דומָה, אבל שונָה

נולדתי לפני 23 שנים בירושלים, לבית דתי-מסורתי, בו שמירת הדת הייתה הרגל. כשהגעתי לגיל 7 עברנו למעלה אדומים. כשסיימתי את החטיבה נפתח במקום בי"ס טכנולוגי של חיל האוויר, ובאמונה שבית הספר הזה יבנה את עתידי - נכנסתי אליו. בשנות התיכון נחשפתי יותר לדרך החיים החילונית, עד שהתרחקתי מיסודות הדת שהיו לי. שמרתי שבת איכשהו, אבל חייתי למעשה באורח חיים חילוני לחלוטין מבחינת לבוש, בילויים וכל היתר.

לפני הגיוס טסנו כל החבר'ה לחופשה ביוון. באותו שבוע אמי נסעה לאומן יחד עם גיסתה. אמי החלה בתהליך ההתחזקות באמונה, לקחה על עצמה כיסוי ראש ובין שאר תפילותיה העמוקות, התפללה עלי כאשר הלכתי בכיוון ההפוך.

התגייסתי לחיל האוויר. בהשגחה פרטית הכול התחיל להסתבך: בעקבות הכשרתי לאלקטרוניקה נשלחתי לקורס טכנאים. לא רציתי להתעסק עם ברגים, חשתי שזה לא שייך לי, שלא יכול להיות שזאת מהותי, ושעלי לשנות כיוון. עברו עלי חודשים קשים, אבל לא ויתרתי על רצון הנפש האמיתי. בני משפחתי אמרו לי: "את יכולה לבחור מה שאת רוצה בחיים!", וחשפו אותי לשירות הלאומי. למזלי לא עשיתי טירונות בשל הגעתי מבי"ס צבאי, ולכן לא נכנסתי למערכת הצבאית לחלוטין. אחרי מלחמות ממושכות מול הגורמים הצבאיים, בסייעתא דשמיא הצהרתי שאני שומרת שבת ומשפחתי מתחזקת בדת, וככה ב"ה, עברתי לשירות לאומי, בעודי לובשת מכנסיים ומתנהלת חיצונית כחילונית.

השינוי החל בשירות הלאומי, ששינה לי את תפיסת החיים. תפסתי שניתנת לאדם בחירה, לעומת שלב התיכון בו הוא קם כל בוקר לאותה סביבה ואותה חברה, כעת האדם הוא אינדיבידואל שיכול לשנות מסלול. אני רואה את שאר החברים והחברות ממשיכים באותו מסלול, אבל זה לא חייב להיות כך! אדם לא חייב להמשיך הלאה כמו עיוור.

הספר "בגן האמונה" חיזק אותי באמונה ועודד אותי להתקדם ביהדות. פעם הציעו לי:  "מגיע רב מדליק ומצחיק למעלה אדומים!". הגעתי לשיעור של הרב יצחק פנגר ויצאתי מלאה ב'אורות'. ככה החל הרומן שלי עם ערוץ הידברות. התחלתי להיכנס להרצאות באינטרנט. לא יכולתי להתנתק מהערוץ. עד היום אני הולכת לישון כשהערוץ ברקע.

שיניתי בצעדי תינוק, מתוך הבנה שעכשיו אני עושה כך ומחר כך, וכך זה נמשך עד היום.

השינוי החיצוני בי החל בעקבות רצוננו לצאת לחופשה משפחתית במלון. הדבר היה בעייתי מאוד לאחי הנשוי שהתחזק, ועניין הבריכה לא התקבל על הדעת. המרקע היה פתוח כמובן על הידברות, וראינו בהשגחה פרטית פרסום של חופשה משפחתית מחמישי עד ראשון.

וכך יצאנו לחופשה של הידברות. הכנסתי בתיק לכבוד השבת את החצאיות המעטות שהיו לי, ללא תשומת לב ארזתי תיק בגדים ללא מכנס אחד. החופשה הייתה נדירה. דברי האמת חלחלו בי. יצאתי מאוד מחוזקת מכל ההרצאות. הרב זמיר כהן דיבר על זוגיות ועל דברים כלליים. הוא אמר שמעשיו המקולקלים של האדם עוטפים את לבו בשכבות שמן, וגם כשהוא רוצה להתקרב לטוב, לבו אטום.

ניגשתי לאחר ההרצאה לרב ואמרתי לו: "כבוד הרב, אני מלאה בשמן שדיברת עליו. אין לי תקנה?!". הוא אמר לי דבר שלא אשכח: "קחי כוס שמן גדושה, תשימי טיפת מים. מה יקרה? טיפת המים תיפול או השמן?". "השמן", עניתי. "יפה, וכך תוסיפי עוד טיפות מים והשמן יצא, ולבסוף תישארי עם כוס מים! ואין מים אלא תורה. ככה, כל צעד שאת עושה בקדושה מוציא מה שהיה קודם, עד שתזכי להתקדש לגמרי". הדימוי הזה היה נקודת המפנה העמוקה שנתנה לי כוחות ומלווה אותי עד היום. אני זוכה למים מטהרים בכמויות שלא תיארתי לעצמי. ערוץ הידברות היה קרש ההצלה שלי לשנות את כל החיים.

חזרתי לעבודתי כרכזת בגרויות. חשבתי: "עוד יום עם חצאית... מה יקרה?!". נכנסתי כך. לא אמרתי כלום וגם האחרים שתקו. אחרי שבועיים שהחצאית המשיכה את ה"רצף", אמרה לי מישהי קרובה: "זהו, יעל, החלטת?..."

באותו רגע הבנתי שנשמתי שייכת לזה, אם ארצה ואם לאו. אט-אט סילקתי את כול הדברים המיותרים בחיי, ולצערי הכמות הייתה רבה.

בגלל ש'הכול מותר', אנשים מאבדים איכויות של דברים חשובים כמו זוגיות. היום רואים יותר ויותר עד כמה העולם הוא כלום. אנשים מסתובבים סביב הזנב של עצמם. כולם צמאים ומחפשים את אבינו שבשמיים, אפילו אם אינם מבינים זאת. אתה רואה יותר חילונים שמתעניינים ביהדות.

אני גאה להגדיר את עצמי כדתיה מאמינה שומרת מצוות, מתלבשת ומתנהלת בצניעות, צמאה ומקפידה על שיעורי תורה ואמונה בעקביות, ושואפת להקים בית תורני אמיתי מלא בשמחה, אהבת ה' וקדושה. כבר שנה שאני זוכה לקיים בבית הוריי מדי שבוע שיעור לבנות מתחזקות עם רבנים מרצים ידועים, וכמות הבנות הולכת וגדלה. אשרינו שזכינו.

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל  shira@htv.co.il