למה בסטון לא יכול למות?

אלברטו גלילי נולד להיות שיפוצניק. נו טוב, מה לעשות? אביו ז"ל דוידקו הקבלן, היה שם דבר בדרום תל-אביב של שנות החמישים. הוא הרס, הוא בנה, הוא מתח גדרות, יצק יסודות, שיפץ חדרים, תכנן מטבחים, מתח קווי אינסטלציה, התקין חוטי חשמל, בקיצור לא היתה דירה באזור ההוא שלא זכתה לליטוף מקצועי של דוידקו. אז אין פלא בדבר, שבנו יחידו אלברטו נולד לתוך יציקות הבטון, המריצות, הבלוקים ודליי הסיד. הוא נשם – אלברטו שלנו – בניין משחר ינקותו, ואף פעם לא היה צריך לשאול אותו "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" מדוע? כי כבר בגיל שמונה, אלברטו היה גדול וחסון מספיק כדי לעמוד על סולם ולצבוע קירות ביד מיומנת וזריזה, שלא היתה מביישת את גדולי הצבעים של "סולל בונה".

שלא תטעו, דוידקו גלילי היה אומנם קבלן שיפוצים חרוץ, אבל ההשכלה של אלברטו הקטן שנולד לו בגיל מאוחר יחסית, היתה חשובה לו מאד. סדר היום של השניים נפתח בתפילת שחרית בבית הכנסת הבולגרי של איזיקיטו הפחח ברחוב הנגרים, מיד אחר כך דוידקו היה קונה לזאטוט שלו לחמניה טרייה במשקל כבד במאפייה הביתית של מרקו התורכי, ומצרף אליה כוסית לבן עם המון שומן עיזים מבית הגבינה של שושנה יעקובוב הבוכרית. דוידקו דאג שאלברטו יאכל טוב, ילמד טוב, ומיד אחרי הלימודים הוא צירף אותו לצוות עובדיו שהתפזרו באתרים השונים. "בני היקר" שינן דוידקו באוזני בנו הצעיר. "דע לך, אם אתה רוצה ברכה בעמלך, עבוד ביושר, מילה שלך שתהיה מילה, עבודה שתהיה עבודה, והכי חשוב תהיה וותרן!!! אל תפתח במלחמה עם אף אחד בשביל כסף. כסף בא כסף הולך. העיקר השם הטוב שלך והבריאות".

הנה כי כן, צמח לו אלברטו שלנו לשם ולתפארת, וקנה שם טוב כשיפוצניק אמין מקצועי ואחראי במרחבי תל-אביב כולה. עשרות שנים חלפו, אבא היקר כבר נפטר בשיבה טובה, אלברטו כתב לזכרו ספר-תורה מהודר, ותמיד נעתר לשפץ בתי כנסת במחיר חצי-חינם, "העיקר לעילוי נשמת אבא שלי, שהיה איש ישר ונקי כפיים".

* * *

צועד לו אלברטו בדרך שסלל לו אביו, "מילה שלך שתמיד תהיה מילה", הוא מגיע בזמן מסיים בזמן, מקפיד על גימור מושלם של כל פרויקט, כי "עבודה צריך שתהיה עבודה" ותמיד נהג להתחשב בלקוחותיו שהתחננו על כיווץ במחיר כי "אבא שלי אמר אל תפתח במלחמה עם אף אחד בשביל כסף".

אלברטו מעולם לא התעשר מהשיפוצים, אבל מאושר הם עשו אותו. הוא אהב להבחין בניצוץ המבריק בעיניהם של בעלי בתים ונשותיהם, שהפקידו לו ביד חורבה, וקיבלו ארמון. זה היה שווה בשבילו הרבה יותר מכסף.

