השירה של שירה: איך סיפור חיים יולד אמנות יהודית?

האמנות של שירה העברי (33) נשואה ואם לשלושה מהשומרון - מגיעה ממקום עם הרבה מאוד גוון. היא גדלה בבית חילוני בהוד השרון, ב"משפחה חמה וכייפית", וכבר בגיל צעיר מאוד, כשנשאלה מה תעשה בחייה – הכיוון היה ברור לה כשמש. "החלום שלי היה ללמוד אמנות באיטליה", היא מספרת. אחרי הצבא, הגיעה לביקור משפחתי בהולנד אצל דודתה, אך לא לפני שהקדימה ונרשמה לפקולטה לאמנות, באוניברסיטת תל אביב.

ויום אחד צלצל הטלפון בבית הדודה, ועל הקו הייתה אמה. "היא בישרה לי שנכשלתי בבחינת אמי"ר בנקודה אחת, וזה בלתי אפשרי לערער. מה שאומר שלא התקבלתי ללימודים". כך, מצאה עצמה בוכה במשך שבוע שלם, ולא שיערה בנפשה שדווקא משם תצמח הישועה. "אני זוכרת שישבתי עם עצמי ופשפשתי במעשיי, חשבתי שמוכרחה להיות לזה סיבה הגיונית".

לאחר שלושה חודשים, החליטה שירה להגיש מועמדותה ללימודי אמנות, במכללה של דוברי אנגלית בהולנד. וראה זה פלא. שנה בלבד מרגע שבו נכשלה בבחינה לאוניברסיטה – הצליחה שירה להתמקם בצורה מקסימלית בהולנד, ואף דיברה את השפה באופן קולח ומעורר התפעלות.

זמן קצר לאחר מכן, רצתה ההשגחה הפרטית ושירה מצאה עבודה כבייביסיטר, אצל זוג חסידי חב"ד. "אמנם בביתי לא שמרו תורה ומצוות, אך הבית היה מאוד פלורליסטי ומכיל. ולי תמיד היה כבוד לדת. תמיד האמנתי, אך לא תמיד יישמתי את מה שאני מאמינה בו".

בבית של בני הזוג אצלם עבדה, עבד גם נהג שהסיע את הילדים מדי בוקר לחיידר. גם הוא היה אז בחור צעיר שבדיוק סיים את לימודיו האקדמיים, בפקולטה (איך לא?) לאמנות. על הרקע הזה, ולהוסיף על כך את העובדה שהוא נולד בישראל - היה לשניהם הרבה על מה לדבר. אז הם דיברו, ותוך כדי שיחות, אט אט החלו לראות שהדמיון ביניהם גדול מכדי להיות 'מקרי'.

הם החליטו להתחתן. אלא שהייתה בעיה אחת: חזותו של הבחור שידרה יהדות שורשית – ציציות, כיפה, פאות. והיא הלא עדיין בצדו האחר של המתרס.

לא פחדת להתחתן עם מישהו שההשקפה שלו שונה משלך?

"ברור שהיה סוג של פחד, אבל האישיות הכובשת שלו - עלתה עליו אלפי מונים. אני מאוד פרקטית וכששאלתי את עצמי את השאלה 'האם תהיי מסוגלת לחיות עם גבר אחר?' והתשובה הייתה 'לא' – ידעתי שבעזרת עבודה משותפת נצליח לגשר על כל הפערים. זה כמובן כלל גם הבטחה חד משמעית מצדו, לתת לי את הזמן שלי להתחזק".

הם התחתנו והוא בהחלט עמד בהבטחה. אבל זה השתלם לו, כי כיום מעידה שירה על עצמה שאם הייתה חיה בארץ – במוקדם או במאוחר, זה היה קורה והיא הייתה חוזרת אל חיק הדת. "הניתוק הזה מהמשפחה והחברים, רק האיץ את תהליך ההתחזקות שלנו. אז בארץ זה היה קורה תוך עשר שנים, ושם זה קרה תוך שנתיים".

ואיך הגיבה המשפחה?

"המזל שלי הוא שבמשפחה שלי לא אומרים לאחרים איך לחיות את חייהם, אלא מאמינים בדוגמה אישית. ההורים שלי היו קצת מופתעים כששמעו שאני מתחתנת עם בחור דתי, אבל מאוד כיבדו את ההחלטה שלי וקיבלו אותנו באהבה לאורך כל הדרך".

