סיפור לשבת: "האם כבר אכלת משהו?" שאל הרבי

בעיר ריישא שבגליציה התגורר רבי צבי, שהיה חסידו של האדמו"ר הקדוש רבי ישכר-דב רוקח, האדמו"ר מבעלזא (יום פטירתו כ"ב חשון). רבי צבי הנ"ל היה מכניס אורחים בצורה מפליאה, ונקודה זו קשורה לנלמד מפרשתנו, עם אברהם אבינו והמלאכים.

בימי מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ד, היו הרבה פליטים שברחו מערי מגוריהם ונקלעו לעיר ריישא. ביתו של רבי צבי הפך למעין תחנת מעבר ענקית ובו אכלו שתו ולנו אורחים רבים. כאשר הוא ובני ביתו עמדו וסיפקו לכל אחד די מחסורו.

אחד האורחים היה חסיד בעלזא שקבע את דירתו בביתו של רבי צבי, ושמו רבי חיים נטע כ"ץ. רבי חיים נסע ביום מן הימים לעיר בארדיוב, שם התאכסן רבו הקדוש מבעלזא, שאף הוא נאלץ ליטול את מקל הנדודים ולברוח מביתו יחד עם כל בני משפחתו מפני החיילים הרוסים.

כאשר הגיע לבארדיוב, נכנס אל המהרי"ד מבעלזא לקבל ממנו ברכה, והאדמו"ר התעניין היכן הוא מתגורר כעת. רבי חיים שיבח והילל בכל פה את בעל האכסניה רבי צבי, וסיפר לרבי שיחד עימו מארח רבי צבי פליטים רבים, ודואג לכל מחסורם, ומשרה עליהם אווירה טובה, ולכן הם יכולים ללמוד ולהתפלל ביישוב הדעת.

עבר זמן מה ורבי צבי נסע אל רבו – האדמו"ר מבעלזא. כאשר עבר בליל שבת אחרי התפילה להגיד שבת שלום לרבו, שאל אותו המהרי"ד היכן הוא מתאכסן בשבת. ענה לו רבי צבי שהוא הגיע ממש בערב שבת ועוד לא מצא היכן לשהות, אבל סמוך ובטוח הוא שיהיה מי שיארח אותו.

ענה לו רבי ישכר-דב: אתה הרי מכניס אורחים כפי ששמעתי מרבי חיים. ולכן אני רוצה שתישן אצלי. בחדרו של האדמו"ר הייתה כורסה רחבה, והאדמו"ר כעת נטלה בעצמו והוציאה מחוץ לחדר כדי שיוכלו להכניס שם מיטה נוספת. ולא זו בלבד, אלא שעמד וטרח להציע את מיטתו של החסיד.

רבי צבי חיפש לקבור עצמו מבושה. לא הצליח לסבול שהרבי הקדוש עומד ומשמש אותו, והוא ניסה למחות חלושות ולומר שהוא יסדר את המיטה. אבל האדמו"ר מיאן לשמוע: "אתה מכניס אורחים גדול, וכעת שנזדמנה לי הזכות לארח אותך, אינני מוכן לוותר על כך ואף אחד לא יעשה זאת במקומי..."

באותו הלילה לא נרדם רבי צבי, יראת הכבוד מרבו, בתוספת השיעור החדש שלמד בהכנסת אורחים כאשר יהודי קדוש מתעקש במו ידיו להציע לו את המיטה, גרמו לו להתהפך במיטה מצד לצד כשהוא מלא בושה מהרבי שככה טרח למענו.

כאשר חזר רבי צבי לביתו פנה אל רבי חיים נטע ואמר לו בחיוך: הייתי צריך להוציא אותך מהבית שלי כעונש על כך שבגלל השבחים שסיפרת לרבי, הוא טרח כל כך עבורי...

ועובדה נוספת לסיום: יהודי שהגיע לעיירה בעלזא באישון לילה, פנה לביתו של רבי ישכר דב בראותו שהאור דולק שם. היה בטוח שיש מבני הבית אנשים שערים ויוכלו לארח אותו עד שיעלה השחר. להפתעתו פתח הרבי בעצמו את הדלת. וכאשר ראה אותו נתמלא שמחה: "האם כבר אכלת משהו?" שאל הרבי ברכות.

היהודי ענה בשלילה. והרבי טרח בעצמו אל המטבח להכין לו ארוחה. כאשר ראה הרבי שהחסיד מרגיש שלא בנח, הפיס את דעתו: "מצוה כה חשובה של הכנסת אורחים אינני יכול לקיים כל יום. בזכותך אני זוכה לקיים אותה בהידור".