דוד מבורך ז"ל: כולם היו בניו

על מודעות האבל שנתלו אחרי פטירתו שלשום של הדוד-רבא שלי, מבורך ברוך כהן ז"ל מקריית שמונה, לא היו חתומים ילדיו. לדוד מבורך לא היו ילדים משלו. אבל, כפי שאמר בהספדו נציג בית הכנסת שהדוד הקים וטיפח, "כולנו היינו בניו".

דוד מבורך ואשתו המנוחה עלז'יה – אחותה הגדולה של סבתי מצד אימי – עלו לארץ בשנת 1954 והתגוררו חמש שנים במעברות קריית שמונה. תנאי החיים היו קשים, קריית שמונה הייתה מרוחקת מאד משאר המשפחה שנשלחה דווקא לדרום הארץ, וילדים לא נולדו להם. עם זאת, הזוג כהן נשאר אופטימי, שמח ומלא אהבה לזולת. את התכונות האלה הם הפנו קודם כל זה כלפי זה: עבור המשפחה כולה, הדוגמא הראשונה לזוגיות מצוינת היא זו שהייתה בין דוד מבורך ואשתו, שהכירו זה את זה מאז היו ילדים קטנים בג'רבה. כדודנים, הם שיחקו יחד כבר אז. "תשעים שנה היינו ביחד", סיפר דוד מבורך שנים מספר לפני פטירתו, "ותמיד הבאתי לה כל מה שרצתה".

דוד ודודה

מאחר שלא היו להם ילדים, 'דוד ודודה' כפי שנקראו בפשטות על ידי כל המשפחה המורחבת, השקיעו את האנרגיות שלהם בבני המשפחה, בשכנים, ובילדי קריית שמונה. מידי קיץ, הם היטלטלו באוטובוסים ישנים ולא ממוזגים אל דרום הארץ, לבקר את משפחות האחים, לשחק עם האחיינים, ולשמח את כל מי שבא איתם במגע. סיפרה אחת מבנות משפחתם: "הגעתי לארץ ב-1966 עם משפחה משלי, ואז היכרתי את דוד ודודה. אהבתי אותם כמו הורים ממש. כל קיץ הם היו מתחילים את סיבוב הביקורים אצלי. הם היו עוזרים לי ללכת לים עם הילדים. דוד התעקש תמיד לדחוף בעצמו את העגלה של התינוק".

בני משפחה שגרו קרוב יותר נהנו מדוד ודודה בכל עונות השנה: ביתם היה פתוח תמיד לאספקת ארוחות חמות, ודוד השקיע זמן רב בלימוד עם הילדים, משתמש במלוא כשרונו החינוכי הטבעי כדי להאהיב עליהם את התורה.

דוד מבורך היה עמוד התווך של בית הכנסת בו התפלל כל השנים. הוא הגדיל שטח, טיפח, והפך אותו לבית כנסת מרכזי בקריית שמונה. הוא דאג שיתווספו לבית הכנסת המקורי חדרים – לסעודה שלישית, לכולל, לסוכה, ועוד. כל מי שנזקק לערוך שמחה או להבדיל אזכרה בשכונה ידע שבית הכנסת של דוד מבורך הוא הכתובת: שם הוא יתקבל בחיוך ובנועם, ויקבל את מלוא ההסברים וההדרכה.

לדוד היתה פינה חמה מיוחדת לילדים. כדי שילדי השכונה ירצו לבוא לבית הכנסת, להתפלל וללמוד, הוא דאג לשתף אותם בתפילה, לארגן עבורם שיעורי טעמים, וללוות תמיד את פעילותו בכיבוד טעים ובחיוכו הרחב – שמשכו אותם לחזור שוב ושוב אל בית הכנסת. לבית הכנסת הזה הכניס גם דוד שני ספרי תורה – אחד לפני כשלושים שנה, והשני לאחר פטירת דודה לפני מספר שנים.

רק אדם אחד יושב שבעה על דוד מבורך: אח אחד שלו שעדיין בחיים. אבל על אף שדוד מבורך ודודה עלז'יה לא הותירו ילדים, רבים מאד מתאבלים עליהם. 'דוד ודודה' היו מושג במשפחה שלנו, ושיחות טלפון עם דוד נשאו תמיד צביון מיוחד: בהיותו כהן, הקפיד לסיים כל שיחה בברכת כהנים. 'מבורך ברוך', קראו לו הוריו, ודוד חי חיים שהתאימו לשם הזה, חיים שהיו ברכה לאנשים רבים. על דוד ודודה אפשר לקרוא את פסוק-ההבטחה מספר ישעיהו: "ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות".