העולם מתחיל להבין: אנחנו במלחמה

העולם במלחמה, וזה כבר מזמן לא חדשות. מיד אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 – לפני יותר מ-14 שנים – אמר אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, שמלחמת העולם השלישית החלה. מה שהתחדש בימים האחרונים הוא שהעולם החל להבין שהוא במלחמה. האסימון נפל, והעולם המערבי, המטרה הנייחת של הג'יהאד העולמי, התעורר ומצא את עצמו בתוך המטווח, כשמעגלי המטרה מסומנים סביב לבו, סביב תרבותו.

לצערנו הרב, צלצולי הפעמון מגיעים בצורת הרג המוני ודם חללים הנשפך כמים. פיגועי יום שישי שעבר בפריז היו גם נגד סמלי תרבות המערב: תיאטרון, קונצרט, מסעדה, אצטדיון. בהודעת נטילת האחריות הכריזה מדינת האסלאם שהיא תקפה לא את בירת צרפת אלא את בירת המתירנות, נושאת דגל מסעי הצלב. קנאי האסלאם במלחמה נגד החשוב בסמליה של תרבות המערב: חירות.

גם הפיגוע נגד המטוס הרוסי שהמריא משארם א-שיח' הוא חלק מהמלחמה. רוסיה נלחמת בג'יהאדיסטים בסוריה, ולכן אזרחיה הם מטרה לגיטימית בעיני לוחמי הג'יהאד, גם אם אלו תיירים תמימים שכל חפצם הוא לנפוש על חופי סיני הקסומים. ואם פיצוץ מטוס רוסי יזיק לתיירות ולכלכלה במצרים של סיסי, אויב האחים המוסלמים, אז ודאי שזו מטרה לגיטימית. אלא שהפלת המטוס הרוסי נושאת גם תווית תרבותית: אותם תיירים, ובעיקר תיירות, המגיעים לחופי סיני, צורכים אלכוהול, וזה מרגיז ומקומם את קנאי האסלאם.

אלא שהמלחמה איננה מצטמצמת ליריות ופיצוצים. יותר ויותר במערב מבינים שיש כמה פרצות שדרכן חודרים אויביו אל תוך המחנה. ההגירה ההמונית ממדינות האסלאם, שהחלה כבר בשנות השבעים, התנחלה באירופה, אבל חלקים גדולים ממנה לא השתלבו בתרבות אירופה, לא אימצו את התרבות האירופית ושימרו את תרבות ארץ המוצא, בשכונות שבהן תרבות המדינה המארחת נחשבת לתרבות זרה ולא רצויה.

בעקבות פיגועי סוף השבוע שעבר בפריז הכריז נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, שצרפת תשנה את החוקה באופן שיאפשר לשלטונות לשלול את האזרחות של חשודים בטרור. עכשיו הם נזכרו? איפה הם היו לפני שנים, אחרי שנרצחו בטולוז, בשנת 2012, הרב יונתן סנדלר, בניו אריה וגבריאל, והילדה מרים מונסונגו בידי רוצח שהגיע משדות הג'יהאד במזרח התיכון? איפה היו שלטונות צרפת אחרי הטבח בהיפר הכשר ובמערכת העיתון "שארלי הבדו" בינואר השנה? אילו צעדים נקטו אחרי שנרצח בפריז הבחור היהודי אילן חלימי בשנת 2006? וכל הפעולות הללו בוצעו בידי מוסלמים, שייתכן שבדיעבד הייתה נשללת מהם האזרחות היום. 'אחרי שהסוס נגנב סוגרים את האורווה'.

אבל מעבר לביקורת על החוקות והחוקים, אירופה חייבת לבדוק שלושה עניינים הקשורים לתרבותה: זכויות האדם, תקינות פוליטית ורב-תרבותיות.

מושג "זכויות האדם" הוא מושג רחב שהשתלט על השיח הציבורי, העיתונאי והחוקתי באירופה, בעקבות האסונות של מלחמת העולם השנייה, השואה, וההכרה של עמי אירופה בחטאים שביצעו נגד העמים שאירופה שלטה בהם בעידן הקולוניאליסטי. מושג זה האפיל על מושג משלים, "חובות האדם", וקבע שלאדם באשר הוא אדם יש זכויות יסוד גם אם הוא איננו ממלא את חובותיו. תחת רעיון זה, אירופה העניקה את הזכות להגר אליה למובטלי כל העולם.

רעיון זכויות האדם גם ביסס את התפיסה שאין חובה להביא ילדים לעולם. כתוצאה מכך, יורדת הדמוגרפיה האירופית בקצב מדאיג, ולכן אירופה זקוקה לזרם קבוע של עובדים זרים שיעבדו במפעלים, בתחבורה, בשירותים, במכולת ובמכבסה. אלה עובדים אך לא משתלבים בחברה, חיים במובלעת תרבותית ומשמרים את תכונות ארץ המוצא.

