הרב אפרים חממי: "דיכאון? זה כי לא עוסקים בתורה"

בחצר של ישיבת "אור מרדכי" של הרב אפרים חממי בשכונת התקווה (סמטת הונא 9, ליד השוק, מתחת לעץ הגדול), המקרר פתוח בשעות קבועות. מי שחסר לו, יכול להגיע מדי יום ולאסוף מצרכים: אוכל מבושל, חלב, לחם, עופות, ועוד. אפשר לקבל גם בגדים, או להכנס לבית המדרש ולשמוע דבר תורה. "אין שום דבר שנשאר כאן", הרב אומר. "מגיעים מצרכים של תרומות, ותוך שעתיים מעיפים הכל. יש פה תנועה כל היום, יש שעות שהמקרר פתוח, יש פה אשה שמסדרת את המנות, ואנשים פשוט באים ולוקחים".

איך אתם מחליטים למי להעביר את המזון?

"כל דכפין ייתי ויכול. כל מי שמגיע, אנחנו לא שואלים אותו שום שאלה. מי שמגיע נותנים לו. לא שואלים ולא רושמים, משום שמתן בסתר יכפה אף, וכדי לא לגרום בושה למקבל".

הרב עובד הרבה עם בחורים צעירים פה בשכונת התקווה, ועם בעלי תשובה. איך הרב רואה את הדור הצעיר הזה? מה בעיקר חסר?

"בעיקר, חסר ידע. הרבה. לדור הזה חסר המון ידע והבנה בנושא של יהדות ומצוות. צריך להסביר להם את הדברים כך שיהיו במציאות, לא בדמיונות. לקשור את דברי התורה עם החיים. להסביר לאנשים שהמצוות זו לא עוד איזו עשייה מחוץ למסגרת החיים – אלה החיים עצמם. וכשאדם לא נמצא בתוך המסגרת הזאת, של התורה, הוא מאבד את שליחותו בעולם הזה. הוא מבזבז זמן, וסובל כפול. לא רק שהאדם לא ביצע שליחותו ומטרתו, אלא הוא הולך בכיוון ההפוך.

"שערי זריזות, זה המוטו. להספיק כמה שיותר, כמה שיותר מהר. מי שלא מרגיש שהוא נמצא על גחלים בעולם הזה, ושהוא דורך על גחלים וצריך לרוץ, לא מבין בשביל מה הוא קם בבוקר. אין מושג כזה בעולם, תרבות פנאי. יש לנצל כל דקה, עד כלות הכוח, או לומדים תורה או עובדים. מנוחה יש רק אחרי מאה ועשרים שנה. אז יש הרבה זמן לנוח.

הרב אפרים חממי

"מי שלא מבין את החיים בצורה הזו, לא מבין כלום. מה שמספיק אדם ללמוד ולעשות בחייו – שלו, ומה שלא הספיק - הפסיד. ומה שאומרים עליו קדיש לאחר פטירתו, זה רק תוספת. ועיקר העיקרים: תכתבי בגדול: שערי זריזות".

שערי הזריזות מלווים את הרב לכל אורך הדרך. הרב חממי שליט"א גדל בשכונת התקווה ולמד ב"תורת משה", אז בית הספר החרדי היחיד באזור. כיום הוא משמש ראש ישיבת "אור מרדכי" בשכונה, בנשיאות הרב בעדני שליט"א. בישיבה מתקיימים שיעורים ותפילות מדי יום, מהמניין הראשון בחמש בבוקר, ועד הערב והלילה. בימי חמישי מתקיים שם כולל חצות, ולאחר מכן כולל שישי, אליהם מגיעים כשלושים אברכים מרחבי הארץ, גם בהסעה מאורגנת מבני ברק.

פרט לחלוקת מזון ובגדים, הישיבה מארחת גם סדר ראש השנה, סדר פסח, מסיבת פורים, ערבי חג וסעודות פתוחים לכולם. בנוסף, הרב מארגן ומעביר שיעורים ברחבי העיר, נסיעות מדי כשבועיים לקברי צדיקים, לכותל או להילולות במחיר מסובסד (ביום או בלילה), ומרכז את הכנסים של ר' פנחס ראובן באזור תל אביב. "אנחנו מפיצים את ההזמנות, וגם מי שלא מגיע, אבל יודע שיש כנס, זה כבר עושה לו משהו".

"שיעורים, נסיעות, כל הכוחות, כל הכלים, כל סוגי האוכלוסיה", הוא מסכם. "אני עכשיו מדבר איתך, ואחרי השיחה חוזר לכל מי שחיפש אותי בטלפון. למה? משום שכדי להפוך קו מחשבה של אנשים, צריך לעשות הרבה פרסומת".

