האבולוציה: תאוריה המשבר

האבולוציה – תיאוריה במשבר

תיאורית האבולוציה – סקירה היסטורית

החיפוש אחר שורשי תיאורית ההתפתחות לוקח אותנו אחורה בזמן, לאמצע האלף הראשון לפנה"ס, תקופה שבה פעל איש מדע יווני בשם אנכסימנדרוס (Anaximandros), אשר נמנה על האסכולה המילטית, שהניחה את הבסיס למדע היווני. בספרו "על הטבע", הניח אנכסימנדרוס את ההשערה לפיה צורות החיים הראשונות נוצרו בים, ולאחר שהים נסוג ונתגלתה היבשה, חלק מאותם בעלי החיים שנסחפו ליבשה, סיגל לעצמו את היכולות לשרוד על קרקע יבשתית, והם היוו את החוליה הראשונה של כל המינים שנוצרו לאחר מכן בתהליך של התפתחות.

בזמן שאנכסימנדרוס העלה את השערתו, עדיין לא היה כלים בידו לבסס אותה כדי הצורך, ולתת הסבר מניח את הדעת באשר לאותם מנגנוני ההתפתחות, אשר גרמו לצורות החיים הראשונות להתפתח הלאה. אולם נושאיו של דגל רעיון ההתפתחות בעידן המודרני, ניסו לתת הסבר שיפתור את הבעיה.

בין הראשונים שניסו את כוחם בפיצוח הבעיה, היה ביולוג צרפתי בשם ז´אן – בטיס דה למארק (Jean Baptiste de la Marck). למארק טען שתנאי הסביבה הם שהביאו לשנויים שבהתפתחות. הדוגמא המפורסמת שבה משתמשים בכדי להסביר את דבריו של למארק היא צווארה של הג´ירפה. הג´ירפה הראשונה, הייתה בעלת צוואר קצר, וניזונה מעלי העצים. אך על מנת להגיע למזונה, היא מתחה אותו. וצאצאיה – אשר ירשו ממנה את הצוואר המתוח – המשיכו להוסיף ולמתחו, עד אשר התפתחה הג´ירפה ארוכת הצוואר המוכרת של ימינו. למארק האמין שתכונות נרכשות יכולות לעבור בתורשה.   

למרות עבודתם החלוצית של האישים שהוזכרו לעיל, תיאורית ההתפתחות הכי מזוהה עם מדען וחוקר טבע אנגלי, שחי במאה ה – 19, בשם צ´ארלס דרווין (Charles Darwin), בעיקר בזכות ספרו "מוצא המינים" (On the Origin of Species). בספרו הוא פרס את התיאוריה לפיה כל היצורים הקיימים בעולם התפתחו מצורות חיים פשוטות ונחותות יותר. הוא הסביר שהתפתחות המינים נובעת מרכישת אותן תכונות הנצרכות מתוך הרצון לשרוד בעולם. הברירה הטבעית הותירה את המתאימים לשרוד, והמינים הפחות מתאימים נכחדו.

במהלך השנים צבר רעיון ההתפתחות של דרווין, אשר כונה גם בשם תיאורית ה´אבולוציה´, תומכים רבים, שניסו להתאים את עקרונות האבולוציה לגילויי המדע המתקדם. בראשונה, התנערו המדענים מתפיסתם של למארק ודרווין לפיה תכונות פיזיות חדשות נרכשות, ויתירה מזאת יכולות לעבור בתורשה. גילוים של חוקי התורשה ע"י גרגור מנדל (Gregor Mendel), ולאחר מכן גילויו של מבנה הדנ"א (D.N.A), ע"י ג´יימס ווטסון (James Watson) ועמיתו למחקר פרנסיס קריק (Francis Crick), הוכיחו שהסברם של למארק ודרווין באשר להתפתחותם של המינים כתוצאה מרכישתן של תכונות חדשות והורשתן, אינו עומד במבחן המציאות לאור הגנטיקה המודרנית.  

עקב זאת, נוסחה תיאורית האבולוציה בניסוח חדש המכונה "ניאו דרוויניזם". תיאוריה זו [בגלגולה החדש],  גורסת, שכל בעלי - החיים המורכבים התפתחו מבע"ח פשוטים יותר שקדמו להם, בתהליך של מוטציות אקראיות שגרמו לתוספת חיובית בצופן הגנטי, ואותם חיות שהיו מספיק חזקות לעמוד בשינוים, היוו את התשתית לדור הבא של אותם בעלי - החיים המתקדמים יותר בשלב האבולוציוני, והכול בבחינת – "החזק שורד".

האביוגנזה – התפתחות תא חי מחומר דומם

ממשיכי דרכו של צא´רלס דרווין, אשר פיתחו את תיאורית האבולוציה, לקחו אותה צעד אחד רחוק יותר, וטענו שמלבד התפתחות המינים אחד מהשני, גם התא החי הראשון והיצורים האשונים הם תוצר של תגובות כימיות שהתחוללו בתוך הים הבראשיתי, ומתוך החומר הדומם הם נבראו ונוצרו. תיאוריה זו מכונה בשם "האביוגנזה" – כלומר "בריאה ספונטאנית".

מהו התא?       

ד"ר גיל גרשון טבעון, המחזיק תארים במקצועות האסטרונומיה, אסטרופיזיקה וקוסמולוגיה, מאוניברסיטת קייפ – טאון (U.C.T) שבדרום - אפריקה, הסביר את מורכבות התא כך: "קשה להעביר את ההתרשמות לאדם שאינו בקי בביולוגיה מולקולארית. לצורך התרשמות שטחית, נוח יהיה לחשוב על התא, בהגדלה של ביליון פעם. לעיני המתבונן יתגלה מבנה דמוי ספינת חלל דמיונית ששטחה גדול מספיק כדי לכסות עיר גדולה כניו – יורק. בדפנותיה מיליוני פתחים הנפתחים ונסגרים ומאפשרים זרימה מבוקרת של מאות אלפי סוגי חומרים שונים פנימה והחוצה. אם נכנס מבעד לאחד הפתחים, נמצא עצמנו בעולם של טכנולוגיה דמיונית ומורכבת מסמרת שערות. ראשית נבחין במערכת של צינורות באורך כמעט אין סופי, המסודרים במבוך שאינו ניתן למעקב אפילו, המסתעפים משטח הפנים החיצוני של התא, לכל פינה בתא, ואל הגרעין המרכזי וממנו אל בנק הזיכרון במרכזי, בגרעין, או אל מפעלי ההרכבה והאנרגיה וכו´. הגרעין עצמו, יובחן ככדור גיאודזי בקוטר של כקילומטר, בתוכו מסודרים קילומטרים של מולקולות DNA, בעלות מבנה מרחבי משוכלל ביותר, כולם מקופלות באופן מיוחד ובצורה מסודרת. בכל כיוון שנביט, נראה מסביבנו מספר לא מוגבל כמעט של "מכונות דמויות רובוט".

במרכיב הפונקציונאלי הפשוט ביותר של התא – מולקולת חלבון, הוא "מכונה מולקולארית" המורכבת מכמה אלפי אטומים, בעלי סידור מרחבי מיוחד החיוני לתפקודן.

תפקודו של התא, תלוי בפעולה משולבת של עשרות אלפי מולקולות, (ויש חוקרים המשערים שמספרו מאות אלפים!) מסוג זה, שצריכים לבוא בזה אחר זה בסינכרוניזציה מושלמת, במהלך הייצור בתא.

נראה שבתא זה שכמעט לכל הבט של המכונות המשוכללות בטכנולוגיה שלנו, נמצא מקביל בתא: לשון תכנות ומערכת פענוח והצפנה, בנק זיכרון לאחסון לידע ושליפתו, מערכות בקרה המפקחות על ייצור אוטומטי, מערכות בקורת איכות ו"אל – כשל" (error fail safe) וכו´. התא יראה לעיננו כמפעל ענק, בגודל של עיר, והמבצע מספר כה גדול של תפקודים ייחודיים הזהה כמעט לכל תהליכי הייצור של המין האנושי ביחד. אולם, הוא מצויד בתכונה אחת, שאין לשום מפעל או מכונה מעשה ידי אדם – הכושר הלא יאומן לשכפל את עצמו בתוך מספר שעות. אין לך דבר מעורר יראה יותר מלצפות בתהליך הפנטסטי, שבו כל מרכיב וכל פרט בתא, יוצר העתק מדויק שלו, והולכת ומתארגנת מערכת של תא נוסף הזהה בכל לראשון, וזאת מבלי שתפקוד התא יופרע (הוא ממשיך לחיות)... מלבד מערכות הייצור של התא (חשבו למשל על הטעם הנפלא של האננס, או על ריח היסמין המיוצרים במעבדות התא המשוכללות יותר מכל מעבדות החיקוי של הכימאים כיום), פותר לנו התא את כל הבעיות של עיר ענקית. מיזוג אוויר, טמפרטורה קבועה, ניקוז כל חומרי הפסולת, ובראש וראשונה האנרגיה. כיום, מתחילים אנשי מדע לחשוב ברצינות על ניצול מסחרי של אנרגיית שמש. תאי הצמחים – כבר פתרו את בעיית הפיכת אנרגית השמש לאנרגיה כימית, ע"י ייצור חומר כימי מסובך בשם: כלורופיל – המקנה לעלים צבע ירוק, והופך למקור הבלעדי לאספקת מוצרי פחמן לעולם החי והצומח. במקום מצברים, שומר התא את האנרגיה במולקולות סוכר, ובשעת הצורך מפרק אותן למרכיביהם תוך שמירה על מחזור הפחמן וניצול האנרגיה". (ד"ר גיל גרשון טבעון, ´מבט אחר על האבולוציה´, עמ´ לה´ – לו´). 

פרדוקס התא הראשון

מבחינה מדעית התא לא יכול להיווצר מחומר דומם, שכן ידוע כיום, שכל תא חי זקוק הן לחלבונים והן לחומצת גרעין, וחומר דומם אינו מכיל לא חלבונים ולא חומצת גרעין. וידוע עוד, שחלבונים נוצרים רק באמצעות חומצת - גרעין, ושיכפול חומצת גרעין נעשה רק באמצעות חלבונים. הפרדוקס הזה ידוע היטב לחוקרים, וגם הם עומדים נבוכים ויודעים שלא יתכן לייצר את המולקולה האחת בלי המולקולה האחרת. והנה מספר ציטוטים מדבריהם של המדענים שדנו בסתירה זו: 

* "חומצות הגרעין אינן יכולות להשתכפל ולא לווסת את יצורם של חלבונים בלי קיומם של מספר חלבונים אחרים (אנזימים). כמו כן, אין אפשרות לייצר חלבונים בלי חומצות הגרעין. עובדות אלו מוליכות לאחת הבעיות הקשות ביותר שעלינו להתמודד עימהן: להבין איך התגבר הטבע על מצב ´הביצה והתרנגולת´". (ל.א. אורגל     1973,  The Origins of Life, הוצ´ צ´פמן והול, לונדון, עמ´ 49)

* "אחת השאלות, שנותרה ללא פתרון, בעניין היווצרותם של החיים, היא היחס הראשוני בין החלבונים לחומצות הגרעין – האם החלבונים קדמו לחומצות הגרעין או להיפך?". (ד.ג. סמית (עורך), 1981, the Cambridge encyclopedia of earth sciences, בהוצ´ אוניברסיטת קיימבריג´, עמ´ 352).  

