מי אני שאחליט על חיי? יומנה של רווקה, עמוד ראשון

אני זוכרת שעמדתי ליד האקליפטוס בפארק שמאחורי המרכז המסחרי. היה כבר ערב, ותאורת הפארק הבהירה באור חיוור את עלי האקליפטוס שהיו רחוקים קמעה מהשביל. בפארק רצו כמה אנשים בבגדי ספורט זוהרים, ועוד כמה מהם על מתקני הכושר. עמדתי שם, ורק חיכיתי בדריכות לתשובה מבחור. פתאום התפללתי להשם שאפילו יגיד לא, אבל שיגיד משהו, שהטלפון יצלצל כבר, שלא ישאיר אותי בציפייה נכזבת, שאני אדע מה קורה. הרגשתי כמו בחדר המתנה אחרי ניתוח של מישהו קרוב. מתוחה ולחוצה בתוך ענן של אי וודאות אחת גדולה.

לבד כבר תוכלו להסיק מה הייתה התשובה, אם אני כותבת לכם עכשיו. ואם הכותרת היא "יומנה של רווקה", קל לנחש מה נאמר בשיחה. באותו רגע שהסתיימה השיחה הקצרה עם השדכן, תפשתי את הסוס שלי בשתי המושכות שלו, עצרתי אותו מדהירה מואצת במדרון תלול ואמרתי לעצמי בטון קשוח, "לא". את לא הולכת להתאבל על שום תשובה שלילית! את לא הולכת לשרוף עוד כמה שבועות או חודשים של מפח נפש ומרה שחורה. את לא הולכת לחיות בהרגשה שאת לא שווה. את לא נופלת! אחרי שעצרתי את הסוס מדהרתו יכולתי לזהות קול פנימי עמוק ומאוד בטוח שאומר לי "ניצלת".

מהרגע שבו עשיתי את התפנית הזו, נפתחו לי הארות של חכמה וחיבור בין ההרגשה הפנימית שלי לבין המציאות שסביבי. לא לקח הרבה זמן עד שכל החומות נפלו, ויכולתי לראות בבהירות גמורה את מה שניסיתי להסתיר מעצמי בכוח. הבנתי שדרכתי על הרבה רצונות שלי בשביל להגיע לכבוד, לכסף ולמראה החיצוני שהיה לו להציע. כאילו שעצמתי את עיני מלראות את המכלול שלו, ועסקתי רק באיך וכיצד לגרום לכסף ולחיצוניות הזו להגיע אלי.

את תחושת חוסר האמון והבלבול שהוא שידר, לא כל אחת הייתה מזהה. הוא היה עטוף בהרבה כסף, נראה טוב לגילו, משדר מצליחנות ושיש עוד הרבה ששוחרות לפתחו. דרך אמצעים אלו הוא שידר בטחון שקשה לערער בדרך הטבע. ממש כמו ננס אל מול "הענק" המצליחן והקשה להשגה. אבל אחרי ההחלטה שלי התהפכו היוצרות, כמו דוד הקטן והחלש שהביס את גולית באבן אחת קטנה, אך בטוחה וממוקדת.

אחרי מספר ימים הגיע אלי גם תחושה קסומה של טוהר ושלימות פנימית. פתאום חשתי כמו ביציאת מצרים, שהשם הכביד את לב פרעה כדי לגאול את עם ישראל בגאולה אמתית יותר ושלמה יותר. להבדיל, הקב"ה הקשיח את לבו של הבחור, כדי שאני לא אפול ברשת של כסף וחיצוניות.

הבנתי, שיותר אין לי מה לחפש מישהו שאני ארצה ואתאהב בו, אלא עלי לחפש את רצון השם, למצוא את ההשגחה הפרטית על כל בחור שעובר עלי, ושה"כן" או ה"לא" הן תשובות מהבורא גם כשאני שומעת אותם מאחרים וגם כשאני אומרת אותם לאחרים. הבנתי שיותר אני לא בוחרת את השידוך שלי, אלא משתדלת, והשם מכניס את הרצון הנכון לשני הצדדים. אני לא מחליטה עם מי אני מתחתנת. החלטות גורליות שכאלה, עדיף שיישארו בידיים של הבורא.

בשביל למנוע מעצמנו פגיעות מיותרות, אני חושבת שאנו צריכים לדעת גם "להפסיד" במשחק הזה. תמיד יש את המפסיד, ואת המרוויח. וזה לא אומר שהמפסיד הוא לא מצליחן, אלא שעכשיו הכי טוב בשבילו להפסיד. ההפסד זה הרווח שלו כרגע. בעצם, מי בכלל יודע מהו הפסד ומהו רווח? מי מאיתנו יכול לקחת על עצמו את האחריות, ולהכריע בעצמו בכל פעם, אם הוא הרוויח או הפסיד בחיים?