אנטומיה של הנשמה: מי סופר את הדמעות שלנו?

מספר פעמים ביום, מודה היהודי לאלוקיו על בריאות ותקינות גופו. ברכת הודאה זו נקראת ברכת "אשר יצר", והיא נאמרת לאחר שאדם עושה את צרכיו. גוף האדם הוא המכונה המשוכללת ביותר בעולם, ואנו מודים לבורא על כך שהוא יצר את האדם בחכמה אינסופית, וברא בו מערכות מדהימות.

אחת הבריאות החכמות בגוף האדם, היא מערכת הדמעות.

בעיני האדם, ישנן בלוטות דמעות, הממוקמות בפינה העליונה הצדדית של ארובת העין, מאחורי העפעפיים. בכל פעם שאדם ממצמץ, מופרשת כמות קטנה של נוזל דמעתי מהבלוטות.

ישנם שלושה סוגים בסיסיים של דמעות:

אצל אנשים בריאים, בלוטות הדמעות מפרישות נוזל דמעתי באופן קבוע. אותו נוזל גורם לשכבה החיצונית של העין להישאר תמיד לחה ומשומנת. נוזל הדמעות מכיל מים, מלחים, מינרלים וחומרים נוספים. חלק מהחומרים הללו, מסייעים במלחמת המערכת החיסונית נגד זיהום מחיידקים.

סוג שני של דמעות, נוצר כתוצאה מגירוי של העין על ידי גוף זר, או על ידי חומרים חריפים כאדי בצל או כגז מדמיע. "דמעות הרפלקס" הללו, נועדו לשטוף החוצה את הגופים המגרים שנכנסו לתוך העין.

הדמעות מהסוג השלישי, מופרשות כתוצאה מרגשות שונים – עצב, שמחה, אושר, או מכאבים חזקים, והפרשתן קרויה בכי או התייפחות.

במסגרת זו, אין אנו עוסקים באנטומיה של העין, אלא ב"אנטומיה" של הנשמה.

היהדות מייחסת חשיבות כבדת משקל לדמעות, הן לדמעות הנובעות כתוצאה מצער, עלבון או פגיעה, והן לדמעות הניגרות מתוך תפילה ותחנונים.

במקומות רבים בתנ"ך ובתורה שבעל פה, יש אזכור לנושא הדמעות, וכולם נושאים מסר דומה – בכוחן של הדמעות לחולל שינוי מהותי בהנהגת הבורא ביחסו אל האדם. כלומר, אם אלוקים גזר על פלוני להיות חולה, או שתבוא עליו כל צרה אחרת, בכוחן של הדמעות לשנות את גזר הדין. אם אדם מתפלל על מצבו ממעמקי ליבו, בכוונה טהורה ובדמעות, קיים סיכוי גבוה לכך שהקדוש ברוך הוא ישנה את גזר הדין.

יש דמעות המגיעות עד כיסא הכבוד, ויש דמעות ההולכות לאיבוד. אם הדמעות אינן נובעות ממקום פנימי אמתי, הן נשארות בחוץ והולכות לאיבוד. התפילה של עם ישראל לבורא עולם היא, שכל דמעות הצער והיגון הזולגות מעיניהם של כלל ישראל לאורך כל הדורות, יעלו עד כיסא כבודו, יישמרו באוצרו ויפעלו את פעולתן.

גם דוד המלך מתפלל:  "שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ" (תהלים נו), וכפי שכותב רש"י: "שימה דמעתי בנאדך - שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך". דוד התפלל, שדמעותיו תתקבלנה, ושכל טיפה וטיפה מדמעותיו תמצא חן בעיני הבורא, שהיא לא תיפסל ולא תוחזר בחזרה, אלא תהיה כתובה בספר וממוספרת במספר.

כשהדמעות מגיעות ממקום כנה, אמיתי וטהור, הן נספרות על ידי הבורא ואינן הולכות לאיבוד.

נעבור לחלק השני – לסכנה שבדמעות:

דווקא בגלל שהדמעות באות ממקום פנימי וטהור, הן עלולות לגרום את ההיפך. אם אדם פוגע במישהו אחר, פגיעה המובילה לדמעות אצל הנפגע, הדמעות הללו עלולות להביא על הפוגע צרות צרורות.

אחת הדוגמאות להשלכות מרחיקות הלכת של הדמעות, נמצאת בפרשתנו:

לאחר שנודע לעשו, שאחיו – יעקב, לקח את הברכות בחכמה, כותבת התורה: "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד" (כז, לד). יעקב גרם לעשו לצעוק צעקה גדולה ומרה. כותב על כך המדרש (בראשית רבה, סז, ד): "זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו. והיכן נפרע? בשושן הבירה, שנאמר: 'וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה'" (אסתר ד, א). יעקב גרם לעשו לזעוק זעקה גדולה ומרה, הוא אמור לשלם על כך, למרות שמעשיו היו מוצדקים. ואכן, יעקב שילם על כך כעבור למעלה מאלף שנה. המן – שהיה מזרעו של עשו, גרם למרדכי – שהיה מזרעו של יעקב, לזעוק זעקה גדולה ומרה (בגזירת המן).

המדרש כותב משהו נוסף (ילקוט שמעוני, קטו): "שלוש דמעות הוריד עשו. אחת מימינו, ואחת משמאלו, ואחת נסתלקה בתוך עינו, והיא האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש". נבאר את דברי המדרש:

דוד המלך פונה לאלוקים בספר תהילים ואומר – "הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ" (תהלים פ). בורא עולם "מאכיל" את בני ישראל בלחם דמעה, ומשקה אותו בדמעות שליש. מה פירוש צמד המילים "דמעות שליש"? "דמעות שליש" אלו שלוש הדמעות שבצבצו בעיניו של עשו, כתוצאה מצערו על פספוס ברכות אביו. כלומר, עם ישראל סובל ודומע, בגלל שלושת הדמעות של עשיו.

אין ספק שעשו היה רשע, אולם בהתאם למדרגתו, בכיו נבע מתוך מקום טהור, ודמעות אלו חזרו אל יעקב כ"בומרנג", כעבור שנים ארוכות.

עלינו לדעת ולזכור מה רב כוחן של הדמעות - לטוב ולמוטב.

מי יודע כמה אסונות הבאנו על עצמנו, רק בגלל שאנחנו גרמנו לאחרים להוזיל דמעות, ומי יודע כמה טוב אנו מונעים מעצמנו, בגלל שאין אנו משתמשים בעוצמתן של הדמעות.