* "עדיין יש נקודה אחת הנתונה לוויכוח בקרב הביולוגים החוקרים את היווצרותם של החיים: מה קדם למה – חומצות הגרעין או החלבונים? (בדומה לחידה המפורסמת של הביצה והתרנגולת). לפי שעה, אין לאיש תשובה לשאלה זו". (פ.ה. שו, 1982, the physical universe, ספרי מדע אוניברסיטאי, מיל וולי, קליפורניה, עמ´ 533).

הייתכן בריאה ספונטאנית?      

האסטרונום והמתמטיקאי הבריטי הנודע סר פרד הויל (Fred Hoyle), חישב את הסיכויים להיווצרותם הספונטאנית של החיים על פני כדור הארץ. על פי חישוביו, הוא הגיע למסקנות הבאות ואמר:

* "גם אם כל היקום כולו היה מורכב ממרק אורגני ומשמש לביצוע הריאקציות המקריות, גם אז לא היו יכולים להיווצר חיים באופן מקרי". (Hoyle and wickramasinhe, evolution from space. London j.m. dent and sons, 1981, p. 24).

* "הסיכוי להופעתם של חיים מחומר דומם, קטן מהסיכוי שסופת טורנדו, שתעבור בערמת גרוטאות, תביא ליצירתו של בואינג 747 מחומרי הגלם שבמקום". (Robert Shapiro, origins, new york, summit books,1986,p. 127).

מדענים נוספים

* חתן פרס נובל בכימיה, פרופ´ איליה פריגוג´ין (Ilya Prigogine), בהתייחסו לתיאוריית האביוגנזה אמר: "ההסתברות, שבאופן ספונטאני ייווצרו מבנים אורגאניים ותגובות מותאמות ביותר, המאפיינות מערכות חיים – הינה אפסית". (Prigogine Ilya, gregoire nicolis and agnes babloyanz, 1972, physics today, 25,

 p. 23 – 28). 

* חתן פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה, פרופ´ ג´ורג´ וולד (George Wald), קבע חד משמעית כי: "די להתבונן בעוצמת המשימה, כדי להודות כי היווצרות ספונטאנית של יצור חי היא בלתי אפשרית". (Wald George, scientific American vol. 191, no, 4).

* פרופ´ צ´נדרה ויקראמסינג ((Chandra Wickramasinghe, עמיתו למחקר של סר פרד הויל, סיכם את דבריו, על הסיכויים להיווצרות החיים, במשפט הבא: "לא היה שום מרק קדמוני, לא על פלנטה זו ולא על כל פלנטה אחרת, ואם ההתחלות של חיים לא היו אקראיות, אזי הן חייבות להיות תוצר של אינטליגנציה מכוונת".(Fred Hoyle, Chandra Wickramasinghe, Evolution from Space, New York, Simon & Schuster, 1984, p. 148.).

היעדר דרגות הביניים

אחת הבעיות הקשות, העומדת לפני חסידי דרווין, הינה החוסר בדרגות ביניים. לפי תיאורית האבולוציה, עקב התפתחותם של מיליוני מינים האחד מהשני, היינו מצפים למצוא בשכבות הגיאולוגיות אינספור מאובנים ושרידים של אותם מבעלי החיים הקדומים, אשר לא הצליחו לשרוד את השינויים. לבעיה של היעדר צורות הביניים, מייחד דרווין פרק בספרו, בו הוא כותב: "אולי זוהי הטענה הבולטת והחמורה ביותר שאפשר להעלות נגד התיאוריה שלי". .(The Origin of Species, 1859, p. 287) דרווין ממשיך ומכריז בגילוי לב "כל הדוחה את הטענה שצורות הביניים קיימות אלא שעדיין לא נתגלו, חייב לדחות את התיאוריה כולה". (שם, עמ´ 336) אך לבסוף הוא מתנחם ואומר: "אני מאמין שההסבר טמון בעובדה שעדיין לא התגלו רוב רובם של הממצאים הגיאולוגיים". (שם, עמ´ 288). אלא שתקווה זו התבררה כתקוות שווא, עם השנים רק הלכה הבעיה והחריפה, וכיום לאחר כ – 150 שנה של חיפושים קדחתניים בכל רחבי העולם, אפשר להכריז שלא נמצאה אפילו חוליית ביניים אחת!

מדענים אומרים

* פרופסור לזואולוגיה וגיאולוגיה סטאפן גולד (Gould) מאוניברסיטת הרווארד כותב: "העובדה שצורות הביניים לא נמצאו בין ממצאי המאובנים נשמרת כסוד מקצועי בקרב חוקרי המאובנים... אין כל ראיה במאובנים לציורי העצים האבולוציוניים המעטרים את כל ספרי הלימוד שלנו... הם לא נצפו מעולם בשכבות הסלע". (The Panda´s Tumb, Stephen jay Gould, 1980, Viking pengwin, n.y p. 150 – 151).

