למה היהדות לא רוצה שהאדם יחיה לבדו?

מיכל שואלת: "אני מבינה שלפי התורה על היהודים להיות תמיד ערבים זה לזה, להתפלל במניין יחד וכו', אבל היום בחברה המערבית קיימת התחושה שכל אדם חי לבדו (גם בין שכנים אין הרבה מגע בימינו). אני יכולה להבין למה זה לא בריא לחיות לבד, אך אני לא מבינה למה היהדות מצריכה להיות תמיד חלק מקבוצה?"

* * *

שלום וברכה, ותודה רבה על שאלתך.

שאלת מדוע ה' דורש מאיתנו לחיות יחד כעם אחד, להתפלל יחד, ולהתערב בין הבריות? ספרי המוסר אכן נוגעים בנושא יסודי זה, ומסבירים את החשיבות של מצוות שבין אדם לחבירו. אמרו חז"ל שהמצוות ניתנו כדי "לצרף" בהן את הבריות. התורה מצרפת את הנשמה כשם שהצורף מצרף יהלומים מהשכבות החיצוניות שדבוקות בהן. אמרו חז"ל שבדרך שבה אדם מודד, "בה מודדים לו", כלומר כפי שאנו מרחמים על הבריות, כך גם ירחמו עלינו מן השמים.

היחס וההתערבות עם הבריות מכשירות את הנשמה שלנו להיות טובה וצדיקה, ומרוממות אותנו מעל הטבע. בלי בני אדם אחרים לא נוכל להיות טובים וצדיקים.

כדי להבין זאת, הבה נדמיין לנו אדם שהושם על אי בודד מגיל קטן מאוד. וכעת נשאל שאלה מעניינת: האם אדם זה יגדל להיות רשע או צדיק?

כדי להשיב על שאלה זו, עלינו לבדוק מהן מידותיו. אך אילו מידות יכל להשיג בחייו? הרי עם כעס לא יצטרך להתמודד באי הבודד, כי הרי אין על מי לכעוס. עם רכילות ולשון הרע לא יתמודד, כי אין על מי לרכל. על נטירה ונקמה אין מה לדבר, כי אין למי לנטור או במי לנקום. להרים יד על חבירו או לצערו אינו יכול, כי אין במי לפגוע. לשקר אינו יכול, כי אין למי לשקר. לגנוב אינו יכול, כי אין ממי לגנוב. גם לעשות חסד עם הזולת אינו יכול.

אף מידה טובה לא יוכל להשיג ללא בני אדם אחרים, כי מידות טובות דורשות "צירוף" תמידי של הנשמה, של עיצוב האישיות בהתאם למגע והקשר עם אנשים אחרים.

יוצא איפוא שאדם בודד לא יתקדם לעולם מבחינה רוחניתוכבר אמרו חז"ל, שאין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה". לכן לימוד התורה המרומם ביותר נעשה באמצעות חברותא, כלומר חבר ללימודים, עד שאמרו חז"ל: "או חברותא או מיתותא" (תענית כג, עמוד א).

אם אין עוד אנשים בעולם, לא ניתן להתקדם התקדמות רוחנית מעשית, להתגבר על היצרים, לעצב את היצרים, לגמול חסד עם הזולת ולהיות אנשים טובים יותר.

על כך אמרו חכמי המוסר, שהגשמיות של השני היא הרוחניות שלך. באמצעות הקשר שלך עם אנשים אחרים אתה עצמך מתרומם רוחנית. לכן אדם שאינו מתחתן נחשב ל"חצי אדם", כי הוא טרם זכה להתרומם באמצעות היקשרות רגשית לאשה, ונתינה לילדים, אותם יאהב. כך אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי, נדרים, דף ל). באמצעות האהבה זוכה האדם להתקדם עוד ועוד.

הקב"ה ברא את האדם עם בחירה בין טוב לרע, עם יצרים שונים כמו לשון הרע, אנוכיות וגם אכפתיות והתחשבות, וזאת במטרה שהאדם יעצב את אישיותו במו ידיו וירומם את נשמתו שתזכה בכח גבורתה בחיי העולם הבא. לכן התורה מדריכה את היהודים לחיות יחד: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (במדבר פרק יג).

באמצעות היהדות חדלים היהודים לחיות לבדם, והם מתחברים יחד במטרה משותפת בתור עם ה'. בזכות ההלכה זוכים היהודים לבוא במגע אלה עם אלה, ולקדם את מידותיהם האישיות במעשי חסד, התגברות ונתינה לזולת.