פרשת וייצא: שרת החוץ השבדית לא המציאה את החוצפה

החוצפה של שרת החוץ השבדית שקישרה בין 'מצוקת' המיעוט המוסלמי והפלשתיני 'הנרדף' - לאירועי פריז – קוממה רבים, קשה להחליט אם זו חוצפה מרושעת או טיפשות, אולם לדעתנו גם חוצפה מלווה באטימות - אינה מפתיעה. מצאנו אותה כבר לפני אלפי שנים אצל לבן הארמי – חותנו של יעקב ואבי האמהות רחל ולאה.

בפרשת השבוע אנו קוראים על 'המארח הג'נטלמני' לבן האומר לבן אחותו, יעקב: 'וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה... וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִי אַתּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם...' לאחר מכן הוא מנהל מסכת רמאויות והתנכלויות ארוכה, וכאשר בסופה של סאגה בת 21 שנה מטיח בו יעקב מקצת מן האמת, ומדבר על היחס המחפיר לו זכה מול מסירות בלתי מוגבלת מצידו – הוא נענה ב'היתממות' והתעלמות מחוצפת ומרושעת - וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי֙ וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר ־אַתָּה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא...' ובכן ציניות וחוצפה אינם המצאה של המאה העשרים ואחת...

אולם מי שירצה לראות בדברים אלו חריגה, ומשלה את עצמו בתקוה שאכן עתה העולם יפקח את עיניו, מוזמן לקראת את הקטע הבא.

חושך בעיר האורות

בשבוע שעבר, בהרהורים לפרשת תולדות, כתבנו על כך שהברית בין עשיו לישמעאל היא קואליציה קדמונית מאז לקח עשיו את ביתו של ישמעאל לאישה. האם הדברים האלה עומדים להשתנות? האם החושך שנפל על "עיר האורות" (מרכאות כפולות ומכופלות) יאיר את עיני הצרפתים בעלי המסורת הפרו ערבית? האם העולם המערבי עומד לשנות גישה? האם אנו עומדים לראות קואליציה אירופית – אמריקנית אנטי מוסלמית? האם יבינו שם בברלין, בפריז, ובבריסל – את הסכנה שמביאים איתם המהגרים המוסלמים? האם יפנימו שהרוע אינו מתרכז בישראל המתגוננת?

מה שהיה הוא שיהיה

חוות דעת יהודית אומרת כי מה שהיה הוא שיהיה... הקואליציה הטמאה הזו איננה מקרית, ישמעאל ועשו הינם 'מחותנים' והאג'נדה האנטי ישראלית יונקת משרשים בני אלפי שנים.

לא זו בלבד: 'הלכה בידוע עשו שונא ליעקב' קובעים חז"ל. זוהי הלכה! חוק! ישנם יחידים יוצאים מן הכלל (ויש לציין כאן לטובה את ראש ממשלת קנדה היוצא, מר הרפר - שהפר את 'ההלכה' באופן בוטה... – אולם זו אכן אחת הסיבות לכך שהוא כבר 'ראש הממשלה לשעבר') ישנן תקופות יוצאות מן הכלל, כמו בימי השואה כאשר עמים בודדים (כמו העם הדני) או אנשים בודדים נחלצו להצלת היהודים, כמו גם לאחר השואה כאשר העולם התבייש במעשיו ובמחדליו. אבל ככלל, השנאה לעם עולם – הינה שנאת עולם.

ובכן –כפי שכבר קבעו חכמינו -במצב העגום של ימי 'טרום משיח' ('עקבתא דמשיחא' בלשונם) – 'אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים'!

ואולי, אולי אכן אנו שומעים את קולו של משיח מתקרב... אולי מתקיים בימים אלו מאמר חז"ל בפרקי דרבי אליעזר סוף פרק ל': שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים ... ואחד בכרך גדול של רומי שהוא כבד משניהם... ומשם בן דוד יצמח... ומשם יבא לארץ ישראל...

אין אנו מוסמכים לקבוע מסמרות ולתת פרשנויות מוסמכות, אבל להתכונן למשיח בוודאי ובוודאי צריך, ואין ספק שבלא הכנה מיוחדת איננו ראויים לו כלל. וגם אם נזכה לבואו בקרוב, לא יהיה נעים להיתפס בלתי מוכנים...

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.