* פרופ´ סטיבן סטנלי (Stanly) מאוניברסיטת ג´ונס הופקינס שבמדינת מרילנד ארה"ב, כותב שכיום מקובל בעולם המחקר כי: "ממצאי המאובנים שנתגלו אינם כוללים את צורות הביניים במעבר מקבוצת בעלי חיים עיקרית אחת לאחרת".  ,The New Evolutionary Timetable, 1981, p. 77) הוצאת ספרי יסוד ניו – יורק(.

* הפיזיקאי והמדען הנודע פרופסור ג´ראלד שרודר כותב: "בכל תיעוד המאובנים המכיל מליוני פריטים לא נמצא עד כה מאובן מעבר, מאובן של אמצע הדרך, ברמה הבסיסית של אמצע הדרך או של מחלקה, שום עקבות של יצור חי שחציו היה קודמו וחציו יורשו". (המדע והאל, עמ´ 140).

* פרופ´ ניילס אלדריג´ Eldredge)), אוצר מוזיאון הטבע האמריקני, קובע "שאין כל אפשרות להגיע בהדרגה למין חדש של ממש". (נ. אלדריג´, Time Frames, 1985, הוצ´ סימון ושוסטר, ניו יורק, עמ´ 146).

* פרופ´ ארנסט צ´יין (Chain), זוכה פרס נובל לביולוגיה מאוניברסיטת אוקספורד, אומר בצורה נחרצת כי "רעיון ´הישרדותו של המתאים ביותר´ הוא היפותזה שאינה מתבססת על ראיות כלשהן, ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות". (ק.ג. הסו, 1986, The Great Dying, הרקורט ברייס יובנוביץ´, ניו יורק, עמ´ 281). 

* פרופ´ קנת הסו (Hsu), מן המכון הטכנולוגי של שוייץ, חקר את המבנה של סלעי משקע מגנטיים בקרקעית האוקיינוס, ועל סמך תוצאות אלו הוא קובע כי "המחקרים בסטרטיגרפיה שנעשו בשנים האחרונות אכן הנחיתו מכת מוות על תורתו של דרוין". (ק.ג. הסו, 1986, The Great Dying, הרקורט ברייס יובנוביץ´, ניו יורק, עמ´ 88).

מורכבות שאינה ניתנת לצמצום (irreducible complexity).

המדענים שדוגלים באבולוציה, מנסים להסביר אותה כתהליך ארוך שהתפרס על פני מאות מיליוני שנים. לפי טענתם, כל אבר התפתח לאט, ע"י מוטציות חיוביות, שגרמו לשינויים קטנים שחלו באותו אבר, עד אשר האבר התפתח והיה ראוי לשימוש מלא. אחת הדוגמאות שבה אוהבים להשתמש בכדי לנגח בתיאוריה זאת, היא כנף הציפור. וכך כותב ד"ר גיל גרשון טבעון: "לפי טענת האבולוציה, ציפור פתחה כנף לאיטה, סנטימטר אחר סנטימטר. כלומר התהליך לקח הרבה דורות עד שהכנף הייתה ראויה לתעופה, כיוון שהכנף היא אבר מאוד מסובך. אמנם זאת אומרת שבמשך כל אותן דורות ביניים, הציפור הייתה צריכה ללכת עם כנף כבידה בלתי שימושית. ציפור כזאת הייתה מתקשה יותר לברוח מאויבים, מאשר ציפור בלא כנף מתפתחת. אבל לפי האבולוציה, הציפור בעלת חצי כנף היא היצור היותר ראוי לשרוד. זה נוגד לכל היגיון!". (מבט אחר על האבולוציה, עמ´ ח´ – ט´).

העולה מכל האמור, שישנם מערכות רבות, שהיו חייבות להיווצר שלמות, אחרת לא היה להם שום תכלית במלחמת ההישרדות, להפך, אם הם לא היו נוצרות בשלמות, התוספות באבר חדש שנשארו ללא שימוש, היו מהווים אבן נגף בתהליך ההישרדות. המדענים קראו למצב זה בשם: ´מורכבות שאינה ניתנת לצמצום´ (irreducible complexity). ד"ר גיל גרשוון טבעון הסביר את ההגדרה המדויקת של מונח זה, וכך כתב: "[הגדרת המונח היא], מערכת אחת, הבנויה מחלקים שכל אחד מהם חשוב, הנמצאים באינטראקציה, כך שכל החלקים תורמים לתפקוד הבסיסי של המערכת, באופן שאם חלק אחד יוסר, יגרום למערכת להפסיק מלתפקד אפקטיבית. לכן עפ"י ההגדרה ´מערכת שאינה ניתנת לצמצום´, אינה יכולה להיווצר ע"י שיפור איטי בשלבים של המערכת ההתחלתית. כל שלב קודם שחסר חלקים הוא עפ"י ההגדרה אינו מתפקד. כיוון שברירה (סלקציה) טבעית יכולה להעדיף רק מערכות שכבר פועלות, לכן מערכת ביולוגית מורכבת שאינה ניתנת לצמצום, מוכרחה להיווצר כמערכת מושלמת מלכתחילה". (שם).

