האם מותר לצום בימי החנוכה?

א. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן הָיָה בָנוּי 410 שָׁנָה עַד שֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע מֶלֶךְ בָּבֶל וְהֶחְרִיבוֹ, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי הָיָה בָּנוּי 420 שָׁנָה עַד שֶׁבָּא טִיטוּס הָרָשָׁע וְהֶחֱרִיבוֹ, וְאֲנַחְנוּ מְחַכִּים וּמְצַפִּים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיֵּרֵד מִמְּרוֹמִים וְלֹא יֵחָרֵב לְעוֹלָם.

ב. בְּאֶמְצַע תְּקוּפַת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי גָזְרוּ מַלְכֵי יָוָן גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִנִּיחוּ לָהֶם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וּפָשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וּפָרְצוּ בוֹ פְרָצוֹת, וְטִמְּאוּ אֶת הַטָּהֳרוֹת וְהָיָה צַר לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵיהֶם מְאֹד. עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם ה' אֱלוֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהִצִּילָם מִיָּדָם, וְגָבְרוּ בְנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם, וְהוֹשִׁיעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם, וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים, וְחָזְרָה הַמַּלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל וְנִמְשְׁכָה יוֹתֵר מִ- 200 שָׁנָה עַד חֻרְבָּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי.

ג. כְּשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִיבְּדוּם, הָיָה זֶה בְּיוֹם כה' בְּכִסְלֵו, וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְרָצוּ לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אַךְ לֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר, אֶלָּא רַק פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן, שֶׁהָיָה בוֹ מְעַט שֶׁמֶן שֶׁהִסְפִּיק רַק לְיוֹם אֶחָד, וְנַעֲשָׂה נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהֵפִיקוּ מֵהֶם שֶׁמֶן טָהוֹר.

ד. מִפְּנֵי כָךְ תִּקְנוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדּוֹר הַהוּא, שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנָה יָמִים אֵלּוּ, הָחֵל מִיּוֹם כה' בְּכִסְלֵו וָהָלְאָה יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל. וּמַדְלִיקִים בָּהֶם נֵרוֹת בְּכָל לַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְפַרְסֵם הַנֵּס וּלְגַלּוֹתוֹ. וְיָמִים אֵלּוּ נִקְרָאִים: "חֲנֻכָּה".

ה. כֵּיוָן שֶׁיְּמֵי הַחֲנֻכָּה הֵם יְמֵי שִׂמְחָה - אָסוּר לָצוּם בָּהֶם. וְלָכֵן, אִם חָל תַּאֲרִיךְ הָאַזְכָּרָה שֶׁל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ בַּחֲנֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה לָצוּם בְּיוֹם הָאַזְכָּרָה וְזֶה מוֹעִיל לְנִשְׁמַת הַנִּפְטָר, מִכָּל מָקוֹם בַּחֲנֻכָּה לֹא יָצוּם. אֶלָּא אִם יִרְצֶה - יַקְדִּים לָצוּם לִפְנֵי חֲנֻכָּה.

ו. כְּמוֹ כֵן, לֹא יַעֲלוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל הַקֶּבֶר בִּמְלֹאוֹת שִׁבְעָה אוֹ שְׁלוֹשִׁים לַפְּטִירָה, וְיִדְחוּ אֶת הָעַלִיָּה לְאַחֲרֵי חֲנֻכָּה. אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אֶת הַלִּמּוּד בְּעֶרֶב הָאַזְכָּרָה כָּרָגִיל וְכֵן לוֹמַר קַדִּישׁ וְאַשְׁכָּבָה. וּבְיוֹם הַשָּׁנָה - אִם בְּטוּחִים שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי בֶּכִי מֻתָּר לַעֲלוֹת, וְאִם לָאו - יַעֲלוּ לִפְנֵי חֲנֻכָּה.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, י' יז'):

"אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה" (א')