יום אחד הוא מקבל טלפון מירושלים, על הקו אדמונד בסטון. למה להאריך, בסטון היה סוחר ירקות ירושלמי ששלט על מספר חנויות בשכונת הפחים. היה לו הרבה כסף בבנקים, כבוד גדול הלך לפניו, ושמו היה נישא בפי כל ירושלמי מצוי כאיש אמין, ישר, שחובה לכבד, כי הוא "בן-אדם גוטע, גוטע". הוא אף תיפקד, בסטון הנכבד, כגבאי מרכזי בבית הכנסת הגדול בשכונת מגוריו.

נוסע לו – בבוקר קיצי אחד – אלברטו ירושלימה, עם שניים מעובדיו ובפתח דירה מיושנת ברחוב התות 27 ממתין לו הסוחר הנודע אדמונד בסטון.

מדובר בדירה עלובה למדי שבסטון קנה לרגל נישואיה של בתו השנייה. "אני מבקש שיפוץ יסודי, פלוס מטבחון חדש" מבקש בסטון. אלברטו מעיף עין מיומנת מקיר אל קיר, ואומר "אדון בסטון, שמעתי עליך הרבה דברים טובים, יאללה שיהיה מתנה לבת שלך, 4,000 דולר כל העבודה, בעוד שבוע אתה מקבל ארמון. מילה של אלברטו זו מילה".

בסטון מחייך חיוך קטן מתחת לשפמו הדקיק, מסמן לאלברטו לגשת לפינת המטבח, ומתחיל לספור מרשרשים. "הנה קח לך 2,000 דולר מקדמה. ניפגש בשבוע הבא".

הם נפרדים בלחיצת ידיים ובטפיחות על השכם, ואז יוצאים שני פועליו של אלברטו חנניה ומסעוד, כדי להביא את פטיש האוויר. צריך להרוס כמה קירות, לבנות קיר גבס, קרמיקה חדשה, בקיצור עובדים.

תוך חמישה ימים החורבה העלובה הפכה למוזיאון מתוק ומצוחצח. כטוב ליבו בשיפוץ, הוסיף השיפוצניק המסור גלילי, עוד כהנה וכהנה הטבות ושינויים מבורכים, כמו החלפת תריסי העץ הרקובים בחדשים ויפים, מעקה עץ חדש דקורטיבי למרפסת, העיקר שבסטון יהיה מבסוט.

כי אצל אלברטו טוב שם טוב, מכסף טוב.

והנה מגיע לו אדמונד בסטון, משמיע שריקת התפעלות מעומק ריאותיו המעשנות, עובר בין החדרים, צועד לכיוון המרפסת ונושם עמוק. "מר גלילי כל הכבוד, עבודה למופת. ידעתי שאני לא טועה, השם שלך הולך לפניך כאמין ובעיקר כמקצוען".

אלברטו נהנה מהשבחים, לחץ בחמימות את ידו של מר בסטון ולחש לו בביישנות "עליך להוסיף עוד אלפיים דולר, סוף החשבון, ושיהיה לנו לברכה".

"אני לא מאמין מה שאני שומע?!" השתאה בסטון. "מה פתאום אלפיים דולר" הלא קיבלת ממני 4,000 דולר במזומן בשבוע שעבר, טבין ותקילין, אצלי התשלום מראש... אם אני רוחש אמון, זה עד הסוף".

"סליחה ידידי, אתה טועה", ניסה אלברטו לתקנו, "קיבלתי 2,000 דולר עם הבטחה להשלמה עם סיום הפרויקט".

מכאן ואילך הטונים עלו גבוה, סוחר הירקות אדמונד בסטון האדים מכעס. "אני לא מאמין, ריבונו של עולם, עליך אמרו שאתה ישר... אתה פשוט נוכל, רוצה לגנוב לי עוד 2,000 דולר על כלום...".

הויכוח נמשך לא יותר משתי דקות, ואז נזכר אלברטו גלילי בצוואה של אבא שלו "בני, אף פעם אל תפתח במלחמה בשביל כסף, תהיה ותרן". אלברטו סבב על צירו, ירד בזריזות במדרגות, נכנס לטנדר והניע.