ניתן שתי דוגמאות למערכות שאינם ניתנת לצמצום:

א. העין האנושית: העין היא דוגמא מצוינת למערכת שאינה ניתנת לצמצום, שכן תפקודה של העין מורכב מחלקים רבים, שכולם קשורים ותלויים אחד בשני (כגון: האישון, העדשה, רשתית, קרנית, קשתית, מערכת עצבים ועוד), ואם היה רק אחד מהחלקים הללו חסר, האדם לא היה יכול לראות בכלל! העין היא כה מורכבת עד שאפילו צ´ארלס דרווין בכבודו ובעצמו הודה שהיא איננה הייתה יכולה להיווצר בתהליך אבולוציוני: "לחשוב שהעין עם כל חלקיה התאומים (באופן) שאי אפשר לחקותם, למקד את הפוקוס (עדשה) למרחקים שונים, לקלוט עוצמות שונות של אור, ולתיקון אברציות ספריות (סטיית אור המכונס ממוקד אחד מפני הצורה הכדורית של העדשה) וכרומטית (או מפני שבירת האור), שכל זה נעשה ע"י ברירה טבעית, אני מתוודה בחופשיות, שנראה כאבסורד במעלה הגבוהה ביותר"..(The Origin of Species, 1859, p. 168) 

ב. קליפת הביצה: עוד דוגמא למערכת שחייבת הייתה להיווצר מושלמת כבר מההתחלה, שכן אם הקליפה הייתה נוצרת בהתחלה עבה מידי, אזי האפרוחים לא היו יכולים לבקוע מן הביצה, ואם היא הייתה דקה מידי, אז האפרוח לא היה מוגן: "התפתחות הזוחלים מדו חיים... המעבר לחיי יבשה חייב שינוי קיצוני ודרמטי בתכונות ביציהם. בהיותן חשופות לאוויר הן היו צריכות לפתח קליפה שתמנע את איוד הנוזלים מתוכן. הן היו צריכות להיות מציידות בחלמון ובאלבומין לאספקת מזון ונוזלים לעובר. בכיס אשפה פנימי לאגירת הפסולת של חילוף החומרים (בביצי היצורים הימיים הפסולת מופרשת היישר למים) בקרן עוברית לפיצוח הקליפה (העוברים הימיים מפרישים לצורך זה חומר כימי) וכו´. עכשיו שינויים אלו אם אינם מתואמים ואם אינם מתרחשים בעת ובעונה אחת אין בהם תועלת. יתירה מזאת, כלאחד בנפרד עלול להיות קטלני לעובר (כמו קליפה קשה בלי קרן לפיצוחה). אך להיות מתואמים מראש משמעו לייחס לאבולוציה מגמה מתוכנית קבועות מראש, הפסולות מכל וכל ע"י האבולוציה הדרוויניסטית. מצד שני, להניח אפשרות שכל המוטאציות הללו התרחשו בו זמנית ובמקרה, היא בלתי אפשרית מבחינת ההסתברות הסטטיסטית". (מתוך "מחשבות",I.B.M. סוציוביולוגיה "הטבע שבאדם", 1981, עמ´ 31).

החוק השני של התרמודינמיקה

לקראת סוף הרבע הראשון של המאה ה- 19, הניח מהנדס ופיזיקאי צרפתי בשם סאדי קרנו (Sadi Carnot), את היסודות לחוק השני של התרמודינמיקה. עיקרון [חוק] זה קובע שכמות האי – סדר במערכת סגורה, לעולם לא קטנה ויכולה רק לגדול. בשנת 1850, זכתה התיאוריה של קרנו לניסוח מתמטי, ע"י פיזיקאי ומתמטיקאי גרמני בשם רודולף קלאוזיוס (Rudolf Clausius), שגם טבע את המונח "אנטרופיה".

י´. אסימוב (Asimov) תיאר החוק בצורה מיוחדת: "דרך אחרת לנסח את החוק השני של התרמודינמיקה, הוא שהיקום מתקדם בהתמדה לקראת אי סדר. לאור זאת נוכל לראות את התממשות החוק השני בכל שנפנה. עלינו להשקיע עבודה קשה כדי לסדר את הבית. השאר את החדר לבד וראה באיזו מהירות תרבה בו העזובה. גם אם נפש חיה לא תיכנס אליו, תצטבר בו שכבת אבק ולכלוך. כמה עמל צריך להשקיע בהחזקת הבית, ובתחזוקת מכונות. כמה טיפולים עלינו לבצע בגופנו כדי שיישאר נקי, במצב תקין. למעשה, כל דבר מתקלקל ומתבלה אם לא נשקיע בו טיפול מסור ושמירה נאותה". ( Asimov I., Smithsonian Instit. Journal, June 1970, p. 6 .2)

ד"ר גיל גרשון טבעון כותב על האנטרופיה כך: "כל תהליך בטבע, הפועל מעצמו, מתקדם ממצב של סדר למצב של אי סדר, וגורם פיזור האנרגיה. לפי זה נשאל, האם חוק זה היה "מרשה" להניח כי מיליארדים של אטומים יסתדרו מעצמם בלי פעולת כוח חיצוני מכוון, בצורה כה מסודרת וכה בלתי מסתברת, כמו גוף האדם? מובן שלא! סתירה ברורה זו איננה מאורע חד פעמי אשר קרה פעם אחת בעבר, כי עצם קיום החיים אפשרי רק ע"י שמירה בלתי פוסקת על מצב מאורגן בניגוד ללחץ הסביבה, בכוח הטבע, לפיזור האנרגיה ופירוק מצב המסודר". (מבט אחר על האבולוציה, עמ´ י"ט).

