רצה לתרום כליה – וחייו ניצלו

החלום של יניב דהן היה לזכות במצוות חסד עצומה: תרומת כליה. "כששהיתי בארצות הברית לפני כשנתיים, נחשפתי לראשונה לסיפורו של יהודי שתרם כליה בהתנדבות כדי להציל יהודי אחר, אותו לא הכיר כלל. האדם הזה, תומר נפתלי, הוא גיסו של אחי הצעיר, ובביתו במונסי התארחתי עם קרוב משפחה אותו ליוויתי לטיפול רפואי בארצות הברית"

מצווה גוררת מצווה. בזכות התנדבותו ללוות את הקרוב בנסיעה לצרכי רפואה, פגש יניב את תומר, תורם הכליה, וחקר אותו לעומק על התהליך אותו עבר. "התרגשתי מאד וממש קינאתי בו על הזכות. זה היה תחילת הרצון שלי לתרום כליה".

בחודשים לאחר מכן קיבל יניב שני תמריצים נוספים לתרום כליה. ראשית, הוא גילה שחבר יקר שלו זקוק לתרומת כליה. "רציתי לתרום לו, אבל הוא התגורר בניו יורק ודחה את בקשתי בהסבר שהשתלת כליה מהארץ באמריקה היא מעשה מסובך. הוא הציע שאתרום ליהודי מהארץ, במקום". השלב הבא היה כאשר חבר אחר, רפאל שיליץ, תרם את כלייתו כדי להציל חיים של יהודי אחר. "הוא אמר לי שזה גרם לו להרגיש כאילו הוא עצמו נולד מחדש – לא רק מושתל הכליה. החלטתי שגם אני רוצה את ההרגשה הזו".

יניב דהן

את ההזדמנות להתחיל בהגשמת החלום הוא מצא כשהתייצב אצל רופא המשפחה לקבל אישור שהוא בריא ושלם – אישור שנדרש לו כדי להרחיב את הרישיון שלו לאופנוע. כשסיים הרופא לחתום, שאל יניב: "דוקטור, אילו בדיקות אני צריך לעבור כדי שאוכל לתרום כליה?"

"מה קרה?" שאל הרופא הנדהם. "הכל בסדר איתך?"

יניב הבטיח שהכל בסדר, הוא וכל המשפחה בריאים, הוא פשוט רוצה לעשות מצווה. מחדר הרופא הוא יצא עם רשימת בדיקות ארוכה.

הבדיקה הראשונה בתור הייתה אולטרסאונד לכליות. בדיקת הכליה הימנית עברה בלי בעיות, אבל על הכליה השמאלית התעכב הטכנאי שניות ארוכות. יניב החל להיחלץ.

"הכל בסדר?" שאל בדאגה את הטכנאי קמוט- המצח.

"תירגע, אדון. אין מה לדאוג".

יניב ניסה להירגע והתפנה למשימה הבאה בתור: לספר לאשתו, אורית, על ההחלטה. היא שמעה ממנו לא פעם על הרצון לתרום כליה אבל נטתה לפתור את זה כ'שיגעון שיעבור לו'. הגיע הזמן, הוא ידע, לספר לה שהשיגעון מתקרב להיות מציאות. "נסעתי להביא אותה מהעבודה והלכנו לים". שם, על החוף, בין חולות וגלים, יניב סיפר לה שיש חלום שהוא רוצה להגשים ממש בקרוב: השתלת כליה. הוא התחיל כבר את התהליך...

אורית התרגשה, דמעה, והבטיחה לא להתנגד, אלא לתמוך בו.

ביום שישי, ערב שבת, הגיעו תוצאות האולטרסאונד של כליותיו של יניב. האולטרסאונד שבעקבותיו, כך סיכם עם הרב ישעיהו הבר מנכ"ל מתנת חיים, הם יהיו בקשר כדי לקדם את נושא התרומה.

אלא שהתוצאות היו שונות מאלה שיניב ציפה להן. "גידול בקוטר של שמונה סנטימטרים", נכתב בלקוניות, "מומלץ סי.טי." המום, יניב הראה את התוצאות לאשתו. מאכלי השבת כמעט נשרפו לחלוטין באותו יום שישי...

