מהכנסייה לבית הכנסת

במשך 17 שנות חייו הראשונות חי אלפרדו דיאז כנוצרי מן המניין. הוא נולד בעיר הנמל המכסיקנית וורקרוז לאב ששימש כראש כנסיה של קהילה נוצרית אדוקה, וכמו שאר בני משפחתו ביקר בכנסייה, למד תנ"ך ואף כמעט הוסמך לכמורה. אולם רגע לפני הצעד הגורלי הוא התגייר, עלה לארץ והפך לרב.

אלפרדו דיאז נולד לאבא סיקסטו ואמא ליליאנה. במשפחתו שישה בנים וארבע בנות. הוא למד בבית הספר העירוני, ביקר בכנסייה ועסק בספורט. עד כאן סיפור די שגרתי של כל ילד נוצרי ממוצע.

"השתייכנו לאיחוד 'נוצרים בעד יהודים'", מתחיל הרב יהודה פרץ את סיפורו. "עבורנו היו היהודים העם החשוב בתבל, אם כי לימדו אותנו שהיהודים לוקים בעיוורון בקשר לזיהוי 'אותו האיש' כמשיח".

בקהילה של אלפרדו נהגו לקרוא תנ"ך על בסיס קבוע. "כל אחד היה מביא איתו ספר תנ"ך לכנסייה, הכומר הראשי היה מציין פסוק מסוים, והראשון שמצא את הפסוק התבקש לצטט אותו באוזני כולם. לאחר מכן קם כל אחד מהנוכחים והסביר את הפסוק לפי תחושתו והבנתו האישית. כאמור, הייתי צעיר מאוד, אך כאשר פרשתי פסוקים היו זקני החבורה זוקפים גבה. במשך הזמן טענו הנוכחים שיש לי תפיסה מעמיקה לצד גישה מקורית, והחלו להכשיר אותי לשמש בתפקיד פעיל בכנסייה. עצם ההתאמה שלי לתפקיד לא הייתה כל כך פלאית, שכן ראש הכנסייה היה לא אחר מאשר אבי". ואכן, בסביבות גיל 14 התחיל אלפרדו לשרת בכנסייה.

"למדנו גם את הברית החדשה", מספר אלפרדו, "וכאשר נתקלנו בסתירות בולטות בינה לבין התנ"ך - היינו מנחשים את התשובות. אתם יכולים לתאר לעצמכם קבוצת אנשים שיושבים עם תנ"ך ללא שום פירושים, מצטטים פסוק וכל אחד מתבקש לפרש את התוכן לפי נטיות ליבו. האם יש סיכוי בדרך הזו להבין משהו אמיתי?!".

אלפרדו מבין כי אנשי הכנסייה הנאורים המתיימרים "ללמוד" את התנ"ך עסוקים בעצם בניחושי סרק!

שלוש שנים עוברות. אלפרדו מנסה לקבל תשובות לתהיותיו אך ללא הועיל. בגיל 17 הגיעו אביו וזקני הכנסייה למסקנה שהגיע הזמן למשוח את אלפרדו הצעיר לתפקיד, והחלו להכין אותו לטבול לנצרות. הטבילה לנצרות הייתה תהליך מתבקש גם לנוצרי בן קהילתו, שכן היה צריך להוכיח על ידי כך את רצינותו ונכונותו בעניין קבלת ההחלטה החדשה להפוך לכומר.

"כאשר הציעו לי את התפקיד לא גיליתי את המתרחש בתוכי, רק ביקשתי הארכה ונימקתי שאיני מרגיש בשל לתפקיד. היה לי ברור שלא אעשה שקר בנפשי. אם אקבל את התפקיד אמלא אותו בשלמות, ללא הטלת ספקות. בשלב זה עדיין לא היו לי מורי הוראה או רבנים, חייתי בחושך ונזהרתי מלנקוט צעדים מסוכנים".

בינתיים שלח אלפרדו את שאלותיו לכנסיית הוותיקן, שנחשבת בנצרות הקתולית לסמכות הדתית הגבוהה ביותר. "לצערי התשובה שקיבלתי פוגעת באינטליגנציה של אנשים. אמרו לי שהדברים ששאלתי לא ניתנים למענה. פשוט טייחו הכול", הוא מספר.

ואז הגיע הקש ששבר את גב הגמל. בוורקרוז עגנה אנייה ספרדית עמוסה בספרי תנ"ך בתרגומים שונים. "לא ידענו את לשון הקודש, ולמדנו את התנ"ך בתרגומו לספרדית. כאשר שמענו שניתן להשיג ספרים בתרגומים נוספים, החלטנו לרכוש את כל סוגי ההוצאות על מנת לערוך השוואות ביניהן, וכך אולי ליישב את הסתירות השונות. הגיעו לידינו לפחות עשרה סוגי ספרים, וכאשר ערכנו השוואות גילינו שכל מתרגם הסביר את הדברים כראות עיניו". במילים אחרות, אלפרדו נדהם לגלות ששיטת הניחושים לא פסחה גם על המתרגמים.

שנה עברה. אלפרדו חגג 18. בשנה זו הוא נכנס לשני פרויקטים חשובים בחייו: לימודים וספורט. הוא למד ארכיטקטורה במכללת Cetmar שבבורה-קרוז, ושיחק במשך שנה בקבוצת הבייסבול המקצועיתMexico national baseball team, שייצגה את מכסיקו בארה"ב במסגרת הליגה הלאומית. חייו באותה תקופה התפצלו לשלושה חלקים: בבוקר למד במכללה, בצהריים עסק בספורט, ובערב שקע בחקר דתות.

"לרגע לא היה לי ספק בעצם הנהגת הבורא את עולמו, אבל משהו באמונתי הנוצרית לא הסתדר לי. במשך כל התקופה הזו הייתי מצוי בוויכוחים עם מוסלמים ומאמיני יתר הדתות. להתווכח עם יהודים זה דבר שלא היה בא בחשבון. למרות שמאוד הערכנו את היהודים, הרי היהודים הינם עיוורים. הדבר האחרון שחלמתי לעשות, זה לפנות לכיוון ההוא".

באותה תקופה, היה אלפרדו הצעיר בסערת רגשות אותה נהג להפיג בלילות, על שפת הים, בחברת הגיטרה. "ישבתי בחושך וביקשתי מה' שיאיר את דרכי. יום אחד צץ בראשי רעיון: ללמוד את התנ"ך בשפתו המקורית, ללא שום תרגום! החל מאותו רגע חל בי שינוי".

מיד לאחר ההחלטה, פגש אלפרדו לראשונה בחייו, אדם יהודי.