מוצא האדם

לאורך שתי המאות האחרונות ארכיאולוגים אספו עצמות שונות, אשר נמצאו בשכבות קרקע שונות, והציעו סדר הדרגתי חדש בתהליך האבולוציוני בהתפתחות הקוף לאדם. לפי טענתם, האדם המודרני התפתח מאבות קדומים של קופים, אשר התהלכו על פני כדור הארץ לפני מאות אלפי שנים. 

היעדר צורות ביניים באדם

ריצ´רד מילטון ((Richard Milton, מחבר הספר "ניפוץ המיתוס של דרווין" (Shattering the Myths of Darwinism), גילה את האמת שחסידי האבולוציה מסתירים מהציבור הרחב, וכך אמר: "דרווין הבטיח לנו חוליה חסרה, כך שהם (הארכיאולוגים) חייבים להמציא ולהגות אחת שכזו. כל חוליה חסרה תספיק, כך זה נראה. מדי פעם נמצא איזשהו שלד באפריקה, והמגלים מתארים אותו כאותה חוליה חסרה. הכותרות באות וחוזרות, ומאוחר יותר, אותו שלד, של אותם עצמות, שוב מסווגים כשל אדם או כשל קוף, ובינתיים החוליה החסרה עדיין חסרה". 

חקר המאובנים – מסכת של טעויות אנוש

1) הגולגולת מפילטדאון: הסיפור הקלאסי ביותר, המוכיח את מסכת הטעיות של החוקרים, בלהיטותם למצוא את החוליה החסרה, הוא הסיפור של הגולגולת מפילטדאון (Piltdown Man), אשר נמצאה בשנת 1912, בפילטדאון שבאנגליה, והוצגה כחוליה המקשרת בין הקוף לאדם. כל כלי התקשורת הכריזו שנמצאה ה"חוליה החסרה" ומוצאו של האדם מן הקוף. ציירים ואומנים שיחזרו את הגולגולת - את תווי פניה ואורחות חייה. גילה הוערך ב - 500,000  שנה, ובמשך למעלה מ - 40 שנה נכתבו בנושא למעלה מ - 500 עבודות דוקטורט (Malcolm Muggeridge, The End of Christendom,  Grand Rapids,  Eerdmans,  1980,  p. 59). רק בשנת 1953 נחשף, כי הגולגולת מפילטדאון הייתה תרמית אחת גדולה. מסתבר שצ´רלס דוסון (Dawson), האיש שטען שמצא את הגולגולת, למעשה פשוט נטל גולגולת של אדם בן זמננו, צירף אליה לסת של קוף בן זמננו (אורנגאוטן), הוסיף לה צבע אדמה, ושייף מעט את השניים של לסת קוף, בכדי להשוות לה מראה יותר אנושי. וכך ירדו לטמיון הנחות עבודה, מחקרים, ותיאוריות שבנו החוקרים במשך למעלה מ – 40 שנה! 

2) האדם הניאנדרתאלי (The Neanderthal Man): בשנת 1856, התגלתה גולגולת מאובנת בעמק הניאנדר, שעל יד העיר דיסלדורף שבגרמניה. במרוצת השנים נעשו שחזורים שונים ומשונים לגולגולת של "האדם הניאנדרתאלי", והוא תואר כפראי, חייתי וגס. ככל שהמחקרים התקדמו והלכו, עולם המדע שינה את תפיסתו כלפי "האדם הניאנדרתאלי", וכיום הם רואים אותו בדמות אדם מודרני (Homo Sapiens) רגיל. ומדהים לצטט את דבריו של ד"ר נתן אביעזר: "היום ידוע שהתיאור הזה של האדם הניאנדרתאלי (כפראי, חייתי וגס) לחלוטין אינו נכון. המדענים מבינים עתה שהאדם הניאנדרתאלי דומה מאוד במראהו לאדם המודרני. הדמיון רב כל כך, עד שאם נתרגם למושגים ישראלים בדיחה המהלכת בין המדענים, נאמר שאדם ניאנדרתאלי חובש כובע טמבל שהיה עולה לאוטובוס "אגד" לא היה מושך תשומת לב מיוחדת. הנוסעים האחרים לא היו מבחינים..." (אביעזר, אמונה בעידן המדע, עמ´ 197).

3) איש נברסקה (Nebraska Man): במהלך שנות ה- 20, של המאה הקודמת, מדען בשם הנרי אוסבורן (Osborn), עורר סנסציה תקשורתית, כאשר טען שנמצא שריד (מאובן) של האדם הקדמון במדינת נברסקה. המאובן, שלמעשה היה רק שן אחת ויחדה, הוצג אחר כבוד במוזיאון האמריקאי לטבע, ואפילו אוסבורן דאג להביא אמן מדעי, שיערוך שיחזור גרפי תלת- מימדי של זוג הספרופיתקוס (השם המדעי שניתן לאיש נברסקה) הנמצא ביער, מוקף בבעלי חיים אחרים מאותו אזור. השחזור היה מרשים, ובאמת נטע תחושה בלב המתבונן, כאילו מדובר במציאות פרה- היסטורית שהתרחשה בפועל. כעבור חמש שנים, מעת פרסום הממצא, התגלו ממצאים נוספים באותו אזור בנברסקה, שהעידו בעליל שאותו מאובן היה למעשה שן של חזיר. הפרסום הרשמי אודות הנסיגה של עולם המדע מהממצא כראיה, נתפרסמה בגיליון 16 בדצמבר 1927 של כתב- העתScience.