במהלך הלימודים התמקצעה שירה באמנות מבדים שונים, תכשיטנות, ציור ועוד. את עבודותיה פרסמה בכמה וכמה תערוכות אמנות בהולנד, ואף זכתה להתפרנס מהן בכבוד. את חוק לימודיה האקדמיים סיימה כשהייתה בחודש השמיני להריונה, עם בנה הבכור אליהו. כשמלאו לאליהו שנה וחצי, החליטו בני הזוג לחזור ארצה. אז נקלטה להריון עם בתה האמצעית, ולאחר לידתה החלה מסע אחר לגמרי בחייה.

"קצת אחרי הלידה, גילינו שבננו הגדול סובל מגידול ממאיר ברמה נמוכה", היא משחזרת בקול רועד. "התחלנו טיפולי כימותרפיה, וב"ה עם הזמן המצב שלו הלך והשתפר. אלא שבעבורי היו אלו שנתיים של תהליכים פנימיים מאוד לא קלים עם עצמי. היה לי ברור שאני הולכת לזנוח את כל הקריירה שלי ולעשות מסירות נפש אמיתית, עד שהילד שלי ישוב לאיתנו. בתוך הניסיון הזה גם גיליתי את הנס הגדול שה' עשה איתי, בזה שקירב אותי אליו, אל היהדות, אל האמונה. לא יכולתי שלא לחשוב על כל אותן אמהות שנאלצות להתמודד עם מקרים דומים בלי אחיזה באמונה. שם גם למדתי על בשרי שיש הבדל מהותי באופן ההתייחסות לניסיון, ולמדתי לקבל אותו באהבה ולהודות עליו – למרות הקושי".

ומה היה על האמנות בזמן הזה? יפה שאלתם. "כל הזמן יצרתי וציירתי, זו התרפיה שלי ובלעדיה אני לא יודעת איך הייתי מצליחה לשרוד את התקופה המטורפת הזו".

תכשיטים מכפתורים, ציורי קירות על בדים ועוד הם רק קצה קצהו של קרחון, מכל האמנות שלה. בין כל העבודות הנפלאות, תמצאו גם עשייה מרהיבה ויוצאת דופן של איור תופי מרים, אותה החלה שירה בדרך 'אגבית' לחלוטין.

הכל התחיל כשהוזמנה לחתונה של חברה טובה, שאיננה שומרת תורה ומצוות. "באותו יום היה לי אירוע אחר ועם כל הכאב שבזה, לא יכולתי להגיע. מצד שני, המצפון שלי לא נתן לי להתעלם מהשמחה שלה, היה לי חשוב להיות איתה ביום הכי שמח שלה".

מתוך הרצון למצוא אלטרנטיבה הוגנת לצ'ק, שירה חיפשה ומצאה רעיון כביר למתנת חתונה. "כתבתי לה ברכות שהכילו עשרה איחולים, ולכל איחול שכזה – צירפתי מתנה קטנה. אחת המתנות הייתה תוף מרים, אותו קישטתי בצורה מיוחדת ויפה".

החברה שקיבלה את התוף לא הפסיקה להתלהב ממנו, וכך גם כל מי שראה אותו. "התחלתי לקבל הזמנות על ימין ועל שמאל, עד שהעשייה הזו הפכה למקור הפרנסה העיקרי שלי", היא אומרת.

למה דווקא תופים?

"באופי שלי אני מאוד מתחברת לדברים עגולים, למרים הנביאה ולטקסטים יהודיים. טכניקת איור הכתרים, היא חלק אינטגרלי מהאמנות שלי. מכיוון שבעלי מתעסק עם מוזיקה, יש לנו המון סוגי כלים בבית, וכך בעצם נולד הרעיון של איור התופים".

מסתבר שהמושג 'תופי מרים' הוא עולם בפני עצמו, המתחלק לגדלים וסוגים שונים. יש תופים קטנים יותר, המתאימים לילדים ויש בגודל 35 ס"מ לערך. והמחיר? תלוי לא רק בגודל כי אם גם באיכות, ובכמות ה'מצלצלים' שנלווים אל התוף, ובשעות העבודה שהושקעו בו. סקרנים לראות את התוצאה? הרי היא לפניכם.