כאן מגיעה הצרה השנייה והיא הרב-תרבותיות. יש רבים באירופה הסבורים שמדינה אחת יכולה להכיל בתוכה מספר רב של תרבויות, ובמקרה האסלאמי התרבות המהגרת משמעה ריבוי נשים, הסתמכות גדולה על מערכות הרווחה, אלימות במשפחה, אלימות כלפי רכוש ציבורי, אלימות כלפי אנשים ונשים שאינם מוסלמים, עבודה לא מאורגנת והיזקקות לבתי דין שרעיים שפסיקותיהם אינן עולות בקנה אחד עם חוקי המדינה המארחת. מצב כזה לא יכול להתקיים לזמן רב, כי משמעותו האמיתית היא שחברה אלימה משתלטת על המרחב הציבורי, הכלכלי והפוליטי של החברה הפחות אלימה, משטרה פוחדת להיכנס לשכונות התרבות האלימה וזו חיה בשוליים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של המדינה המארחת. אנשים בשוליים חשים מוזנחים ומוקאים, והדרך מכאן לטרור קצרה מאוד.

הבעיה השלישית שאירופה תצטרך להתמודד איתה היא התקינות הפוליטית. תחת הרעיון הזה נסתמים פיותיהם של כל מי שמנסים להתריע על הבעיה, הם מתויגים כגזענים, כקיצונים, כמחרחרי ריב ומדון והם נקשרים אל עמוד הקלון בתקשורת, באקדמיה ובמרחב הציבורי והפוליטי. התקינות הפוליטית משתקת את הפעולה נגד אלו המקעקעים את יסודות החברה.

המלחמה לכן איננה, ולא יכולה להיות, מוגבלת לאותם אלו שירו, פוצצו ורצחו מאות צרפתים ורוסים רק בחודש האחרון. המלחמה משתרעת על שטח גדול הרבה יותר, וכוללת תשתית אידיאולוגית רחבה המצדיקה את הפעילות של האלימים נגד עמי אירופה ותרבותם. עמי אירופה חייבים להשיב לעצמם את יכולת ההגנה העצמית, שכן עליהם להבין שאסור שדמוקרטיה תהיה כלי בידי מי שמתנגד לדמוקרטיה ולערכיה, ובראשם ערך החירות.

גם ישראל במערכה

בישראל מתגלגל כבר זמן רב הרעיון להוציא אל מחוץ לחוק את "הפלג הצפוני" התנועה האסלאמית, שבראשו עומד שיח' ראא'ד סלאח. פלג זה נהנה עד היום מכל ההגנות והחירויות שמעניק משטר דמוקרטי לאזרחיו, אך איננו מאמין בדמוקרטיה כלל וכלל, אלא בערכי האסלאם כפי שנוסחו בידי הוגי הדעות של תנועת "האחים המוסלמים". הם מאמינים בחירות, אבל רק למוסלמים, וגם חירות זו איננה כוללת חירות דתית וחירות לעזוב את האסלאם. הם מאמינים בשוויון, אבל רק שוויון בין מוסלמים, בעוד יהודים, נוצרים וכופרים חייבים לחיות תחת חסות האסלאם עם זכויות מצומצמות.

התנועה האסלאמית דוגלת בדעה שהיהודים אינם עם אלא קהילות דתיות של עמים אחרים, ולכן הם אינם זכאים למדינה משלהם. ארץ ישראל כולה, על פי גישת התנועה האסלאמית, היא ארץ קדושה לאסלאם, רק לאסלאם, ולכן אין שום הצדקה לקיומה של מדינת ישראל, מדינה של עם שאיננו קיים, שדתו בטלה ושארצו הפכת לארץ מוסלמית.

הפלג בראשות שיח' ראא'ד נוסד בשנת 1996, ומאז הוא מסית ומדיח את הערבים אזרחי ישראל נגד המדינה, נגד ממשלתה ונגד צבאה, ובפרט נגד שליטת עם ישראל במקום המקדש, המכונה בפיהם מסגד אלאקצא. בראייתו שליטה יהודית בהר הבית משמעותה שיבת היהדות להיות דת חיה וקיימת, ועצם קיום המדינה ושליטתה בירושלים הם איום תיאולוגי על האסלאם, ולכן התנועה פועלת יומם ולילה לקעקע את האחיזה היהודית בירושלים.

התכונה הזו משותפת לשני פלגי התנועה האסלאמית בישראל, אלא ש"הפלג הדרומי" מקבל עליו את כללי המשחק הפוליטי הישראלי, יושב בכנסת ומתנהג כלפי חוץ כאילו הוא מקבל את המדינה. הוא פחות אלים, ולכן גם פחות פופולארי בעיני רבים במגזר הערבי בישראל.

ממשלת ישראל החליטה להוציא אל מחוץ לחוק את הארגון, ועתה נותר לבדוק את האפקטיביות של ההחלטה בשני מישורים: א. האם פעילי התנועה אכן יורידו את עוצמת פעילותם נגד המדינה או ירדו למחתרת ופגיעתם תהיה פחות חוקית, יותר קשה ויותר אלימה. ב. מה תהיה השפעת ההוצאה אל מחוץ לחוק על שאר הערבים אזרחי מדינת ישראל, האם הם יזדהו יותר עם התנועה ועם מטרותיה או שמא – לאחר זמן – יפנו את גבם אליה.

המלחמה היא נגד קנאי האסלאם, ובמלחמה כמו במלחמה, למערב ולישראל אין אופציה להפסיד בה.