עצוב: כמעט שנה אחרי הפיגוע – נפטר פצוע נוסף מהטבח בהר נוף

כמעט שנה אחרי, ומניין ההרוגים עולה לשישה: בסוף השבוע האחרון נפטר חיים יחיאל רוטמן (55), שנפצע בטבח שהתרחש בבית הכנסת של קהילת "בני תורה" בירושלים. רוטמן היה מאושפז כל העת לאחר התקיפה עד לפטירתו, זאת כיוון שהיה שרוי בקומה.

הלווייתו, שהתקיימה אמש (שבת), יצאה מבית הכנסת "בני תורה", שבו אירע הטבח והמשיכה להר המנוחות, שם נטמן. בהלוויה השתתפו אלפי בני אדם, בהם ראש העיר ניר ברקת ויוסף שפירא, מבקר המדינה, שרוטמן עבד במשרדו עד לפני שנפצע.

בנו של רוטמן ספד לו בדרכו האחרונה ואמר כי "כמעט שנה שלא היה לנו אבא. כמעט שנה שהמוות מסתובב בחוץ, משחק בנו, ועכשיו הוא ניצח". הבן אף התייחס לגל הטרור ואמר: "אבא, עכשיו אתה בשמיים. תתפלל עלינו, שכל המצב הזה ייגמר, שכולנו נוכל לעמוד על הרגליים ולהמשיך את החיים".

ישראל, בן נוסף של רוטמן, אמר: "אבא, מסרת את הנפש, כל חייך עבדת את ה' בדביקות ובשמחה. אהבת כל אחד. אבא, אני רוצה להודות לך בשמי, בשם אימא ובשם כל בני המשפחה על כל מה שנתת לנו ודאגת לנו. אהבת אותנו וחינכת אותנו על דרך התורה ודרך האמת, ובזכות זה הצלחנו לעמוד בשנה האחרונה באמונה תמימה ולקבל עלינו את הדין באהבה, ולהאמין שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה. אבא, אתה עולה עכשיו למקום שאין גבוה ממנו. תתפלל שהקב"ה ייתן כוחות לאימא ולכל המשפחה לעמוד בכל הניסיונות, וגם במצב שאנחנו נמצאים בו היום. שהקב"ה יאמר לצרותינו די".

(צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

גם רב קהילת בני תורה, הרב יצחק מרדכי רובין, הספיד את רוטמן ואמר כי "עברה כמעט שנה והלבבות שוב רותחים. אי אפשר לשכוח ולעבור לסדר היום על מה שראו עינינו. אומרים לנו מן השמים: זכור מה עשה לך ישמעאל כשהיינו עטופים בטליתות ובתפילין. כעת מספר האלמנות עלה לחמש והיתומים ל-35... כל אותם אלה שבוטחים תמיד ב'כוחי ועוצם ידי', עומדים כעת חסרי אונים מול אותו טבח נורא שקורה כאן בוקר, צהריים וערב. לסכינים כאלה של מחבלים נוראים לא תועיל כיפת ברזל, אי אפשר ליירט אותם. מה שיעזור זה רק לחבוש כיפה ולהכיר בכך שיש מנהיג לבירה".

הרב רובין תיאר את רוטמן כאדם שהיה "נעים הליכות, חרוץ, רץ לבית המדרש, רץ ממש, אף פעם לא סתם הלך. היה לומד ומתפלל עד שארית כוחותיו, עד השעות המאוחרות, גם אם היה עייף מעמל העבודה. היה יהודי מאמין ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. הקב"ה היה כל החיים שלו. האלמנה קיבלה עליה את הדין באהבה אבל לא ויתרה והייתה לצדו כל הזמן, לנסות, לעזור. רק לפני כמה ימים אמרה דברי חיזוק בטקס הפרשת חלה לבנות הקהילה: 'אם זה רצון השם - את זה אנחנו מקבלים'. אנחנו רואים איך אומות העולם מתייחסות אלינו. הם רואים את כל הדקירות והחרבות, רואים שעם ישראל מתבוסס בדם ואומרים שאנחנו מפעילים כוח מופרז. עפר לפיהם. כמה מאות ק"מ מכאן טובחים יום יום באזרחים חפים מפשע ואין פוצה פה ומצפצף".

כמו כן, בראיון שהעניקה יפה ביתו אמש לYnet, התבטאה רוטמן וסיפרה על ההתמודדות בשנה החולפת, שעה שאביה שכב בקומה: "חלפה כבר שנה. כל השנה הזאת הוא היה מאושפז בבית חולים והיה בקומה. כל הזמן היינו סביבו, מקווים שמצבו יתאושש. יום יום היינו איתו בבית החולים, הייתי מדברת איתו בתקווה שאולי יענה לי, אבל הוא נשאר במצב הזה של קומה וכעת הוא נפטר מפצעיו. כל הזמן הזה שהוא היה מאושפז הייתה לנו תקווה שאולי הוא יתעורר ויחלים. אך זה לא קרה. כל השנה הזאת הוא סבל ואנחנו מקווים שכעת הוא כבר לא סובל".

עוד הוסיפה, כי "כל הזמן הזה הגיעו אלינו מתפללים בבית הכנסת וסיפרו איך אבא היה גיבור, נאבק במחבלים אשר פצעו אותו בצורה קשה מאוד. כל השנה הזאת הוא סבל בבית חולים אבל כעת הוא מת, מת כגיבור". הבת ציינה כי אביה נהג להתפלל מדי בוקר בבית כנסת שבו אירע הפיגוע. "הוא התפלל שם באופן קבוע, עד אותו בוקר שבו נפצע ועכשיו נרצח. אבא היה אוהב את הבריות ושמר על איזונים, היה חרדי אבל יחד עם זאת עשה צבא ועבד. היו לו הרבה חברים, גם חרדים וגם חילונים, הוא הסתדר עם כולם. מאוד קשה לנו".