מה הקשר בין סוכרת לאלצהיימר? גילויים חדשים על המחלה

ניסויים קליניים בודקים השערה, שפעם נראתה מהפכנית: הגורמים לאלצהיימר קשורים לסוכרת. מוצאם של תאי הבטא בלבלב, שאובדנם גורם לסוכרת, הוא מאותו מקור עוברי כמו תאי העצבים במוח. אז מה הקשר בין מחלת הסוכרת לאלצהיימר והאם תרופה לסוכרת יכולה להקל על חולי אלצהיימר?

לדברי ד"ר שמואל גבעון, מומחה לרפואת משפחה בכללית, על-פי מחקר שפורסם לראשונה בחודש אפריל 2006, התרופה לסוכרת אבנדיה (רוסיני) עשויה להאט או לעצור את ההתקדמות הבלתי נשלטת של מחלת אלצהיימר. מחקרים מוקדמים מצאו שהתרופה יכולה לעשות זאת, לפחות בחולים שלא נושאים את הגן ApoE4, שקשור לסוג של מחלת אלצהיימר מוקדמת המתקדמת במהירות. 

האם זו בשורה משמחת?

ד"ר שמואל גבעון: "כיוון שיש צורך דחוף בטיפולים חדשים במחלה ובמניעתה, מדובר בחדשה טובה. עם זאת, ההשערה שמאחורי הטיפול הזה מעריכה שאותם התהליכים שמאפיינים את סוכרת נמצאים גם בבסיסה של מחלת האלצהיימר".  

מגיפת הסוכרת בארצות הברית קשורה למגיפה של השמנת היתר. האם השמנת היתר מנבאת גם עלייה בשכיחות האלצהיימר?

"זה אכן תואם במדויק את ההשערה שלנו", אומר ד"ר אלן רוזס. "כמה חוקרים מוצאים דמיון בין חילוף החומרים בסוכרת ובאלצהיימר. גם מוצאם של תאי הבטא בלבלב, שאובדנם גורם לסוכרת, הוא מאותו מקור עוברי כמו תאי העצבים במוח".

"חולי סוכרת הם בסיכון גבוה יותר לפתח אלצהיימר", אומר ד"ר ביל תאיס, סגן נשיא לעניינים רפואיים ומדעיים באיגוד האלצהיימר, שמושבו בשיקגו. לפחות בקרב נשים, אומר תאיס, גם השמנת יתר מעלה את הסיכון לחלות באלצהיימר. "יש לנו מחקרים שמצביעים על כך שאנשים שסובלים מהשמנת יתר בגיל העמידה, הם גם בסיכון גבוה יותר לפתח אלצהיימר. יש כאן מיסוך מסוים, כי אם אתה גבר ומאוד שמן, אתה בדרך כלל לא מגיע לגיל מבוגר מספיק כדי לחלות במחלה הקשה, אבל הנטייה הזאת כן ברורה בנשים".

מנסים תרופות חדשות: מקווים למצוא אוצר

ד"ר רוזס, שהוא כיום סגן נשיא בכיר למחקר גנטי בחברת התרופות GSK, וד"ר אן סונדרס, אשתו ועמיתת מחקר שלו, מתארים את ההשערה בפרוטרוט בעלון של איגוד רופאי האלצהיימר Alzheimer`s & Dementia מחודש אפריל.

בתחילת שנות ה-90, היו ד"ר רוזס ועמיתיו הראשונים שמצאו את הקשר בין הגן ApoE4 להתחלה מוקדמת של אלצהיימר. "גילינו שהגן ApoE4 קשור משמעותית לצורה השכיחה של המחלה", אומר ד"ר רוזס. "מה שלא היה ידוע הוא איך הגן פועל במוח. במהלך השנים, ביצענו ניסויים כדי לראות איך הצורות השונות של הגן מבצעות את חילוף החומרים בחיות. מצאנו שינוי בשימוש בסוכר".

לגוף יש מערכות מסובכות, שקשורות ביניהן, לבקרה של השריפה של הדלק העיקרי שלו - סוכר (גלוקוזה). המערכת הזאת משובשת לחלוטין הן בסוכרת והן באלצהיימר. ד"ר רוזס מצביע על מחקרים שהשתמשו בהדמיות, שהראו שבמוחם של אנשים שנושאים את הגן ApoE4 יש ויסות נמוך יותר של שריפת הסוכר.

