"ראיתי את מלאך המוות מופיע מולי"

נולדתי לפני 29 שנה באחד מיישובי יהודה ושומרון כבן למשפחה חילונית. לפני ארבע שנים הייתי בקשר עם מישהי לצורך נישואין, זה לא יצא לפועל ונפרדנו. אחר כך הרגשתי חלל ריק והתחלתי להתחזק ביהדות. אף אחד לא קרב אותי ליהדות, אלא התחזקתי מעצמי, והתחלתי לשמוע שיעורי תורה במחשב. רציתי ללכת לישיבה, אבל בגלל היותי כבד שמיעה לא יכולתי לעשות כן.

חמש דקות לפני כניסת שבת החלטתי: מעכשיו אני שומר שבת! וכך עשיתי. לאחר מכן גם הנחתי תפילין, התפללתי והרגשתי שכל חיי משתנים ויש לי על מי להישען ברגעים הקשים. אפילו זכיתי לקרב חבר ליהדות.

מאוחר יותר עברתי לירושלים לשכונה חילונית ומאז החלה התדרדרותי בתשובה. זה עשה לי רע מאוד.

ליל שבת אחד בחנוכה תשע"ג, כאשר היה מבצע 'עמוד ענן', במקום ללכת לבית הכנסת הדלקתי את המרקע בשבת. אחרי שצפיתי בשידורים הלכתי לחדרי לישון. שכבתי על המיטה, נמנמתי מעט ואז חשתי לפתע שמישהו בועט בגבי. זו הייתה תחושה משפילה. נדהמתי, הרי אין אף אחד בבית. מי יכול לבעוט בגבי?! לא האמנתי שזה אמיתי.

שכבתי על גבי. לפתע כל גופי השתתק. לא יכולתי לקום ואפילו לא להזיז את ידי או רגלי. הסתכלתי על התקרה ואז הרגשתי שנשמתי עוד מעט יוצאת.

לפתע ראיתי את הס"מ מופיע מולי...

אם תאסוף את כל הפחדים שיש בעולם הזה, לא תגיע לפחד שאני חוויתי. הוא נראה בדיוק כמו בסרטים. דמות גדולה עם גלימה שחורה ועיניים אדומות של אש. פניו היו אפלות. היה לו מבט מזרה אימה וחיוך מרושע שכאילו אמר, "יופי, אני בא לקחת אותך...". היה לי ברור במיליון אחוזים שזה מלאך המוות. הוא החל להתקרב אלי באיטיות והרגשתי שאני נכנס לתוך מנהרה שחורה. שמעתי צעקות חוזרות ונשנות של שמי הפרטי. 

הרגשתי חוסר אונים מוחלט. לא היה מי שיעזור לי. מרוב פחד לא יכולתי להוציא הגה מפי, אפילו לא יכולתי לומר "שמע ישראל". הוא לא דיבר איתי והיה לי ברור שאם ידבר איתי כבר לא אהיה בעולם הזה...

כעבור אולי עשר דקות הכל נגמר.

ניסיתי להתאושש והתחלתי לחזור לעצמי. הרגשתי שגופי משתחרר לאט-לאט. לא יכולתי לקום מהמיטה מרוב פחד. ממש נטפתי זיעה.

פתאום קלטתי עד כמה הקב"ה מדקדק עם בני אדם, כמה לא שווה לעשות עבירות. קיבלתי המון מוסר מהסיפור הזה. זו הייתה בומבה על הראש, חבל על הזמן. אוי למי שלא חושב לעשות תשובה. הוא לא יודע מה מחכה לו... סיפרתי את מה שקרה לי לחברים שומרי מצוות וזה הפחיד אותם. לא רציתי לספר לכאלה שאינם שומרים מצוות. אבל לדעתי כדאי שכולם ידעו את זה. בני אדם שאננים בדרך כלל וחושבים "לי זה לא יקרה", אבל במוקדם או במאוחר נגיע לבית דין של מעלה. אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה.

נשארתי זמן מה בדירה השכורה עד לתום החוזה ואחר כך חזרתי להוריי.

היום אם יש לי איזה פיתוי לעבור עבירה, אני נזכר מיד במה שאירע לי ומתרחק מזה.  אחרי אותו מקרה תפסתי את עצמי. אמרתי לעצמי שזה צ'אנס אחרון שנותנים לי. כאילו אמרו לי משמיים: עברת את הגבול, תחזור לעצמך! זה מה שאני תמיד לוקח איתי לכל החיים. זה נתן לי יציבות חזקה בהמשך הדרך. 

אנשים שמתקרבים מקבלים איתותים בקטנה, אבל לי ממש הראו משמיים שלא כדאי לי לחזור לאחור ולעשות שטויות.

סיפרתי את הסיפור גם לאמי, ולמרות שאינה שומרת מצוות שאלה: "למה לא אמרת שמע ישראל?!". הסברתי לה שלא יכולתי לומר כלום מרוב פחד.

מאז אני מתחזק מאוד, ובין היתר גולש בקביעות באתר הידברות, שומע במיוחד את שיעורי הרב אהרון לוי ושיעורים נוספים מרתקים. אני מקבל מדי שבוע את העלון בדוא"ל, ומתחזק מהמאמרים והסיפורים שם.

לאחרונה ראיתי בעלון של הידברות את המקרה של יוסי שריד שחווה מוות קליני, וממש לא הבנתי איך הוא לא הסיק שום מסקנה. סיפורי יכול להיות סיפור נגדי של אחד שממש חווה את האמת והסיק את המסקנה המתבקשת. המסר שלי הוא: יש דין ויש דיין. זהו זה.

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל  shira@htv.co.il