בְּכָל יְצוּר בַּבְּרִיאָה טָבוּעַ הָרָצוֹן לִחְיוֹת. אֶלָּא, שֶׁיֶּשְׁנָם בָּעוֹלָם סַכָּנוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל קִיּוּמָן, וּפִתְאוֹם יָכוֹל לְהִמָּצֵא בְסַכָּנַת חַיִּים. בָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְנוֹתֵן לָנוּ עֵצָה אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִסַּכָּנוֹת אֵלּוּ , וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: "אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר" - אִם תִּשְׁמוֹר עַל הַמּוּסָר שֶׁהֵן הַמִּצְווֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָז תּזְִכֶּה לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּית שֶׁל הַחַיִּים. הַמְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת בְּכָל מַצָּב - מִצְוָה זוֹ תִשְׁמוֹר עָלָיו מִכָּל צָרָה. וּכְמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִתְרַחֵשׁ בִּימֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה:

שָׁלֹשׁ שָׁנִים נִלְחֲמוּ עַמֵּי הָעוֹלָם אֵלּוּ בְּאֵלּוּ מִלְחָמָה עֲקוּבָה מִדַּם אַךְ לְלֹא הֶשֵּׂגִים מַזְהִירִים. עַד שֶׁמְּפָקֵד יְהוּדִי אֶחָד תִּכְנֵן וּבִצַּע מִתְקָפָה גְדוֹלָה וְהִצְלִיחַ. הַהַצְלָחָה הָיְתָה כֹה גְדוֹלָה עַד שֶׁהַמְּפָקֵד הַגֶּרְמָנִי הֶחְלִיט לַעֲרֹךְ לִכְבוֹדוֹ מְסִבָּה בַּמַּטְכַּ"ל. אוֹתוֹ יְהוּדִי לִפְנֵי שֶׁיָּצָא לַקְּרָב, לַמְרוֹת שֶׁהָיָה חִלּוֹנִי לְגַמְרֵי בָא לְרַבּוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְרָכָה. אָמַר לוֹ הָרַב: "תְּקַבֵּל עָלֶיךָ לְקַיֵּם לְפָחוֹת מִצְוָה אַחַת". "אֵיזוֹ מִצְוָה? לְהִתְפַּלֵּל? אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁאוּכַל, לְהָנִיחַ תְּפִלִּין? גַּם לֹא.." לְבַסּוֹף קִבֵּל עָלָיו לֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן שֶׁל גּוֹיִים. וְהִנֵּה עַתָּה בִזְמַן הַמְּסִבָּה, פָּתְחוּ הַגֶּרְמָנִים בַּקְבּוּק יַיִן לִכְבוֹדוֹ וּמָזְגוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת. חָשַׁב לְעַצְמוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי לֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן שֶׁל גּוֹיִים?! לְפֶתַע נִשְׁמַע רַעַשׁ גָּדוֹל, מְטוֹסֵי קְרָב חָלְפוּ לְיַד בִּנְיָן הַמַּטְכַּ"ל. הוּא רָץ לַחַלּוֹן כְּאִלּוּ כְדֵי לִרְאוֹת וּבְתוֹךְ הַהֲמוּלָה שָׁפַךְ מִבַּעַד לַחַלּוֹן אֶת הַיַּיִן. לְ"רֹעַ מַזָּלוֹ" שְׁנֵי קְצִינִים רָאוּ זֹאת וְהָלְכוּ לְהַלְשִׁין עָלָיו לָרַמַטְכַּ"ל. הָרַמַטְכַּ"ל נִפְגַּע מְאֹד, וּמֵרֹב כַּעַס הֶחְלִיט לְשׁוֹלְחוֹ לֶחָזִית. כָּעַס הַיְּהוּדִי עַל הָרַב, עַל הַיַּיִן וְעַל כָּל הָעוֹלָם... אַךְ בְּלֵית בְּרֵירָה אָרַז אֶת חֲפָצָיו וְיָצָא לְדַרְכּוֹ בָּרַכֶּבֶת אֶל הֶחָזִית. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַתַּחֲנָה הַבָּאָה שֶׁל הָרַכֶּבֶת נוֹדַע לוֹ, שֶׁהָיְתָה מִתְקָפָה שֶׁל מְטוֹסֵי הָאוֹיֵב עַל הַמַּטְכַּ"ל, וְכָל מִי שֶׁהָיָה שָׁם נֶהֱרָג... עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר".