עדיין ילדה: אני נשואה עם ילדים – ובכל זאת כפופה לאמא

חיי נישואים מצריכים לעתים קרובות התנשאות (מעל המציאות הנראית לעין), נשיאה (בעול) ונשיאת הפכים (היכולת לקבל את שני צידי המציאות).

מהתבוננות בשורש נ.ש.א. נראה שהכוונה במילה 'לנַשא', היא לרומם. האיש נושא את האישה והיא נישאת לו. לא יהיה זה מופרך להניח שבני הזוג מייחלים ומצפים שנישואים אלו ינַשאו  אותם, ולא תמיד הדבר כך.

מה ניתן לעשות כדי להוציא 'מתוק מעז'?

אורלי ובעלה נשואים בזיווג שני ומתמודדים עם אתגרים לא פשוטים כלל. למרות זאת, הם מנהלים משפחה לתפארת, יציבה למדי. לאחרונה, התגלתה אבן נגף שתמיד הייתה שם ברקע ביניהם, והחלה מאיימת על הקשר. מדובר בפחד קדום שיש לאורלי מפני הוריה ובמיוחד מאמה. מתחילת נישואיהם, בעלה הבחין שאורלי נוטה באופן לא מוסבר להתקפל בפני הוריה ובפרט בפני דעתה של אמה. היא מאבדת את כל עקרונותיה מול אמה תוך דקות ספורות, ומקבלת החלטות לפי רצון האם. בעלה אומר לי: "אני לא מצליח להבין אותה. אנחנו מסכמים על עקרונות בחינוך הילדים, על התנהלות מסוימת בבית, ותוך רגע היא מתקפלת ועושה את מה שאמה רוצה שהיא תעשה".

בעלה כבר כמעט מרים ידיים ומתקשה לתמוך באשתו במצבים הללו, כיוון שהערכתו אליה הולכת ופוחתת, ומטבע הדברים, הצדדים החיוביים שבה, הולכים ומתמוססים. במחשבתו הוא רואה אותה כאשה שהוריה חשובים לה ממנו ומילדיהם והיא יכולה "למכור" אותם תוך רגע של שיחה אתם. 

"ברגעים כאלה", הוא אומר, "אני שוכח את כל ה'נקודות הטובות' שלה בעיני ושואל את עצמי, האם יש לה אישיות משלה?" השאלה זועקת עד כאב. מהיכרות עם אורלי, נראה שכשהיא מזהה באופן לא מודע שעומד להיות שבריר של עימות מול הוריה, היא חווה את עצמה שוב כילדה קטנה חסרת אונים מול הוריה שבעיניה הם "כל יכול", והיא עושה הכל כדי להיות אתם ב'ראש אחד'. ברגעים אלה אין לה בחירה כלל, והיא פועלת בהתאם ל'טייס האוטומטי' שבתוכה, על פי ההתניה מילדות.

בפרשת "קורח" מתעוררת מחלוקת לגבי בחירת המנהיג. הקב"ה מראה את בחירתו בכך שהוא מורה למשה רבינו להניח במשכן העדות שנים עשר מטות של ראשי השבטים עליהם חקוקים שמותיהם, כשנציג שבט לוי הוא אהרון אחיו. בבוקר שלמחרת, רואים שרק מטהו של אהרון פרח "ויגמול שקדים". 

מדוע נבחר לאות דווקא השקד?

השקד רומז על מחלוקת ועל שלום. במשנה כתוב שיש שני סוגי שקד: האחד, טעמו  מר בתחילה ואח"כ מתוק, והשני טעמו מתוק בתחילה ואח"כ מר.

הסוג הראשון רומז לשלום. בתחילה, האדם החושש מעימות מר וקשה לו, אך כשהוא מתבונן ומחפש את האימות, את האמת, את השלום בתוכו, ומנקודת מבט זו הוא מתמודד עם המציאות, או-אז נוצר שלום אמיתי. ואילו, הסוג השני רומז למחלוקת: בתחילה הוא מתוק - העימות נמנע ולכאורה אין מריבה. אלא, כיוון שהוא ויתר על אישיותו ועצמיותו והתקפל, נעשה מר מאוד כיוון שלא נעשתה כאן עבודה של אימות, מציאת האמת.  באופן לא מפתיע המילה 'שקד' בהיפוך מדברת על 'קדש'. הקדושה של יהודי היא בדרך האמת.

הן אורלי והן בעלה עוברים תהליך העצמה מדהים, בו הם לומדים כל אחד את השיעור שלו: אורלי לומדת להתעצם מבפנים, לטהר את הפחד הקדמוני מדמות האם הנמצא בתוכה, דמות הקיימת במוחה משחר ילדותה, ולפתח יכולת עמידה מול לחצים, כאשה בוגרת, נשואה ואם לילדים. בעלה, לומד לתמוך בתהליך של אשתו וזה השיעור שלו, לא לברוח מקשיים. באתגר של אשתו טמון השיעור שלו.

אם נלמד להזכיר לעצמנו בכל מציאות בה אנו חווים שאנו במיצר, שזוהי מתנה עבורנו כדי להשתחרר מאיזושהי תלות, ובעצם זוהי הדרך הסלולה המובילה אותנו לקב"ה, לא נחווה זאת כסבל אלא ככאבי גדילה והעצמה וכך נוכל לקבל זאת באהבה.

ד"ר אהובה ניסן היא פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית-זוגית-משפחתית