(צילום: shutterstock)

האם התרופה לסוכרת טובה גם לאלצהיימר? 

החברה שבה עובד רוזס, GSK, מייצרת את האבנדיה, אחת מקבוצת תרופות לטיפול בסוכרת שמשפרות את צריכת הסוכר בתאים. ניסויים קליניים קטנים, מראים שאבנדיה משפרת קלות את התפקוד השכלי באנשים עם מחלת אלצהיימר קלה עד בינונית. אבל נראה שהיא פועלת רק בקרב אנשים שאינם נושאים את הגן ApoE4 . "אם אתה סובל מאלצהיימר ואין לך גן ApoE4, נראה שתוכל ליהנות מתוצאות מהירות וטובות יותר עם אבנדיה", אומר ד"ר רוזס. "אבל אם אתה נושא את הגן ApoE4, נראה שהתרופה לא תפעל, או שתזדקק למינונים גבוהים יותר".  

מינהל המזון והתרופות האמריקני כבר אישר ניסוי קליני רחב ממדים עם אבנדיה בקרב חולי אלצהיימר שעברו סקר גנטי. עד שייוודעו תוצאות המחקר, דבר שייקח שנים, יש להיזהר משימוש באבנדיה לטיפול באלצהיימר, מזהיר ד"ר רוזס. גם ד"ר תאיס אומר שזה מוקדם מדי לנסות אבנדיה או כל תרופה אחרת שמשמשת לטיפול בסוכרת כדי לטפל באלצהיימר. עם זאת, הממצאים נותנים לתאיס תקווה. "זה פתח נוסף שאולי נפתח בדור הבא של הטיפולים במחלה", הוא אומר. "וככל שייפתחו יותר דלתות, כך נתקרב למציאת אוצר מאחורי אחת מהן".

פעילות גופנית ומוחית: חומת מגן למחלה

מחלת אלצהיימר היא מחלה קשה, שפוגעת בתאי העצב במוחם של החולים. הפגיעה הראשונית היא בדרך כלל בזכרון, אולם בהמשך עלולה להפגע גם יכולת ההתמצאות והחשיבה, ויכולות מוטוריות. כיום ישנן כמה תרופות שאמורות להאט את ההידרדרות של המחלה, אבל תועלתן מועטה וקצרת טווח. אם החוקרים יגיעו להבנה מעמיקה יותר ביחס לסיבות שגורמות למחלה המנוונת הזאת, תהיה אפשרות לאתר גם תרופות יעילות יותר ואמצעים אחרים למנוע אותה. ידוע, אכן, שחולי סוכרת נפגעים במחלה הזאת בשכיחות גבוהה יותר, והחוקרים הנ"ל מנסים למצוא את החוט המקשר בין שתי המחלות.

"על פי מחקר שעל אודותיו פורסם בתחילת יוני באתר webmed, מבוגרים שהקפידו על פעילות גופנית בגיל הביניים, הפחיתו את הסיכון להופעת מחלה דמנטית 21 שנים מאוחר יותר ב-52 אחוזים, וזאת בהשוואה למבוגרים שלא עסקו בפעילות כלשהי. הסיכון שלהם לפתח מחלת אלצהיימר היה נמוך אף יותר: 62 אחוזים. התופעה הזאת בלטה אף יותר בקרב אנשים שנושאים בגופם את הגן ApoE e4, שכרוך בסיכון גבוה יותר לפתח מחלת אלצהיימר", אומר ד"ר שמואל גבעון.

במחקר, שנערך בפינלנד, השתתפו 1,449 גברים ונשים, אשר מילאו שאלונים על הרגלי התזונה שלהם ועל פעילותם הגופנית בעבודה ובזמן הפנוי. מניתוח השאלונים עולה, כי פעילות גופנית בעבודה, כמו הרמת משקל כבד, לא הגנה על הבריאות באותה מידה שעשתה זאת הפעילות בשעות הפנאי. לדברי החוקרים, הייתה ירידה מסוימת בסיכון לפתח דמנציה בקרב אנשים שעבודתם כרוכה במאמץ פיזי, "אך ייתכן מאוד שהממצאים היו אקראיים בלבד".