"כפרת עוונות הכסף", סיפר לאשתו לונה על ההתרחשות עם סוחר הירקות הירושלמי. "אלברטו, לדעתי אתה מבולבל. אדון בסטון הירושלמי הוא איש חשוב ששמו הולך לפניו... אתה כנראה איבדת מחצית מהכסף שנתן לך... או פשוט שכחת שקיבלת" אמרה לונה. אלברטו צבט את רגלו, "לא לונה, אני לא חולם, קיבלתי רק 2,000 דולר... אבל אני לא נלחם, כפרה, כפרה שיהיה לו לבריאות, כסף בא, כסף הולך".

אחר כך הגיעו השמועות הרעות לאוזנו של אלברטו, לקוחות וידידים שלו סיפרו לו שבסטון הסוחר הירושלמי זועם עליו על כי ניסה להונות אותו ולסחוט ממנו כסף לחינם.

"מילא גנב לי" הרהר אלברטו "אבל גם להוציא עלי שם רע? לא יפה מצידו, באמת לא יפה, אבל אני? אבא שלי חינך אותי לוותר. אני שותק, והקב"ה ירחם".

* * *

חלפו להן 18 שנים. שעה שתיים לפנות בוקר. גשמי זעף בחוץ, נקישות בדלת דירתם של הזוג גלילי.

אלברטו מתעשת, גולש לנעלי הבית ופותח. בפתח אשה צעירה, נסערת ובוכיה, בידה מעטפה. "שמי רחל, אני בתו של סוחר הירקות אדמונד בסטון, הנה קח לך, במעטפה הזו יש 2,000 דולר שאבא סיפר שלא שילם לך על עבודתך. אני מתחננת לפניך מר גלילי, אנא בוא עמי לבית החולים כאן בסמוך, אבא רוצה לבקש ממך סליחה...".

אלברטו מתלבש בזריזות, מתעטף במעיל, מניע את הטנדר ונוסע אחרי מכוניתה של רחל. השניים נכנסים לבית החולים ומשם בתנופה זריזה לקומה השנייה.

אדמונד בסטון הזדקן, גופו שדוף, הוא מחובר למכשירים ועיניו בוהות בחלל. כשאלברטו נכנס, לחשה רחל "אבא, אלברטו גלילי השיפוצניק, נכנס, הוא כאן".

עיניו של אדמונד התמקדו באיטיות והביטו נוגות לעברו של השיפוצניק "אלברטו סלח לי, סלח לי בבקשה, אני הכפשתי את שמך לפני 18 שנה בעוד שאני בעצם הייתי הגנב".

"אני סולח ידידי... מכל הלב. מזמן סלחתי". משיב השיפוצניק שניסגר לו עוד מעגל בחיים.

"תודה" לחש אדמונד בשארית כוחותיו "תודה שסלחת" ושקע בשינה עמוקה.

* * *

ד"ר נתנאל יבין התיישב בלובי המחלקה וסימן לאלברטו לגשת אליו. רחל הבת ניצבה בסמוך. "שמע מה שהדוקטור מספר" ביקשה.

"אדון אלברטו, אדמונד בסטון חלה במחלה סופנית קשה לפני שנה, טיפלנו בו ועשינו את המיטב כדי להאריך את חייו. לדאבון הלב, לפני כחודשיים כל המערכות הפנימיות שלו קרסו. הלב, הריאות, הכליות, הלבלב. ה-כ-ל! אדמונד מרוב ייסורים, ביקש שנניח לו למות, אבל חיברנו אותו למכונות החייאה, ולא יאומן. על פי הסטטיסטיקה הרפואית הכי מרחיקת לכת, הוא היה צריך לחיות יומיים, שלושה מקסימום. אבל איפה הסטטיסטיקה ואיפה בסטון? כבר חודשיים האיש סובל ייסורי תופת נוראיים, אבל לא יכול למות, פשוט לא יכול למות. משהו מעכב מבעדו למות, אנחנו כל הרופאים הבנו שההישרדות שלו היא מעל לכל היגיון. אף אדם בעולם, חסון ככל שיהיה, לא יכול לחיות בלי מערכות פנימיות... ועכשיו רחל תשלים לך את הפאזל...".

