שבעה במקום חתונה: שרה ליטמן מדברת

בעוד מספר ימים, היתה צפויה להיכנס תחת חופה וקידושין שרה תחיה ליטמן בת ה-20, עם החתן שלה, אריאל ביגל. את השבת האחרונה שלה כרווקה, תכננה ליטמן לחגוג יחד עם חברות, כשההורים הוזמנו לביתו של החתן. לקראת צהרי היום, כשהחברות סביבה בהכנות אחרונות ביחד איתה לקראת השבת, החלה לחדור לליטמן ההכרה, שמשהו נורא התרחש. "המשפחה הייתה בדרך לשבת חתן ואני נשארתי פה עם חברות לשבת כלה", היא מתארת. "בהתחלה שמעתי עדכונים מכל מיני מברקים וטלפונים ואחרי שכבר הבנתי אבל עוד התכחשתי, הגיעו לכאן מהשירות הפסיכולוגי".

ליטמן, היא ביתו של הרב יעקב ואחותו של נתנאל ליטמן הי"ד, שנרצחו בפיגוע הירי שאירע בדרום הר חברון, בסמוך לעתניאל ביום שישי האחרון. בראיון שהעניקה לערוץ 7, סיפרה על הכאב הגדול שהגיע רגע לפני השמחה הגדולה שהיתה צפויה עם נישואיה, שנדחו בינתיים. אבל קצת כמו שמה, נראה ששרה תחיה במהותה, כבר עכשיו, עם כל הקושי והכאב, מנסה להתחיות מחדש ולהיאחז חזק באמונה הפנימית שלה, וחולמת להמשיך לבנות את ביתה בדרכו של אביה הי"ד. "אני לא יודעת מאיפה להתחיל. הכאב הוא קשה", תיארה, "אני רוצה להגיד לכל הראשים שעומדים למעלה: להרוג אפשר בסכין, אפשר ברובה ואפשר גם באמבולנס של הסהר האדום, שברח ולא נתן טיפול".

"אין לנו כאן ביטחון. אבא שלי כל פעם שיצא מהקריה היה לוקח אקדח, וכל פעם צריכים לחשב מתי יש אוטובוס ממוגן ירי ומתי לא. זה לא מגיע לנו. ארץ ישראל היא שלנו ואנחנו צריכים לחיות פה בגאווה. לא מגיע לפלסטינים ללכת פה בצורה כל כך בטוחה. הם נוסעים פה כמו פראי-אדם, כמו חיות, אין פה אכיפה של חוקי התנועה. גם זו דרך לרצוח אותנו".

בהמשך, תיארה את ההכנות הרבות בשבוע האחרון לקראת החתונה, ואת האב והאח שכמו ניבאו את מותם. "רוב הדברים היו מוכנים. אבא כאילו ניבא שלא נוכל השבוע להמשיך את הארגונים, הוא כבר גיהץ את החליפה וחיבר אפילו את העניבה לחולצה, כי הוא לא רצה שהיא תזוז בתמונות.

"הכל היה מאורגן ביום שישי. נתנאל איכשהו חש משהו והוא אמר, 'אני אגהץ כבר עכשיו את החולצות כי בתחילת שבוע הבא הבית יהיה עמוס', והנה הוא עמוס בכל כך הרבה מנחמים", היא אמרה ודמעות מילאו את עיניה, "חשבנו שזה יהיה עמוס בהכנות אבל זה עמוס במנחמים".

גם אריאל ביגל, ארוסה של ליטמן, סיפר על הקושי. "אנחנו עוד לא יודעים מתי ואיפה נקיים את החתונה. אנחנו נשב ונראה איפה אנחנו עומדים, ונראה לפי הכוחות שלנו מתי נעשה את זה. כרגע אנחנו לא מסוגלים".

לאחר מכן, סיפר גם על הדרך שבה נתבשר חתן על הירצחו של מי שהיה אמור להיות חמיו לעתיד. "הייתי עם חברים וארגנו את השבת, וכשנכנסנו הביתה ראיתי את כולם עם עיניים מלאות דמעות. שאלתי האם קרה משהו, הושיבו אותי על הספה ואמרו לי שהיה פיגוע, ולא בטוח שכולם בחיים, וכך לאט לאט סיפרו לי את הפרטים. למזלי, כל האחים שלי הגיעו לשבת, וכך הייתי מוקף כל הזמן במשפחה והם חיבקו אותי".

"החיוך אף פעם לא מש מפניו, אפשר לראות את זה בכל התמונות", סיפר ביגל על הרב ליטמן. "וזה למרות שהוא התייתם בגיל צעיר ולא היו לו חיים קלים. היו לו מאור פנים שמידבק, אי אפשר היה לעבור לידו ולא להידבק בחמימות שעטפה אותו".

ליטמן, לא יכלה שלא להזכיר את האהבה הגדולה ששררה בין אביה המנוח לחתנה לעתיד, ובתוך כך גם את התקווה שיזכו לבנות בית שיהיה לגאווה לאביה, וימשיך את מורשתו ומורשת אחיה נתנאל הי"ד. "אבא התייחס לאריאל כמו אל בן. אחרי האירוסין הוא הלך לקנות לו ספרים במתנה, ובהקדשה הוא כתב 'לאריאל בננו היקר, מזל טוב לשבת חתן'. אבא אהב מאוד את אריאל,, ואריאל ואני נקים עכשיו בית שימשיך את הדרך של אבא ונתנאל. הרוח שלהם תהיה איתנו בחתונה והרוח שלהם תהיה איתנו בחיים".

"עם ישראל ימשיך את הדרך שלהם בגאווה. אנחנו נמשיך לנסוע בגאווה בצירים. הערבים לא יגדעו לנו את השגרה. אנחנו נמשיך בשגרה. ה' ייתן לנו כוח כמו שעכשיו הוא נותן לנו. ואנחנו מקווים שהממשלה והמדינה יעשו את מה שהם צריכים לעשות".

ולסיום, עם הנגיעה בצער, הוסיף גם אריאל להזכיר, שהחיים ממשיכים. שגם אם בנקודה הזו נראה שנעצרו – החתונה של השניים עוד תתקיים, ובני המשפחה עוד ישובו לחייך. "אנחנו נתחתן ואנחנו נמשיך", אמר בנחישות. "החיים לא נעצרים. אנחנו נחזיר את השמחה למשפחות. אנחנו נמשיך את מה שהם השאירו לנו ונקים בית בדרך שהם התוו לנו".