היום כואב לי הלב, ורציתי שתקשיבו: יומנה של רווקה, עמוד שלישי

מה זאת רווקות? רווקות זה כמו שיש אבנים בכליות, או בכיס מרה. אז רווקות זה אבנים בלב. ואם כאשר את נמצאת בסיטואציה מסוימת או בתנוחה הלא נכונה את מרגישה כאב בלב, כנראה שהאבנים זזו. וכמו אבנים בכליות, גם אבנים בלב – ככל שהשנים עוברות הן הולכות ונעשות גדולות, כבדות וכואבות יותר ויותר.

רווקות זה אבנים בלב של בדידות והד עצמי. את שומעת את עצמך מדברת, ורק ההד עונה לך... ך... ך... ך...

וציפיות ואכזבות וציפיות ואכזבות ואבנים שנונות ואבנים מחודדות.

ואבני חצץ של לבד.

ויידויי אבנים משדכניות, או סתם מ"נשמות טובות" שטורחות להזכיר לך את אות הקין שעל מצחך. שלעולם לא תשכח ולא תסלח עד שתייצרי עבורם ישועה שאיננה בשליטתך.

ואבני שוהם ואבני מילואים ובחורות טובות ובחורים טובים שמשום מה נתקעו ונתקעים.

רווקות זה כמו לחיות בהמתנה, שנים על גבי שנים. תחשבו שהייתם מחכים לאוטובוס – שנים על גבי שנים. אפילו ניקח דוגמא פשוטה, קו 68 לתחנה המרכזית בתל אביב. לחכות בתחנה בז'בוטינסקי שנים על גבי שנים, בשביל קו 68 לתחנה מרכזית בתל אביב.

עכשיו נעלה שלב. תחשבו שאוטובוס זה דבר חולף, אז מה זה לחכות לדברים קצת יותר רציניים, כמו למשל לבעל, ולא שיחזור מהעבודה בגלל שאיחר בכמה דקות, אלא לחכות לו שנים שיבוא, ואיפשהו בעולם הוא באמת הולך וחוזר עשרות פעמים לעבודה והביתה ולעבודה, אבל את מחכה לו במקום אחר והוא לא בא -  -  -

"מתי הוא יבוא?"

"אולי קרה לו משהו?"

הרבה דאגות.

שאלת המפתח תמיד תהיה מתי???When? מתי??? When? מתי??? אפשר להלחין על זה שיר:

 When? מתי??? איי איי איי איי

 When?מתי??? איי איי איי איי

ומה קורה בלילה? כשאת דואגת עליו, מה קרה לו?

חשבתי לדמות את הסיטואציה של רווקה בדירה בלילה לסיטואציה של לשים אישה עקרה בתוך גן ילדים. לא יודעת אם זו הקבלה טובה. יכול להיות שכן. יכול להיות שלא. תלוי באיזה מצב, יש שמתנגדים, ויש שדווקא לא כל כך מתנגדים, ויש שפעם התנגדו והיום הם יותר מתנגדים להתנגדות...

כן... עוד אלמנט שלפיו אפשר לזהות רווקה... יש לה הרבה לבטים. אפילו על דברים זניחים כמו האם לאסוף את השיער חצי, או לעשות צמה, או אולי עדיף להסתפר בכלל... או מה לאכול, סלט או ירקות חתוכים ללא תיבול. ככה זה כשיש זמן פנוי, כל דבר זניח הופך למשהו מאוד גדול ורציני שצריך להעלות לדיון חשוב בארבע עיניים, או להעביר את עניין הצמה לקבינט הביטחוני.

העולם שלנו עמוס חוויות. אנו מייחלים להסתכל על הבריאה כעל דבר שאיננו מובן מאליו. למשל, צחוק של ילד זה דבר שבעיני הוא לא מובן מאליו. להביא ילד לעולם, זה סוג של נס. יש אנשים שהקב"ה מגלגל לידיהם צחוק של ילד בממוצע אחת לשנה וחצי או שנתיים, ויש אנשים כמוני, שמחכים קרוב לעשר שנים לפגוש בכלל את האדם, שאיתו אולי יזכו להביא אי פעם ילד ולהקים משפחה.

סליחה שעצרתי, פשוט האבן זזה וזה כאב.

היום לא היו לי תובנות. היום רק כאב לי הלב ורציתי שתקשיבו.

למאמרים הקודמים בסדרה:

מי אני שאחליט על חיי? יומנה של רווקה, עמוד ראשון

ראיון עבודה למשרת כלה: יומנה של רווקה, עמוד שני