לרדוף אחרי הנתינה: דבר תורה לפרשת חיי שרה

"בשנה שעברה העסק שלנו היה על סף תהום", נואם בעצב ציני מנהל המפעל בנאום הסיכום של השנה לעובדיו.

"השנה, צעדנו צעד אחד קדימה"...

* * *

תפילתו של אליעזר בחיפושו אחר כלה ליצחק, הכילה בקשה לסימן מן השמים שיוכיח לו האם זו האשה הצדקת שהוא מחפש עבור יצחק אבינו: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה, וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני".

נניח ומגיע אלינו אדם מהוגן, בעל חזות נורמטיבית, ויבקש מאיתנו כמה שקלים לקנות אוכל. ברור לנו שהוא לא יעשה בכסף שימוש אסור, בכיסנו יש כמה שקלים שאנחנו בהחלט יכולים להעניק לו וזה לא יחסר לנו כל כך. האם ניתן לו או לא?

סביר להניח שנעניק את הכסף במאור פנים, בעיקר אם אנחנו לא לחוצים בזמן...

עכשיו ננסה לחשוב מה יקרה אילו כל בקשתו תסתכם בכוס מים. אין זו הוצאה כספית כמעט, והדבר כרוך במאמץ מועט. סביר להניח שרוב מוחלט של המתבקשים להעניק כוס מים היו מוכנים ברצון לעזור לאדם המבקש כזו בקשה.

בספר "סידורו של שבת", להרה"ק רבי חיים טירר מטשרנוביץ, ישנה הערה המצריכה נתינת דעת: אליעזר מבקש סימן לכלה בעלת חסד - שהיא תסכים להשקות אותו מים. וכי חסרים אנשים ברחוב המוכנים לתת מים לעובר אורח צמא?!

זו המעלה שתגדיר שמדובר ב"הוכחה מן השמים", ו"בה אדע כי עשית חסד עם אדוני"?

נכון, אין להתעלם מכך שהוא ביקש שהיא תסכים להשקות גם את הגמלים. אבל מדוע אליעזר רואה בכך הוכחה לאשה המיועדת מן השמים?

עני נכנס לאחד מגדולי ישראל בעת שלימד תורה לתלמידים בביתו. העני ניגש בבושה ושפך על השולחן סאת צרות מזעזעת. הוא נזקק לעזרת הבריות כדי שלא תאבד משפחה שלמה מישראל וכל המרבה לעזור הרי זה משובח.

הרב שמע, השתתף והזדהה עם מצוקתו. הוציא מטבע הגון מכיסו והעניק לעני בסבר פנים יפות תוך שהוא מרעיף ברכות על ראשו. העני הודה נרגשות ופנה לעבר הדלת. קולו של הרב השיג אותו בפתח כשהוא מתבקש לחזור. הרב הוציא מכיסו מטבע נוסף והגיש לו בחיוך.

לאחר צאתו של העני הסביר הרב לתמיהת התלמידים: בפעם הראשונה נכמר לבי בקרבי בשמעי את ייסוריו וניכרין דברי אמת. הענקתי לו סכום יפה, אולם כאשר הוא פנה לדלת הבנתי שאין כאן צדקה אמיתית וחסד, אלא 'השתקת מצפון'. הגם שעזרתי לו, חשתי שכדי לקיים מצות חסד אמיתית בלא פניות ורחמנות אישית, עלי להעניק לו שוב את אותו סכום כשהפעם אני מקיים מצוה טהורה...

בעל "סידורו של שבת" מחדד את בקשתו של אליעזר בחיפוש כלה ליצחק: הוא לא חיפש אשה עם "לב טוב". הוא חיפש אשה "בעלת חסד".

אדם ששומע בקשה של עובר אורח לשתות מעט מים, והוא מוסיף על בקשתו של המבקש: שתה, וגם גמליך אשקה. ברצונו לעזור לו מעבר למה שביקש – זהו חסד אמיתי.

בכך מתבארים דברי הגמרא במסכת שבת (קד.) [בתרגום]: מפני מה רגלה של האות ג' פשוטה ומושטת כלפי האות ד'? מפני שדרכו של "גומל דלים" [גימ"ל דל"ת] לרדוף אחרי הדל.

אנחנו יודעים שהעשירים יושבים בביתם והעניים מגיעים אליהם. מדוע הגמרא מגדירה שגומל הדלים "רודף אחרי הדל"? משום שזוהי הגדרתו של "בעל חסד": לא לחכות שהשני יבוא ויבקש כדי לעזור, אלא ללכת לחפש את הדלים ולעזור להם. ואם כבר אירע שביקשו – לתת להם מעבר לרצונם. להוסיף על הבקשה.    

* * *

רש"י מבאר את דברי אליעזר "אותה 'הוכחת'... ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני" – "ראויה היא לו וכדאי ליכנס בביתו של אברהם".

אברהם אבינו ישב בפתח האוהל משום שלא הגיעו אורחים, הוא חיפש מה ניתן לעשות עבור השני. אם רבקה מתבקשת לתת רק כוס מים והיא מוסיפה להציע שאיבה לגמלים כדי לתת מעצמה יותר, הרי שאין הוכחה גדולה מזו שהיא כדאית וראויה להיכנס לבית כמו של אברהם.

יהודי שאוהב לעשות חסד צריך לזכור: דרכו של "גומל דלים" לרדוף אחרי הדל. תמיד להיות עם "צעד אחד קדימה" ולפקוח עיניים ולב היכן ניתן וצריך עזרה. למלא את הבקשה, ולברר ברגישות: "ומה עוד?"...