כך התחיל המרוץ הרפואי. הרב פירר נכנס לתמונה. הרב ישעיהו הבר התייעץ עם רופאה בכירה בשוויץ. ידידת משפחה משכה בחוטים כדי להקדים את התור לסי.טי. ביום חמישי התבצעה הבדיקה. במקום לחכות שבועיים כדי לקבל תוצאות בדואר, יניב בחר ללכת לרופא באופן פרטי.

"הופניתי באופן פרטי לד"ר בר-זיו ממכון מור, מגדולי המומחים לפיענוח סי.טי. בארץ", מספר יניב. "אשתי ואני המתנו בחוץ למשך חצי שעה שנדמתה לנו כנצח. כשנכנסנו סוף סוף, הסתכל עלי הרופא ואמר לי:

'אלוקים שלך כנראה מאד אוהב אותך'.."

"ד"ר, אני צריך לדאוג?" התחנן יניב המבוהל.

"אולי כן ואולי לא".

"זה שפיר?"

"אולי כן ואולי לא...אבל", הזדרז הרופא להוסיף. "תהיה רגוע שבכל מקרה גילו את זה בזמן".

למחרת נפגש יניב עם רופא נוסף: פרופסור קלאוזנר, מנהל המחלקה הכירורגית בבית חולים איכילוב. "קלאוזנר שמע על הסיפור מהרב פירר והתרגש מאד. הוא אמר לרב פירר: 'אי אפשר להתעלם מכך שיש שכר למצווה', ונרתם לעניין שלי באופן אישי. למרבה המזל, יש לי ביטוח רפואי פרטי בחברת מנורה מבטחים, שאישרה לי מיידית להזמין ניתוח מתי שארצה אצל פרופסור קלאוזנר".

פרופסור קלאוזנר פתח את היומן שלו בפני יניב וביקש שיזמין את הניתוח מתי שרק נוח לו. ליניב ואורית אשתו הייתה רק התלבטות אחת: האם כדאי לעבור את הניתוח לפני ראש השנה – או לאחריו? לבסוף החליטו על צום גדליה. ראש השנה יוקדש לתפילות להצלחת הניתוח...

"היה ראש השנה מרומם אבל מתוח. ביום השני הלכתי ברגל לכותל המערבי לתפילת הנץ, וכל הדרך אמרתי תהילים בתחנונים", מספר יניב. ביום למחרת, צום גדליה, הוא נכנס לניתוח בשעה 11 בבוקר.

הניתוח היה אמור להתארך שעתיים בלבד, אך נמשך ארבע וחצי שעות. "פרופסור קלאוזנר החליט לקחת הימור. במקום להוציא את הכליה עם הגידול ולהשליך אותה, הוא הוציא את הכליה, ניקה אותה היטב מהגידול, והחזיר אותה למקומה". הוא השתדל במיוחד להציל את הכליה, סיפר אחר כך ליניב, בגלל הסיפור הייחודי מאחוריה: סיפורו של האדם שרק רצה לתרום כליה...

הגידול נשלח אל המכון הפתולוגי ונמצא שפיר. אבל על אף שיניב וכל קרוביו נשמו לרווחה, הם עדיין מודים על הנס. "חלק מהגידול הוא גידול נדיר שיכול להפוך בשלב מסוים בעתיד לסרטני", מסביר יניב. "בנוסף, הרופאים אמרו לי שהגידול ישב על העורק הראשי, ואם היה ממשיך לגדול בלי הפסקה היה עלול להוביל למפרצת ולמוות פתאומי".

יניב התאושש לחלוטין מאז הניתוח בצום גדליה. לא רק שהוא חזר לעצמו, הוא גם חזר לחלומות על תרומת כליה. "אני כנראה אצטרך לחכות ארבע שנים עד שהרופאים יאשרו לי, אבל אני בהחלט מתכוון לעשות את זה", הוא אומר בנחישות. "אם יש משהו שהסיפור שעברתי לימד אותי הוא שמחסד לא מפסידים".

ומה אשתך אומרת עכשיו על הרצון שלך לתרום כליה?

יניב מחייך. "היא אומרת: 'לפעמים, מהשיגעונות שלו יוצא משהו טוב!'..."