת אמר: "בואי נשמור שבת!". נדהמתי. איך נספיק להתארגן?! וגם הזמנו חברים לשבת...

בעלי קנה בורקסים לשבת בבוקר, צלצלנו לחברים להודיע להם שיגיעו בלי להתקשר כי אנחנו שומרים שבת. טבילת האש לא הייתה פשוטה בקרב הסובבים אותנו. 

הלכנו לסמינר של "ערכים" בטבריה. היו לבעלי המון שאלות. הוא נפגש עם הרב צבי ענבל במפגש של ארבע שעות, והארגון המשיך ללוות אותנו. ישראל בעלי החל להניח תפילין ולהתפלל. הכל היה מלווה בתפילותיי. בעקבות המצב הכלכלי ילדינו הועברו לגן דתי. בד בבד בעלי גם הסכים לחצאיות.

בבוקר למחרת בננו בן השלוש וחצי בא למיטתנו, זרק את כיפתו ואמר: "אני לא הולך עם כיפה! היא לא קדושה!". "היא קדושה!", נדהמתי, והוא השיב: "אם היא קדושה - אז תשימי מטפחת על הראש!"...

בעלי היה המום. הוא הבין שזה לא הילד, אלא משהו גדול בהרבה. כאשר התכוננו ללכת להורי בעלי, הילד אמר לנו: "אבא, אתה תשים כיפה ואמא תשים מטפחת!...", וכך היה.  

היום ב"ה הילדים לומדים ב'חדר', אנחנו מתחזקים, והורינו שמים פלטה בשבת והולכים לקראתנו בכל העניינים. בכל יום רביעי מתקיים אצלנו בבית שיעור גמרא עם רב. אני מעבירה שיעורים פעמיים בשבוע על פרשת השבוע ועל תיקון המידות.

יש התעוררות עצומה בעם ישראל. עם כל ההתפתחות הטכנולוגית אנשים מרגישים שאין סיפוק. יש חלל ריק שחייב להתמלא במשמעות אמיתית. מבינים שאי-אפשר למצוא את זה בחומר, אלא ברוח. דווקא בדור כל-כך פרוץ שבו הכל מותר, אנשים מחפשים את הפשוט והטהור, והם מוצאים את זה רק בתורה שלנו.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל shira@htv.co.il