כיצד מסוגל גוף גשמי להכיל נשמה רוחנית?

שיר שואלת: "אם חומר ורוח הם שתי מציאויות נפרדות, אז כיצד מסוגל הגוף להגביל את הנשמה בתוכו? ושאלה נוספת, אם הנשמה אינה תופסת מקום וזמן, אז איך היא יכולה להיכנס ולהתחבר לגוף גשמי שמוגבל למקום ולזמן? אשמח למענה".

* * *

שלום שיר, ותודה על שאלתך.

רבים ממשילים את הנשמה לנהג שנוהג ברכב, אלא נוכל לראות שגם במשל זה, הנהג והרכב נמצאים בעולם החומר (בעלי צורה וגוף), כך שהנהג יכול לנהוג ברכב ולהשפיע עליו בצורה חומרית. השאלה היא, כיצד הנשמה שהיא עשויה ממהות אחרת לגמרי מן החומר, מסוגלת להשפיע על החומר ו"לנהוג" בתוכו?

כדי להשיב שאלה זו, עלינו להכיר תחילה בעובדה שרק אלוקים לבדו לא תופס מקום וזמן. כלומר, הנשמה מוגבלת ביחס לבורא יתברך, וכפי שהסביר הרמח"ל שגם בעולם הנשמות יש דרגות רוחניות, שבה רוחניות פחותה תיחשב כגשמית ביחס לחברתה בספירה הגבוהה יותר (כלומר מלאך בספירה גבוהה יותר יביט על מלאך בספירה נמוכה ממנו, כפי שנשמה מביטה על עולם החומר). רק אלוקים לבדו הוא אינסופי ונצחי, נמצא מעבר לכל גבול ותכונה, מעל כל הברואים וכל הכוחות.

לכן הנשמה, שהיא מוגבלת ביחס לבורא, יש ביכולתה לשלוט ולהניע דבר מוגבל יותר ממנה, שהוא הגוף החומרי.

לגבי שאלתך השנייה, כיצד ייתכן שהגוף החומרי יהיה מסוגל להגביל את תפיסת המציאות של הנשמה - באמצעות עיניים חומריות ומח חומרי וגוף חומרי שתחת מקום וזמן. נושא זה באמת דומה למשל הנהג ברכב, אשר מביט על המציאות דרך השימשה של הרכב, ואם השימשה מלוכלכת - תפיסת המציאות של הנהג תוגבל. נוכל להמשיל זאת גם לאדם שמדבר דרך מכשיר טלפון, והוא למעשה מתקשר עם חבירו באמצעות אותות חשמליים שמתורגמים עבורו לקולות, ואם יהיו שיבושים בקו, התקשורת תהיה לקויה. כידוע ישנה תופעה שאנשים "שוכחים" את עצמם בעת צפייה בווידאו, או במשחק וידאו, מכיוון שכל תפיסת המציאות שלהם ממוקדת בזו של הדמות הוירטואלית שעל גבי המסך; כך להבדיל גם הנשמה רואה את העולם דרך עיניים חומריות ותהליכים מוחיים שמגבילים את תפיסת המציאות האמיתית שלה. כל ירידתנו לעולם הזה נועדה עבור המבחן והניסיון שיצרפנו את נשמתנו, למענה קיבלנו תורה ומצוות, ולכן הנשמה הוכנסה בתוך גוף מוגבל, שבתוכו היא תופסת את המציאות במקום ובזמן חומריים.

תשובות אלו יכולות להסביר את אופן הפעולה של הנשמה בגוף, אך אינן מסוגלות עדיין להסביר כיצד הנשמה הרוחנית אינה עוזבת את הגוף הפיזי? הרי לנשמה אין נפח פיזי, והיא אינה מוגבלת למקום. באופן טבעי, היתה צריכה הנשמה "לנזול" מן הגוף ולעוזבו, כי אין בגוף הזה אף קירות שיכולים להחזיק בה. הרוח אינה יכולה להיכלא בגוף גשמי.

התשובה האמיתית לשאלה זו אולי תפתיע אותך. מסתבר שאנו למעשה חוזים בכל רגע ורגע בנס גלוי, שבו הקב"ה בכבודו ובעצמו מחזיק את הנשמה הרוחנית בתוך הגוף הפיזי שלנו. הקב"ה לא רק נפח את הנשמה לתוך גוף, אלא גם מגביל אותה בתוך הגוף הזה מרגע היוולדו של האדם ועד מותו. בלעדי הבורא יתברך - הנשמה היתה נוטשת את הגוף תכף מיד.

כך אנו מברכים בברכת אשר יצר: "אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים" - הפירוש הפשוט נאמר על האיברים הפנימיים שלנו, שכל שינוי בהם יכול להביא למותנו המיידי, אך קיים גם פירוש רוחני מאחורי ברכה זו, שבה אנו גם מוסיפים לברך את הקב"ה על כך שבכל שנייה ושנייה הוא מחזיק את הנשמה בתוך גופנו, ולא מאפשר לה לעזוב את הגוף כפי טבעה הרוחני הרגיל. כך נאמר בשולחן ערוך (אורח חיים ו, סעיף א): "ומפליא לעשות - מפני שהאדם דומה לנוד (שק) מלא רוח, ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט, הרוח יוצא. והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, הרי זה פלא".

וכתב הרמ"א (שם): "שמפליא לעשות - במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי".

לכן אנו גם קוראים בכל בוקר כשאנו מתעוררים: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך", ולאחר מכן קוראים בברכות השחר "נשמה שנתת בי טהורה". ודבר זה הוא באמת פלא גדול ונס מדהים שאיננו יודעים להעריך את ערכו, כי בדרך הטבע היו צריכות כל הנשמות לעזוב מיד את הגופים, ולא היו נותרות בהם אפילו לרגע אחד.

גם יש בכך חיזוק גדול בהשגחה של ה' על ברואיו, שהרי אנו למדים שהקב"ה לא רק ברא את העולם ואת הנשמות והניחן, אלא מקיים כל נשמה ונשמה בתוך כל גוף וגוף בכל רגע ורגע, וזאת בבחינת נס גלוי שמלווה אותנו כל חיינו מבלי שנבחין בו כלל. עצם חייו של האדם בעולם הזה, הם למעשה עדות גלויה וישירה להשגחה האישית של אלוקים עליו. כדי להתחזק באמונה, פשוט נכוון יותר בברכת אשר יצר, ונזכיר לעצמנו שכל רגע נוסף של חיים הם למעשה מתנה על-טבעית מאלוקים.