"בעזרת פעילות גופנית בגיל הביניים, אנשים שנושאים את הגן ApoE e4 עשויים להפחית את הסיכון לפתח אלצהיימר לרמה זהה לאלה שאינם נושאים אותו", אומרת החוקרת סובי רוביו, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, שוודיה. החוקרת הדגישה כי מדובר בפעילות גופנית נמרצת, במשך 20 עד 30 דקות, פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע, "שגורמת לנו להזיע ולחוש בקוצר נשימה ולא בסיבוב אקראי ונינוח מסביב לשכונה".

מנגד, ד"ר מריה קרילו, מנהלת הקשרים המדעיים והרפואיים באיגוד חולי האלצהיימר, אומרת שיש עדות מצטברת לכך שפעילות גופנית "לא חייבת להיות מאומצת ואפילו לא חייבים להקציב לה זמן מיוחד. היא הכי יעילה כשהיא נעשית באופן שגרתי ובשילוב עם תזונה בריאה למוח, פעילות של המוח וקשרים חברתיים. פעילות גופנית שמשלבת גם פעילות מוחית - כמו תכנון המסלול ותשומת לב לתנועה ולרמזורים - מעניקה ערך מוסף לבריאות המוח. לביצוע הפעילות הזאת עם אדם נוסף, יש ערך מוסף של קשר חברתי".

"אנו יודעים שפעילות גופנית חיונית לשמירה על זרימת הדם למוח ושהיא מעודדת את התפתחותם של תאי מוח חדשים", הוסיפה ד"ר קרילו. "פעילות גופנית גם עשויה להפחית באופן משמעותי את הסיכון להתקפי לב, שבץ מוחי וסוכרת ולפיכך להגן נגד גורמי הסיכון לאלצהיימר ודמנציה מסוגים אחרים".

הביצה והתרנגולת: תפקוד ובריאות

פעילות אינטלקטואלית ותעסוקה מאתגרת עשויות לשמש כחומת מגן מפני אובדן זיכרון הנובע ממחלת אלצהיימר ומחלות דמנטיות אחרות - טוענים חוקרים איטלקיים בראשותה של ד"ר ולנטינה גריבוטו מהמכון הלאומי למדעי המוח במילנו באוניברסיטת סאן-רפאל.

המחקר מצטרף למחקרים דומים שמצאו קשר בין פעילות שכלית לבין הסיכון לאלצהיימר. גורמים רפואיים מעריכים כי כ-30 מיליון אנשים בעולם סובלים משיטיון (דמנציה), שמחלת אלצהיימר היא הגורם מספר אחת להופעתה.

המחקר פורסם בכתב העת הרפואי Neurology ב-21 באוקטובר 2008. השתתפו בו 242 חולי אלצהיימר, 72 גברים ונשים עם הפרעות קלות בזיכרון ו-144 מתנדבים שלא סבלו מהפרעה בזיכרון.

ד"ר שמואל גבעון: "החוקרים בדקו את הזיכרון ותפקודי המוח והשתמשו במכשירי הדמיה לסקירת מוח (סי.טי). הם מצאו כי אנשים פעילים אינטלקטואלית שנגרם להם נזק מוחי כתוצאה משינויים במוח, הצליחו לשמר את הזיכרון והיכולות הקוגניטיביות שלהם במידה גדולה יותר מאשר אנשים שאינם פעילים אינטלקטואלית, שנמצא אצלם נזק מוחי דומה. הממצאים הללו היו זהים הן בקרב אנשים שזיהו אצלם אלצהיימר והן בקרב אנשים שסבלו מהפרעות זיכרון קלות והמחלה הדמנטית הייתה בשלבי התפתחות ראשוניים וזוהתה באופן ודאי בהמשך המחקר".

"ההנחה היא שלימודים ועבודה יוצרים שכבת מגן מפני ההשפעות של שיטיון (דמנציה) על המוח, או על עתודות התפקוד שלו", אמרה ד"ר גריבוטו. "אצל אנשים כאלה, המוח מסוגל לפצות על הנזק ולאפשר להם לשמור על התפקוד, למרות הנזק שנגרם למוח".

"החוקרים, כמו בשאלת הביצה והתרנגולת, עדיין לא בטוחים מהיכן נובעת היכולת להתגונן: האם גורמים גנטיים שאפשרו לאנשים לרכוש השכלה גבוהה יותר והישגים בעבודה הם אלה שקובעים את גודל העתודה המוחית, או שמא ההשכלה עצמה היא זאת שגורמת למוח להתמודד בהצלחה גדולה יותר מול מחלת האלצהיימר", מסכם ד"ר שמואל גבעון.​