פעילות הישיבה לא מתבססת על תקציבים ממשלתיים, או על סבסוד מארגון קבוע כלשהו. "הכל על טבעי. אין לנו תקצוב מאף אחד, רק דרך הסיעתא דשמיא. אין לנו מושג של קופה או כספים שנצברים. הכל אנחנו מפזרים, לא משאירים כלום. כי בורא עולם, ששולח כסף למשרד הדתות כדי לחלק לישיבות - יכול להביא אותו ישירות אלי. אל תבטחו בנדיבים, השם שולח מה שצריך בזמן המתאים. לא יותר, כמו פרשת המן. דבר יום ביומו".

מתי הרב נח?

הרב שותק לרגע. "על הכסא. כשנגמר הכוח, פשוט. כל יום, בסוף היום, מגיעים למיטה בסוף הכוחות. אבל ישנים טוב".

צעירים ובעלי תשובה מתמודדים עם משברים, עצבות. איך אתם מייעצים להם?

"עצבות נובעת מעייפות החומר, מפגם הברית. רק התורה משמחת, 'פקודי השם ישרים משמחי לב', ועצבות נובעת מזה שלא עוסקים בתורה. אדם צריך לעסוק בתורה או במלאכה, והבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לשגעון. מכאן נובע כל העניין של עצבות ודכאון.

"בדור הקודם, בעדה התימנית, לא היה מושג כזה של עצבות. כולם היו שמחים ורוקדים, למרות שחומרית לא היה להם כלום, אבל האמונה התמימה ושמחת החיים, אי אפשר להשיג אותן בשום הון בעולם החומרי של היום. הם היו שרים, 'אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו'.

"הייתה להם אמונה חזקה בקב"ה שמלווה בתמימות, ולכן השיגו שמחת חיים. 'אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה'. מי שישר בלב, שמח".

הישיבה של הרב אפרים חממי בשכונת התקווה

מה התמימות הזאת?

"תמימות זו האמונה שהכל מאתו יתברך, והכל בהשגחה. ומה שיש, זה מה שהשם שלח. וככה עשרה ילדים אכלו שקשוקה אחת ושבעו ושמחו. והיום יש לנו את כל סוגי הסלטים, כל הצבעים וכל הטעמים וכל המינים, ולא טעים".

ומה הדבר שהכי חשוב לרב להעביר לתלמידים שלו?

"ראשית חכמה, יראת השם. ברגע שיש לאדם יראת שמיים, זו ההתחלה. עד שאדם מתחנן לאנשים שיתנו לו פרנסה, עלייה בדרגה ורפואה שלמה - שיתפלל לקב"ה, הרי הכל תלוי בבורא עולם ובכוח התפילה שלנו".

אז איך עובדים על כוח התפילה?

"'קווה אל השם, חזק ויאמץ לבך, וקווה אל השם'. כאשר אדם מרגיש שהוא עומד לפני בורא עולם, ומבקש ממנו כבן אל אב, מתחזק, יודע שהשם שומע אותו. ולזכור, שאבא לא חייב לתת לו כל דבר שהוא רוצה, אלא מה שהוא צריך. שלמה המלך אמר, אם הנוכרי יבוא אליך, תן לו מה שהוא רוצה. אבל כשהיהודי יבוא, תן לו רק מה שהוא באמת צריך".

תלמידים מספרים

"הרב הציל אותנו בשכונה הקשה הזאת", מספר ר' יצחק שחיבר, כיום סופר סת"ם, שגדל בשכונת התקווה ולמד בישיבה לפני 21 שנה. "הוא לימד אותנו תורה וחסד, נתינה, עזרה לזולת. הוא הביא רב מבני ברק, ולמדנו איתו עד תשע וחצי, עשר בלילה. אחת הבעיות אצלנו בשכונה, כמו גם בבת ים, חולון, היא שכשצעירים מתחזקים, הרבה מאוד עוברים לערים חרדיות, לאלעד או בני ברק, ועוזבים את השכונה. הרב מחזק את השכונה, הוא הציל פה הרבה נשמות".

"אנחנו באים לפה בלילות חמישי ומקבלים חיזוק לכל השבוע", מספר מישאל כהן, בן 20 מחולון. כהן לומד כיום בישיבה בבני ברק, ומזה כשנתיים לומד בכולל חצות ושישי בישיבה. "אנחנו מתחברים כאן, לומדים ביחד שעות ברצף, ולקראת סוף הלילה הרב נותן לנו שיחות מוסר. הכל פה נותן השראה. ראינו את הרב עובדיה, את הגדולים, הם לא זזו מהגמרא. ישבו, למדו, זה מה שהעסיק אותם. ככה מלמדים אותנו בכולל חצות, שרק על ידי זה נתעלה. רק על ידי ההתמדה".

לפרטים על השיעורים והנסיעות, וכדי להצטרף לרשימת התפוצה בסמס, ולקבל עדכונים שוטפים, ניתן להתקשר או לשלוח הודעה לרב חממי: 050-7500601