את ההשפעה הפסיכולוגית הרעה שגרם המדע בהציגו את "איש נברסקה" כראיה היסטורית – מדעית, סיכם ד"ר נתן אביעזר במילות הבאות: "בין יתר התוצאות של הכישלון המדעי המהדהד הזה הייתה העובדה, שלאורך חמש שנים התפעלו מיליון המבקרים במוזיאון האמריקאי לטבע בניו יורק מהשחזור הנפלא של ההספרופיתקוס, איש ואישה קדמונים החיים ביער הנברסקאי. רק למיעוט קטן מאותם מבקרים יזדמן אי- פעם לקרוא את הספרות המדעית שחשפה את האמת על ´האיש שבעצם היה חזיר´". (אביעזר, אמונה בעידן המדע, עמ´ 209).

הממצאים החדשים

הממצא הכי מפורסם שקיים היום בעולם המדע, זה שאריות שלד של הקוף המוכנה בשם "לוסי" (Lucy), שנתגלה על ידי דונאלד ג´ו הדסון Hudson)). מוזיאונים ברחבי העולם מציגים את לוסי כחולייה החסרה. ד"ר ריצ´ארד תומפסון ((Richard Thompson שחיבר את הספר "ארכיאולוגיה אסורה" ביחד עם מייקל קרמו (Michael Cremo) אומר: "אני השתתפתי בכנס של אנתרופולוגיים, ושם הרבה מהם טענו שבקושי היה אפשר להבחין בינה לבין כל קוף אחר". 

ריצ´רד מילטון ((Richard Milton, התייחס גם הוא לשחזור השלד של "ולוסי" ואמר: "העצמות הללו שוחזרו בכדי להדמות לחוליה החסרה... ולוסי נחשבת עכשיו כאמנו הקדמונית. אך כל זה הינו פירוש בלבד! פרושם של קבוצה אחת בלבד. אותן עצמות שהיו יכולת להילקח ושאכן נלקחו על ידי המדענים, שאמרו שזהו בסה"כ כעצמותיו של קוף שנכחד, וזה לא קשור אלינו בכלל". 

אז מה כן יש לנו?כותב ד"ר גיל גרשון טבעון: "העובדה הבלתי ניתנת לערעור, כי בעולם מלא בני אנוש הדומים בדיוק אחד לשני ויכולים להתרבות יחדיו, אין ולו גם תת- אנוש או על- אנוש בודד, בין בחיים או במצב מאובן, היא ההפרכה הבולטת ביותר של תיאורית האבולוציה של האדם. היכן הם מאות המינים השונים של תת- אנוש שלא התפתחו לאדם? ומה אירע לשרידיהם? עצמותיהם צריכים להיות בכל מקום. אבל אפילו אחת מאותן ´חוליות חסרות´ דמיוניות לא נמצאה בעולם. אפילו אם עצמותיהם ´יכולות´ היו להעלם ללא עקבות, צאצאיהם החיים צריכים היו להימצא בכל רחבי העולם. שקול הדילמה של האבולוציוניסט: בלתי אפשרי לחלוטין, אפילו לשיטתם, כי שני מינים שונים יתפתחו באקראי לכדי אדם זהה. אין הבדלים בסוגי האדם, כי כל הגזעים של בני האדם זהים לחלוטין בכל אברי גופם, תפקודם ומבנה גופם. וכולם יכולים להתרבות זה מזה. בכל זאת נאלצים חסידי האבולוציה, על פי תורתם, לומר כי כל ´המינים הנחותים´ או נעלמו או התפתחו באקראי בצורה זהה והתגלגלו לדמות הומו ספיאנס זהה. טענה זו בלתי אפשרית בעליל. מתוך מיליוני האנשים ה´פרהיסטוריים´ שאמורים היו לחיות, לא נמצא גם אחד, חי או מת. בעוד מאובנים של גופות אנושיים רגילים רבים כן נמצאו". (מבט אחר על האבולוציה, עמ´ י"ד).

גם הטענה שאמנם "האדם הניאנדרתאלי" אכן דומה לאדם המודרני, אבל למעשה הינו מין אחר, היא לא מחייבת, ולדוגמא אפשר להביא את העם הבאסקי, ולהוכיח שאכן קיים שוני מסוים מבחינה מבנית, גם בין קבוצות, החיות בימינו אנו: "הבאסקים ניכרים בקלסתר פניהם שיש בו צירוף יחיד במינו של קוים אנתרופולוגיים, משערים שהם דומים ביותר לטיפוס האדם מן התקופה הפליאוליתית המאוחרת ששרידיו נמצאו במערות קרו מאניון בצרפת, וכשם שהטיפוס האנתרופולוגי הפיסי שלהם קדום מאד כך גם לשונם היא מן הקדומות ביותר ואף במנהגיהם ובהרגלי עבודתם נשתמרו יסודות מן התקופה הפרהיסטורית... הבאסקים יושבים בגלילותיהם הנזכרים לכל הפחות מתקופת האבן המאוחרת". (האנציקלופדיה העברית, ערך ´באסקים´).

