הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים: דבר תורה לפרשת לך לך

גבו המכופף של המורה קפא כשאצבעותיו נגעו ברצפה. צחוק רועם מילא את חלל הכיתה, כאשר המורה התכופף להרים שטר של מאה שקלים, וגילה שמדובר בציור אומנותי להפליא...

"מי צייר את זה?" זעם המורה.

"אני", השיב בני. הוא נשלח אחר כבוד למנהל והוזהר שלא יחזור בלי אישור מאבא שלו.

"אבא שלי בבית חולים, המורה".

"וסבתא שלי בבית קברות", סירב המורה להאמין. בהחלטה של רגע הוא מינה ממלא מקום ויצא עם בני לבית החולים. שם גילה להפתעתו את אבא של בני חבוש כולו מכף רגל ועד ראש. במבוכה כחכח המורה בגרונו: "הבן שלך מאוד מוכשר".

האבא קטע אותו: "אתה מספר לי? הכשרון הזה צייר שטר של מאתיים בשקע חשוף..."

* * *

אברהם נוטל עמו את כל משפחתו בדרכו אל הבלתי נודע לקיים את מצות ה', והתורה מספרת שביניהם היה לוט בן הרן – אחי אברהם. והיכן היה הרן עצמו? זאת כתבה התורה ברמז בסוף פרשת נח: "וימת הרן על פני תרח אביו".

המדרש (רבה לח, יג) מספר את הסיבה למותו של הרן: ויכוח עז היה בין אברהם לבין נמרוד האם יש ממש באלילים או לא. כאשר נותר נמרוד ללא תשובה מספקת, נקט בדרך המקובלת לאנשים שלא יודעים להפסיד: להשליך את אברהם לכבשן האש. גם זה לא עזר לו, אברהם יצא משם חי.

במעמד זה היה הרן אחי אברהם והכריז: "אם אברהם מנצח (סימן שהאמת איתו) אני אומר שאני משלו, ואם נמרוד מנצח – אני אומר שאני משלו. כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, שאלו את הרן: של מי אתה? והשיב שהוא משל אברהם. נטלוהו והשליכוהו לכבשן האש ונחמרו בני מעיו ויצא ומת". [תרגום מארמית].

ויש להבין מדוע לא נעשה להרן נס כמו אחיו שיינצל אף הוא מן האש. הרי הוא נטל הימור על חייו בשביל שם שמים.

כבר כילד אני זוכר את משל העטלף של רבי ברכיה בן נטרונאי הנקדן, בעל "משלי שועלים", משל המוכר לרבים: בעלי החיים החליטו להילחם זה בזה, חלוקת המחנות הייתה מחנה בעלי החיים ההולכים על הארץ, כנגד בעלי הכנף לסוגיהם.

עמד לו העטלף מן הצד וחשב: אני הרי בעל כנפיים ולכן אני צריך להילחם עם העופות, מצד שני, רגלַי, הן רגלֵי חיות, וצריך אני להיות במחנה החיות. החליט שהוא יעמוד מן הצד ויראה מי מנצח, הוא ילך עם הצד החזק.

ביום הראשון לקראת ערב גברה יד הבהמות והחיות על בעלי הכנף, והעטלף הצטרף אליהם בקריאות הידד סוערות. אבל ביום השני גברו בעלי הכנף במתקפה אווירית וניצלו את יתרון הגובה, העטלף כמובן הצטרף לשורותיהם. לפתע הסב מישהו את תשומת לב שני המחנות לעטלף שעבר צד.

באותה העת איחדו כולם כוחות נגדו וגירשוהו בבושת פנים מן המקום...

מה תאמרו? הרן היה כאותו עטלף הפכפך, ולכן נענש שלא נעשה לו נס.

הגאון רבי שלום שבדרון מסביר את לשון המדרש על פי דיוק נפלא, ממנו עולה שהפוליטיקאי הראשון בעולם היה בעצם - הרן...

הרן עמד בצד. לכולם הוא הסביר שאין טעם ליטול חלק פעיל בוויכוח. תן לי ליהנות מהעולם ולא מעניין אותי מי האלוקים האמיתי אם בכלל ישנו כזה. "אם אברהם ינצח, אני אומר שאני משלו", להגיד מותר. זה לא מחייב כלום. "ואם נמרוד ינצח, אני אומר שאני משלו", רק להגיד. לא לבצע מאומה.

מדייק רבי שלום שבדרון שלא כתוב במדרש שהוא נשרף בתוך הכבשן, אלא שהוא "יצא ומת". דהיינו, המדרש מדבר מטאפורית: ההשלכה לכבשן לא הייתה בפועל כמו אצל אברהם, אלא שהרן פשוט "נשרף" מבחינת שני המחנות וכולם נידו אותו וכך הוא מת מבושה... 

* * *

אדם מאמין חייב לקחת את אמונתו ולהביאה לידי מעשה, מדגיש הגר"ש שבדרון. אדם ש'אומר' בכל הזדמנות אני מאמין בה' ושומר תורה ומצוות, אבל באותה מידה אני גם מאמין בדברים הסותרים את עיקרי האמונה היהודית, סופו של דבר שהדעות הסותרות עלולות להביא ל"קצר חשמלי" בנפשו, והוא פשוט יכול "להישרף".

התעסקות בשני הקטבים הסותרים זה לזה – בו זמנית, הינה כמגע בשטר כסף מפתה הנתון על שקע חשוף.