רחל התיישבה בוכייה על כסא עץ וסיפרה: "לפני כמה שעות הגיע לכאן רב חשוב מירושלים, שמכיר את אבא ומאד מכבד אותו. ד"ר יבין סיפר לו על המצב המוזר הזה, ועל ייסורי התופת של אבא. הרב הצליח לעורר ולתקשר עם אבא, וביקש ממני: "אדמונד תנסה להיזכר באיזה עוול שגרמת ליהודי, תנסה... אבא תוך ערפול חושים והמון ייסורים, הצליח לאחר שעתיים, להיזכר בעוול שהוא גרם לך. הרב ביקש שאאתר אותך ואדאג לשלם לך את החוב עוד הלילה. עשינו מגבית זריזה בין האחים, וברוך השם קיבלת את המעטפה ומחלת לאבא. דע לך מר גלילי, אבא שלי הוא איש חסד, זו היתה נפילה חד-פעמית, אני מקווה שהקב"ה ירחם עליו והוא יבריא. תודה לך אלברטו שעשית את רצון אבא, למרות הלילה, החורף, והקור".

* * *

שעתיים אחר כך נפטר אדמונד בסטון, שזכה מן השמיים למתנה מיוחדת. פמליה של מעלה לא נתנה לו למות עד שיתקן את העוול שגרם לאלברטו וישיב את חובו.

אלברטו עצמו הגיע באותו יום ללוויה, וביציאה מבית העלמין מסר את המעטפה לנכדו של המנוח, שנראה כאברך משי לכל דבר. "אני חבר של סבך, יש כאן 2,000 דולר, אתה נראה לי תלמיד חכם, אז עשה את המקסימום בכסף הזה כדי להנציח את זכרו של סבא שלך היקר והטוב ז"ל".

אלברטו הניע את הטנדר, והודה אולי בפעם המיליון, לאבא שלו דוידקו ז"ל, שאמנם לא היה משכיל גדול, אבל לימד אותו שאין דבר גדול כמו להיות וותרן בממונו. "זו כנראה גם סגולה לאריכות ימים ואבא שלי ידע על מה הוא מדבר..." הרהר.

גשם זלעפות ניתך על שימשת הטנדר, והוישרים עמלו קשה להסיטו, הו, כמה שעמלו קשה.

רב חשוב אמר לי לאחר פרסום הסיפור, שהוא משוכנע שאותו מר בסטון לא חטא כנראה בגזל ובשאר דיני ממונות חוץ מאותה פעם. מדוע? שאלתי. "פשוט מאוד, אם הוא זכה לכך שחייו יתארכו בניגוד לכל הגיון רפואי, הרי שהקב"ה ברחמיו, העדיף שבסטון יעלה לבית דין של מעלה ללא העוון הזה, היחיד, ויזכה לשכרו מושלם. אנשים אשר נגועים בגזל ובגניבות, לא יזכו לכזו מתנה".

דמותו של אדמונד בסטון זניחה בעיני. הענק בסיפור המדהים הזה הוא דווקא אותו שיפוצניק עדין נפש - גלילי, שעשה לכולנו קורס יסודי כמה חשוב לוותר, לא לדקדק בקטנות. רק טוב יוצא מזה.

הסיפורים באדיבותו של הסופר והעיתונאי הרב קובי לוי, מתוך סידרת ספרי "העיתונאי".

ניתן לרכוש את סדרת הספרים בהידברות שופס.

ליצירת קשר עם קובי לוי: 050-4170419.