הרב יהושע ענבל כתב הערה מעניינת, ודי משעשעת על העיקרון הזה: "לו הייתה שואה משמידה את העם הבאסקי לפני כמה שנים, היינו מתארכים ללא ספק את כולם לתקופה הפליאוליתית, לפי מבנה פניהם ושאר הקריטריונים האנתרופולוגיים, ולפי "מנהגיהם והרגלי עבודתם" שהיו משתמרים, הייתה הוכחה ברורה ומוחצת לתיארוך הנ"ל. ורק היה על הגורל המשעשע לקוות שלא היה נמצא בחיקו של אף אחד מכשיר פלאפון... העובדה כי הם יושבים באותם גלילות מתקופת האבן (יותר מארבעת אלפים שנה אחורה!) גם לא הייתה מתקבלת על אף דעה, ולכן גם בהתעלמות מהמבנה האנתרופולוגי, היו מיחסים את תרבותם כולה לתקופת האבן, וכך הלאה. גם האסקימואים הארקטיים היו שרויים בתקופה הפליאוליתית עד לא מזמן. וכן השבטים האוסטרליים.

אין המדובר בחוליות ביניים אלא בקבוצות אנתרופולוגיות שונות, שאולי נכחדו או הוטמעו. אפשר כי בקבוצות פרימיטיביות יותר ומנותקות היו שכיחים יותר צורות כרומוזומיות לקויות ומוזרות עקב נישואין בין קרובים בצורה מסודרת לאורך שנים רבות ותקופות ארוכות, המגדילים בהרבה את הסיכויים להתרבות גנים פגומים או יוצאי דופן. וכן סביר כי בחלק מן המקרים גזעים נחותים אכן הוכרעו והושמדו או הוטמעו ע"י גזעים חזקים יותר, שהרי הזרם המרכזי תמיד מנצח".

אבולוציה – דברי סיכום

פרופסור ג´ראלד שורדר מסכם את כל מפעל האבולוציה במילים הבאות: "המוזיאון לתולדות הטבע בלונדון מקצה אגף שלם המדגים את עובדות האבולוציה, המוזיאון נהדר, זה מרשים כיצד פרחי חיננית ורודים יכולים להתפתח לפרחים כחולים, כיצד עש אפור משתנה לעש שחור, וכיצד במהלך כמה אלפי שנים מגון רחב של מיני דגים ציקלידיים התפתחו באגם ויקטוריה, הכל מרשים מאד. אמנם מרשים מאד עד שיוצאים החוצה וחושבים על מה שאנשי המוזיאון היו מסוגלים לתעד. חינניות נשארות חינניות עש נשאר עש ודגים ציקלידים נשארים דגים ציקלידים, בתצוגה הזו לא הודגם ולו מקרה חד משמעי אחד שבו התחולל ביצורים החיים שינוי מורפולוגי הדרגתי חשוב!" (המדע והאל, עמ´ 54). פרופסור לביוכימיה משה טרופ, אשר הקדיש כ – 10 שנים מחייו לחקר תיאורית האבולוציה, והעלה את מחקרו על כתב כשאר פרסם את ספרו "בריאה - מוצא החיים", מסכם את כל מפעל הלימוד והכתיבה שלו במילים הבאות: "האבולוציה עצמה לא רק שאיננה מוכחת, אלא אף בלתי אפשרית". (בריאה - מוצא החיים, עמ´ 225).

הפסיכולוגיה שמאחורי תיאורית האבולוציה

לאחר שערכנו סקירה של עקרונות האבולוציה, והפרכנו אותם אחד לאחד, נשאר להבין מדוע אותם אנשי מדע אכן מתעקשים להלחם בעדה?את התשובה לכך ניתן ללמוד מהמקורות היהודים: החוק האוסר אפיקורסות מנוסח במילים אלו: "לא תתורו אחרי לבבכם" (ברכות י"ב, ע"ב, עה"פ במדבר ט"ו, לט´). האפיקורס משוכנע שהגיע למסקנותיו בדרך ההיגיון הצרוף, ולכן תמוה, לכאורה, שהאפיקורסיות תזוהה עם פעולת הלב והרגש. אך למעשה הניעה אותו מערכת הדחפים הבלתי- מעודנת שבקרבו לחפש טיעונים, אשר יתירו לו לנהוג כחפצו, תוך התעלמות מכל האחרים. (ראו ר´ אלחנן וסרמן זצ"ל, קובץ מאמרים, עמ´ יד´).  הוכחה לדבר, אנו למדים מדבריו של אלדוס האקסלי, מדען והוגה דעות בן זמננו, שהיה מחסידי השערת האבולוציה, ולקראת סוף ימיו, כתב מאמר בשם: "וידויו של כופר מקצועי", כך כתב: "היו לי סיבות לא לרצות שלעולם תהיה משמעות, ובתוצאה מכך הנחתי שאין לעולם משמעות, וללא שום קושי הייתי מסוגל למצוא נימוקים משביעי רצון להנחה זו... בעבורי, כשם שללא ספק בעבור רוב בני דורי, הפילוסופיה של חוסר משמעות הייתה מכשיר לשחרור... ממערכת מסוימת של מוסר, התנגדנו למוסריות מפני שהפריעה לחופש המיני שלנו". ועל דבריו אפשר רק לצטט את דברי חז"ל: "יודעים ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש ולא בקשו לעבד עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". (מסכת סנהדרין, דף ס"ג ע"ב).