אין אדם נוגע במוכן לחברו: דבר תורה לפרשת ויצא

תלמידי בית הספר המצרי קיבלו לידיהם יריעת פלסטיק עליה מצוירת מפת העולם. המורה הסביר לתלמידים שזהו כדור שניתן לנפחו וכך להביט בכל נקודה בגלובוס.

"וכעת", רעם קולו של המורה, "מי הכובש האכזר ביותר?"

- "הציונים", צרחו הילדים.

המורה נהנה בסיפוק והורה: "תוציאו מספריים מהקלמר, תגזרו את מדינת ישראל מהמפה, ותנפחו"...

* * *

ארבע עשרה שנה עבד יעקב עבור רחל ולאה, שבע שנים מתוכן ברמאות. בשלב זה יעקב מודיע ללבן שהוא שב למולדתו. לבן מבין שאם יעקב יעזוב אותו הוא יפסיד מכך בגדול, אז הוא מואיל בטובו להציע לו שכר...

לבן מביע כביכול רוחב לב: "נקבה שכרך עלי ואתנה". כמה שתרצה, רק תגיד.

יעקב משיב ללבן: "לא תתן לי מאומה. אם תעשה לי הדבר הזה, אשובה ארעה, צאנך אשמור". יעקב מציע להסיר מן העדר כל כבש חום וכל עז נקוד וטלוא, ומהיום והלאה – כל כבש ועז שייוולדו בצבע זה בעדרו של לבן, שייכים יהיו ליעקב כמשכורת.

נעצור כאן לרגע: יעקב אומר ללבן "לא תתן לי מאומה", דהיינו, אינני רוצה ממך שום דבר. ומיד באותה נשימה הוא ממשיך ומפרט מה המשכורת שלבן צריך לתת לו בכדי שיסכים לרעות את צאנו?!

תלמיד היה לו ל"חזון איש", רבי שלמה כהן שמו. למחייתו החזיק רבי שלמה בבעלותו בית דפוס, בית הדפוס היה היחיד בכל האזור וב"ה פרנסתו הייתה מצויה. באחד הימים מגלים רבי שלמה ובניו שלט חדש בצד המקביל של הרחוב, שלט המכריז על בית דפוס שנפתח בדיוק מולם...

רבי שלמה סימן לבניו לפתוח את בית הדפוס שלהם ופנה לבעלים של בית הדפוס החדש. בניו בטוחים היו שברצונו לגעור בו על השגת הגבול שלו.

אבל רבי שלמה ניגש אליו בחיוך נרחב וקידם את פניו בשלום ובברכת "ברוכים הבאים". שוחח עימו כמה דקות ושב לדפוסו שלו. להפתעת בניו הוא נטל מגש עם אותיות דפוס ומיני עזרים שונים ופנה לצאת לעבר הדפוס המתחרה.

בניו הבינו שהוא הולך להשאיל לו ציוד וללמדו טיפים, כבר הכירו את טוב-ליבו של אביהם. והם שאלו: "למה אתה מסייע לו להתחרות בך?"

רבי שלמה חייך ולימד את בניו פרק בביטחון בה': "את הפרנסה שנקצבה לכל אדם מן השמים לא ניתן להגדיל או להפחית בשום צורה. אלא שצריכים וזקוקים להשתדלות בכדי לקבל אותה בדרך הטבע.

"אני צריך לקבל מן השמים סכום מסוים מדי חודש לכלכלת ביתי. יותר מן הסכום הזה לא אשיג ופחות ממנו לא יהיה לי. עבור זה אני נזקק לעמוד מספר שעות בבית הדפוס, לקבל לקוחות, לסכם עבודות ומחירים, לעמול קשה ולוודא שהלקוח מקבל את הטוב ביותר.

"מספר המבקשים להדפיס הוא מוגבל. כרגע מגיע יהודי נוסף שזקוק לפרנסה, הוא לוקח חלק מן הלקוחות אליו, כך שהעבודה תתחלק בין שנינו. נמצא שהוא מסייע לי בנטל העול, לא מגיע לו שאאיר לו פנים ואסייע לו בכל הנדרש?!"...

נשוב לקושיה בה פתחנו: יעקב מודיע שאינו רוצה מלבן מאומה, אבל מפרט את השכר לו הוא מצפה. לקושיה זו התעוררתי מדברי רבינו עובדיה ספורנו, שכנראה חש בסתירת הפסוקים ומלמדנו יסוד גדול:

יעקב הבהיר ללבן שפרנסתו תגיע אליו בכל מצב, ועליו מוטל להשתדל בעשיית מלאכה כלשהי. וזה ביאור הפסוקים: "ויאמר יעקב לא תתן לי", משלך, מהכיס הפרטי שלך, "מאומה". שהרי פרנסתי קצובה משמים. אם אעבוד אצלך לא יחסר לך מההכנסות ואם אעבוד במקום אחר לא יישאר לך יותר.

"אם תעשה לי הדבר הזה", אם תרצה שאעבוד אצלך ואתה תהיה הצינור לפרנסתי, "אשובה ארעה, צאנך אשמור".    

* * *

לעתים אנו נדרשים להציג את עצמנו לפני אחרים ולספר על כישורינו. ראיון עבודה, למשל. ישנן שתי דרכים לעשות זאת: להקדים כמה האחרים מוכשרים פחות וכמה אני עולה עליהם, או להסביר את היכולות שלי בלי "לדרוך על האחרים" בדרך להשגת עליונות.

נקודה זו נוכל לראות מדברי יעקב ללבן: ההשתדלות נצרכת. אבל אינך מפסיד מאומה מזה שהשני טוב יותר, ואינך מרוויח מאומה מזה שהשני גרוע יותר. אין צורך "לגזור אותו מהמפה" ואז "לנפח" את מעלותיך, כי מבחינת התוצאה – תוכל "לנפח" עד מחר וההישגים שלך יהיו בדיוק כפי שנקצב משמים בתחילה.