אף אחד לא חטף את האסלאם. המוסלמים באירופה, טור דעה

בשיח העיתונאי, הפוליטי והציבורי התקבע בשנים האחרונות, ובפרט אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001, המונח "אסלאם רדיקלי", כדי לתאר את הבסיס הדתי והאידיאולוגי של הגילויים האלימים המתבססים על האסלאם, מה שמתואר בעולם במונח "טרור", ו"אסלאם מתון" המציג את המוסלמים כאנשים רגילים היכולים ורוצים לחיות בשלום עם כל באי עולם, נוצרים, יהודים, בודהיסטים, כופרים וכל השאר. העולם צייר לעצמו היא שיש שני סוגי אסלאם, אחד רדיקלי שאי אפשר לחיות איתו או לצידו, ואחר מתון הגורס ש"הם כמונו בדיוק".

ההפרדה הזו בין "אסלאם רדיקלי" ו"אסלאם מתון" אפשרה את התפתחות הטענה ש"האסלאם נחטף" בידי הרדיקלים, ובעצם האסלאם הרדיקלי איננו אמיתי בעוד האסלאם המתון הוא האמיתי והמקורי. ההפרדה הזו גם מאפשרת כיום לאירופה להתייחס באופן חיובי לגל המהגרים הבלתי חוקיים, שרובם מוסלמים, כי הם מייצגים את האסלאם המתון, זה שכל מה שאנשיו רוצים זה רק לחיות בשלום ובשלווה עם שכניהם האירופים.

ברצוני לערער על המצב הפסיכולוגי הזה, הטוען שיש שני סוגי אסלאם. לצורך זה נבהיר נקודה חשובה: האסלאם הוא דת, תרבות, הלכה, פוליטיקה, משפט, כלכלה וכל היבט אחר של החיים, ומערך זה של רעיונות והתנהגויות מתבסס על טקסטים. הטקסט הבסיסי ביותר הוא הקוראן, ואחריו באים החדית' (תורה שבעל פה), והסירה – הביוגרפיה – של מוחמד. השריעה, ההלכה המוסלמית, היא מערכת החוקים והכללים המחייבים את המוסלמי להתנהג על פיהם.

אין בנמצא שני קוראנים, אחד רדיקלי ואחר מתון, אלא רק קוראן אחד, שיש בו הכול: פסוקים על הג'יהאד ומלחמה נגד הכופרים ומנגד פסוקים המדברים על הכרת האחר וחיים לצידו. אין שני סוגי חדית', אחד רדיקלי ואחד מתון, אלא רק גוף אחד של קבצי חדית' שיש בהם הכול: רעיונות אלימים ואחרים מתונים. אין שתי ביוגרפיות של מוחמד, אחת רדיקלית ואחת מתונה, אלא רק אחת, שיש בה סיפורים המבטאים גישה רדיקלית ואלימה, ואחרים המציגים דרכי התנהגות מתונה של נביא האסלאם. כך אין שתי שריעות, אחת רדיקלית ואחת מתונה, אלא רק שריעה אחת, שיש בה הכול, מהאופן הרדיקלי שבו קוטעים ידי גנבים עד החובה לעזור למסכן ולעני, המצביעה על מתינות רבה.

מכיוון שכך, אין "אסלאם רדיקלי" ואין "אסלאם מתון", אלא יש רק "אסלאם" שיש בו הכול, מהקצה הרדיקלי ביותר עד הקצה המתון ביותר. בפועל מה שאנחנו רואים זה אנשים בעלי תרבויות שונות, מהקיצוניים ביותר על המתונים ביותר, וכל אחד מהם מוצא בקוראן, בחדית', בביוגרפיה של מוחמד ובהלכה את הפסוקים, הרעיונות, התקדימים וההלכות התומכים בגישתו לחיים ולבני האדם האחרים. המוסלמי הקיצוני בוחר מכל המקורות את החומר התומך בגישתו הקיצונית, ואילו המוסלמי המתון בוחר מאותם המקורות את החומר שעליו הוא מסמיך את גישתו המתונה.

שני המוסלמים - הקיצוני ביותר והמתון ביותר - הם מוסלמים "כשרים", שכן שניהם מסתמכים על המקורות האסלאמיים הלגיטימיים, ואף אחד מהם אינו יכול לטעון שהאחר חטף את האסלאם. כל המוסלמים בעולם, מיליארד וחצי אנשים, נשים, טף וזקנים, נמצאים אי שם בין הקוטב הקיצוני מצד אחד והקוטב המתון בצד ההפוך. הם חיים כבודדים, כמשפחות, כשבטים, כחברות וכארגונים. מדינת האסלאם היא מדינה שנוסדה ומתקיימת על בסיס קבוצה גדולה של מוסלמים ומתאסלמים הנמצאים על הקוטב הקיצוני של האסלאם. ארגון אלקאעדה נמצא קרוב מאוד אליהם, וכך חמאס, חיזבאללה ושאר ארגוני הטרור. בקצה ההפוך, המתון, נמצאים חברי ארגון "מוסלמים מביטים אל המחר", קבוצה של מוסלמים בטורונטו שבקנדה, מתונים לחלוטין.

בין הקטבים נמצאים כל שאר המוסלמים בעולם, כשכל אחד מציב את עצמו בנקודה כלשהי על הסקאלה שבין הקיצוני ביותר והמתון ביותר. המיקום איננו סטאטי אלא דינמי, כי מוסלמי שהיה מתון יכול לעבור תהליך של רדיקליזציה, ואילו אחר, שהיה קיצוני בדעותיו ובהתנהגותו שינה את גישתו לחיים והפך למתון יותר. החיים ונסיבותיהם מזיזים את האנשים על הסקאלה, באופן שמקשה לצפות מה יהיה בעתידו של כל אדם או קבוצה.

מהגרים מוסלמים מתונים חיים בהרמוניה עם חברות זרות שאליהן הם מהגרים, משתלבים בהן באופן יפה, עובדים למחייתם, שומרים חוק ותורמים לכלכלה ולחברה שקלטה אותם. מוסלמים קיצוניים יותר המהגרים לחברות אחרות נוטים לחיות במובלעות המשמרות את תרבותם ואורח חייהם, משתלבים בחברה ובכלכלה באופן חלקי ומנסים כל העת להשפיע על החברה הקולטת ולשנות אותה בכיוון הנוח להם. אם הם אלימים, אזי הם עלולים לנקוט באלימות נגד החברה שקלטה אותם, כפי שרואים באירופה בימים אלה.