"כל כוחי ועוצם ידי התנפץ באחת"

 

יום לפני שהיה אמור להינשא לגויה, קיבל אביו של יריב אבן-חיים התקף לב, והוא הוזעק מיד לחזור לארץ. "בחדר טיפול נמרץ ראיתי את אבא במצב קשה", נזכר יריב. הוא לקח סידור, והחל להתפלל. כיום זכור לו שזו הייתה בכלל ברכת המזון. כן, עד כדי כך היה הדוגמן הצעיר רחוק מחיי תורה ומצוות, אבל כשמביטים בו היום - קשה לזהות את אותו בחור צעיר שרצה לכבוש את העולם, והיה מנותק מרוחניות באופן כמעט מוחלט.

 

"נולדתי בקריית גת", מתחיל אבן-חיים את סיפורו. "בבית קיבלתי חינוך לערכים לא מחייבים. המתירנות המערבית נכנסה והרסה כל חלקה טובה. לא הכרתי מושגים טריוויאליים, והאמת היא שגם לא רציתי להכיר".

 

את שירותו הצבאי העביר יריב ביחידת צנחנים. שם גדל אט-אט, והפך למפקד. השירות היה מפרך וכלל נקודות מפגש עם לבנון, החמאס והחיזבאללה. "היו זמנים שבהם היינו תלויים בין חיים למוות. ראינו ניסים, אבל לא ידענו לקשור אותם להשגחה פרטית אלא ל'כוחי ועוצם ידי'. היו רגעים שבהם אכן הרמנו את עיננו לשמיים בתפילה חרישית, כמין אינסטינקט יהודי, אך לא על-מנת להתחבר אלא כדי להיתלות במשהו".

 

בשנת 1994 השתחרר יריב מצה"ל, והחל לחשוב על אתגרים חדשים. ביום בהיר אחד פגש את הצלם דני מילר, שהציע לו להשתתף בסרט הישראלי "שירת הסירנה". יריב אישר את השתתפותו, ומשם הדרך אל עולם הזוהר נסללה מאליה. הוא כיכב בפרסומות טלוויזיה שונות - "יש מכבי יש חברים", "קרוקר" ו"בירה גולדסטאר" - והשתתף בתוכניות טוק-שואו שונות ששודרו בשנות התשעים. "כבחור מאותגר חיפשתי את הדרך הקצרה 'לכבוש' את העולם", הוא מספר. "בחיים לא חלמתי על עבודה במדיה, אבל תוך זמן קצר הדמות שלי התנוססה בפרסומות ובשלטי חוצות". הפרסומת הראשונה של יריב הייתה לחליפות צלילה. בהמשך הוא טס לעבוד בשוויץ, אוסטריה, גרמניה, צרפת והולנד.

 

בחזרתו לארץ, בשנת 1995, יריב כבר שחה היטב בים הגשמיות. "חיפשתי רוחניות כדי להכניס קצת תוכן לחיים. התחלתי בלימודי רפואה אלטרנטיבית וכל מני פילוסופיות רוחניות, אבל הנשמה לא קיבלה את זה. זה לא הביא אותי לשקט שחיפשתי".

 

יריב לא מצא תשובות, לא בארץ ולא בפילוסופיות אותן למד. בעקבות כך נוצר פער משמעותי בין החלל הרוחני שנפער בתוכו לבין ההצלחה בעולם הגשמי. הפעם הוא החליט לנסות את מזלו במקום אחר, ועזב את הארץ לטובת ארץ החלומות - אמריקה. הוא עצר בשיקגו, המשיך ליוסטון וביקר בפלורידה. "אני זוכר שבחודש ניסן נחתי באחת מעיירות הקיט, ואת ליל הסדר העברתי במסעדה כשעל השולחן לחם, נבלות וטרפות. הרגשתי שזאת לא היהדות, אבל לא היה לי למה להשוות".

 

בארה"ב הצליח יריב מבחינה מקצועית, וגם הרוויח לא רע בכלל. בראשו רקם תוכנית בה יתחתן עם גויה, מצב שיאפשר לו לשהות בארה"ב דרך קבע. רק שרבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' לא בדיוק הסתדרה עם התוכניות של יריב הצעיר. וכך, בשעה ארבע לפנות בוקר, יום לפני החתונה המיועדת, צלצל הטלפון. הייתה זו דודה מירי. "אמרתי לה: 'דודה, נדבר מחר'. היא ענתה: 'אבא שלך קיבל התקף לב, כדאי שתגיע עכשיו'".

 

 

בתחנת ביניים במהלך הטיסה, ירד יריב לחפש בית כנסת בפעם הראשונה בחייו. "זה היה יום שבת בבוקר. הגעתי לבית כנסת עם ישיבה מעורבת. לא ידעתי בזמנו שזה רפורמי, אבל הרגשתי שזה לא אמיתי". במטוס הוא הרגיש לראשונה את התחושה של "ממעמקים קראתיך ה'", והחליט לעשות "תנאי" עם בורא עולם: "אם אבא שלי יצא מזה, ואצליח להבין את קיומך - אני מבטיח שאני איתך עד הסוף, בלי לעגל פינות ובלי קיצורי דרך".

