סיפור לשבת: הרב יצא מבין ההריסות, לעיר אחרת

קול רעם מחריש אוזניים נשמע בעיר לבוב. ברגעים הראשונים איש לא ידע מה אירע. לאחר מכן החלה מהומת אלוקים ומנוסה אדירה מכל הכיוונים אל כל הכיוונים. איש לא ידע מה התרחש, אלא שהבניינים שקרסו הבהירו לכולם שמשהו חמור אירע ויש לברוח כמה שיותר מהר.

רבה של העיר היה באותו הזמן הגאון האדיר רבי יעקב יהושע פולק, הנודע בעולם התורני ובעם היהודי על שם ספרו "פני יהושע". ספר שקשור בקשר עז למאורע אודותיו אנו מספרים.

התאריך: ג' כסלו תס"ג.

מספר חביות של אבק שריפה, שבאותה העת היה בעייתי לשימוש ולא בטיחותי בעליל, הוטמנו מתחת לבניין גבוה. מן הסתם הוטמנו בצורה לא חוקית. ביום האמור ישב רבי יעקב יהושע עם תלמידיו ומסר את שיעורו, ואת הרגעים הבאים הוא מתאר בהקדמתו לספרו הגדול: פני יהושע.

אחת החביות נחשפה לניצוץ אש שהודלק על ידי שפשוף וניצוצות, החביות התפוצצו בקול רעש אדיר כשהן ממוטטות מספר בניינים באזור.

תחת ההריסות שכב הגאון הצעיר שאך לפני רגע בער במלחמתה של תורה עם תלמידיו, וכעת היה קבור תחת משקל עצום של קורות עץ ואבן. בנס לא נפצע מהכובד שנחת עליו, אבל הרגיש בעצמו שלא יהיה מסוגל לשאת את הכובד לאורך זמן.

בהיותו קבור תחת הררי המפולת, נשא רבי יעקב יהושע את עיניו בביטחון כלפי מעלה. מאמר הגמרא "נודרין בעת צרה" היה אצלו לסגולה הבטוחה ביותר והוא התפלל:

רבונו של עולם, אם תעשה לי נס ותוציא אותי חי מן התופת הזו, מבטיח אני לך ש"לא אמנע עצמי מכותלי בית המדרש ולשקוד על דלתי העיון בסוגיית הש"ס ופוסקים" (לשונו של הרב בהקדמה לספרו). עוד הבטיח לחבר את ספרו הגדול "פני יהושע".

באותם רגעים זזו הקורות והאבנים לצדדים, ובאורח פלאי נפתח עבורו שביל ליציאה לחיים מבין ההריסות. רבי יעקב יהושע יצא לעיר אחרת מזו שהכיר... באסון נספו שלושים ושישה בני אדם, ביניהם למרבה הצער היו אמו, אשתו ובתו הקטנה.

את ספרו "פני יהושע" חיבר לפי עדותו רק לאחר שסיים ללמוד את הש"ס שלושים ושש פעמים, כמניין ההרוגים שנספו בשריפה.

* * *

סיפור נוסף מכוח תורתו של רבינו נציין כאן: שנים רבות לאחר פטירתו של ה"פני יהושע" הגיע עיוור אחד מתושבי העיר לשיעור בבית הכנסת ולהתפלל מנחה לערבית. כאשר נכנס גילה שהקדים בשעה וכעת לא נותר לו אלא להמתין.

ניגש העיוור לספריה והחל מגשש את כריכות הספרים. באחת מהן חש בבליטה, וכאשר פתח את הספר גילה שבין הספר לכריכה היה נרתיק קשיח ובו משקפיים עתיקות. העיוור שהיה לבדו חבש מתוך סקרנות את המשקפיים, וכמעט שהתעלף... הוא החל לראות הכל!

החליט שאינו מגלה את הדבר לאיש, אבל בערה בו הסקרנות למי היו שייכות המשקפיים. והתוצאה העלתה שמדובר במשקפיו של בעל ה"פני יהושע". בני העיר התרגלו לראות את העיוור מגשש את דרכו עם משקפיים, ולא גילו את הסוד שבחבישתם.

לפני פטירתו גילה העיוור את הסוד לבניו, ואלו כמובן הסכימו לוותר על הירושה תמורת המשקפיים הנדירות. סופו של דבר: עוד טרם החליטו על חלוקת הרכוש נפלו המשקפיים ארצה והתנפצו לרסיסים בקול ענות חלושה...