 

יריב נחת בארץ בתחושות מעורבות, כשהוא מבולבל, עייף, מהורהר. הוא לקח לידיו סידור, ולשמחת המשפחה כעבור תקופה החלים האב."ידעתי שאני צריך לקיים את ההבטחה", נזכר יריב, כי אצלנו בבית 'מילה זו מילה'. מלבד זה, החללים שנוצרו במהלך החיים נטולי הרסן שניהלתי נתנו בי את אותותיהם, והרגשתי שאני ניצב מול שוקת שבורה. פתאום נקלעתי לתוך תהליך שלמעשה סחף אותי לשאול עוד ועוד שאלות. חיכיתי רק לרגע מתאים שבו אוכל להתחיל לשאול ולחקור".

 

 

כיוון שלפעמים חלומות מתגשמים, זימן בורא עולם בדרכו של יריב שליח מצווה. "יום אחד, בשנת 97', כשאני הולך על גשר ההלכה בשכונת בבלי בתל אביב, פוגש אותי יהודי בשם עזרא רביע ומבקש שאשלים מניין. נכנסתי לבית הכנסת ולא ידעתי מה צריך לעשות, מאוד התביישתי . ר' עזרא ראה שאני גר בבית קרקע מאחורי בית הכנסת והציע לי לבוא לשמוע קידוש בשבת בבוקר. כשראיתי איך הוא מברך את ילדיו, איך הם שרים ואומרים דברי תורה, התרגשתי מאוד. תוך כדי הסעודה הוא שאל אותי שאלה: 'אתה באמת חושב שהעולם הזה נוצר בפיצוץ אחד?'. עניתי שאני לא יודע מה אני חושב, אבל אני מוכן לשמוע הוכחות מדעיות. בתגובה הוא הזמין אותי לבוא לשמוע שיעור קבוע בשכונה כדי לקבל תשובות לשאלות שלי".

 

ואכן יריב הגיע כדי לקיים הבטחתו. "ניגשתי ליהודי בשם הרב דוד אקוקה, אדם בעל חזות טובת לב ועדינה, שעורר בי את החשק לשאול שאלות. הוא לא נכנס איתי לפולמוס על קיום בורא עולם אלא מיד עבר ללימוד גמרא. הסוגיה שלמדנו הייתה מאתגרת, עם הרבה עוצמה וחוכמה. הרגשתי רצון להיכנס יותר פנימה, למהות".

 

בשלב זה הצליחה היהדות ללכוד את תשומת ליבו של יריב, אך הוא עדיין ביקש לקבל תשובות נוספות, ביניהן הוכחות לאמיתות התורה. הוא קיבל הצעה להתארח בשבת בישיבתו של הרב אלבז בירושלים, והסכים. "נסעתי לשם. המפגש עם הרב אלבז היה הלם בשבילי, בשל העוצמה והסגנון המיוחד שלו. גם הרמה של החבר'ה שלמדו שם הייתה מאוד איכותית, מדובר בבחורים מיחידות מובחרות עם עוצמות גבוהות. כך נשבר לי המיתוס על בעלי תשובה. שימח אותי לראות שהתמונה שמצטיירת בתקשורת על העולם החרדי היא אפילו לא חצי אמת מהחיים היהודיים המלאים שקיימים שם".

 

יריב 'נפל' על דרשה בנושא מרוץ הלפיד, או במילים אחרות, העברת התורה לאורך הדורות מאז ועד היום. "נוכחתי לדעת שמעמד הר סיני זה לא משהו חד-פעמי שקרה לפני 3,000 שנה, אלא משהו שמסודר בכרונולוגיה 

מופלאה ועובר מאב לבן ומדור לדור. אתה רואה שאתה חלק משרשרת הדורות ולא סתם יהודי תלוש".בעצתו ובהדרכתו של הרב אלבז החליט יריב לנסות ולהישאר בישיבה. היה זה מהפך לא פשוט לעבור מבית קרקע, מכונית צמודה ותרבות של מסעדות, אל מגורים בחדר אחד עם עוד ארבעה בחורים, בתנאים שלא ממש מזכירים בית מלון. "גיליתי שהרוחניות שעוטפת ומלטפת אותי חזקה יותר מכל דבר חומרי אחר", הוא אומר. "ככה המשכתי משאלה לתשובה, תוך כדי ליווי סבלני של הרב. נפגשתי עם מדענים ורבנים, וכל השאלות ששאלתי נעקרו מהשורש, עד שהרגשתי שאני כבר לא יודע לשאול".

 

יריב התחיל להרגיש שמשהו זז בנשמתו. השבוע בישיבה הפך לשבועיים, אלו הפכו לחודש - והשאר היסטוריה. "לאט-לאט התחדדה בי ההבנה של מה אני רוצה מחיים שלי. החברה המתירנית של תל אביב, שכבר עוקפת ברמת המתירנות שלה את ארה"ב, הבהירה לי שאיני רוצה שהתא המשפחתי שלי ייראה כמו זה של חבריי. השאיפה להקים בית יהודי עם אישה צנועה התחזקה בי. הייתי קרוב כבר לגיל 25, והתמקדתי במטרה זו. הבנתי שהקמת בית עם אשת חיל אמיתית תדרוש ממני להשקיע עוד בלימוד".

 

 

יריב זכה להגשים את חלומו, והתחתן עם יהודיה כשרה כדת משה וישראל. המשפחה מתגוררת בירושלים, קרוב לרב. במהלך השנים למד יריב את מלאכת המילה, וזכה למול את שני בניו בעצמו. כיום הוא סוגר 11 שנות לימוד בישיבה. הבקרים שלו מוקדשים ללימוד, ושאר היום מתחלק למשימות שונות, כמו הקדשת זמן לבית או העברת סיפורו האישי במרכזים שונים בארץ.