ספרים, סנדוויץ' וסכין: איך ילדים פלסטינים הופכים למחבלים?

הם נראו כמו כל הנערים המתבגרים. נסיעה מבית הספר לבית. אלא שהפעם הם שינו כיוון, הם באו במטרה שונה: לרצוח יהודים. זו כבר לא תופעה, זו המציאות של גל הטרור הנוכחי: ילדים יוצאים עם סכין בתיק והולכים לרצוח יהודים.

הטרור בגל הנוכחי, הוא שונה לחלוטין: יותר ילדים ויותר נשים. דווקא אלו שלא חלמנו עליהם, מהם באה הצרה. אישה ההולכת לכיוון המחסום בכניסה לביתר עילית, כשתיקה האישי על כתפיה, והיא הולכת רגיל לצד הדרך. וכאשר המאבטח בשער, שמקבל דיווחים על משהו שחשוד אצל האישה, כפי שנקלט בעין המצלמות המעבירות במעגל סגור את המתרחש בסביבה, דורש מהאישה את תעודת הזהות ואישורי הכניסה שלה, היא, בקרירות נותנת למאבטח את התעודה, לא מראה סימני לחץ, ואז מכניסה את היד לתיק, מוציאה סכין ודוקרת את המאבטח. הנס הגדול שהמאבטח ערוך למקרים כאלו. ברור שלו הייתה המחבלת מצליחה להיכנס לביתר עילית, הסיפור היה נגמר אחרת. היו לנו, חלילה וחס, כמה פצועים קשה. חסדי שמים, נס גדול היה בביתר עילית.

מסע הטרור השונה, אינו מסתיים רק באותה מחבלת,  הנראית תמימה. הוא נמשך, כאמור, גם אצל הילדים. ילדי הטרור. הם יוצאים בבוקר מהבית עם הילקוט, ובו ספרי לימוד, מחברות, קלמר, סנדוויץ', לפעמים גם שוקו, וסכין - לרצוח יהודים. לרוב, הוריהם ובני משפחתם אינם יודעים על כוונתם. כמו בכל גל הטרור הנוכחי, המחבלים הבודדים פועלים לבדם. הם לא חברים בחוליית טרור המתכננת לרצוח יהודים. הם פועלים מבפנים, מתוך ההסתה.

מחבלים בני שתים עשרה

ביום שלישי השבוע זה קרה שוב, ועם ילדים: בשעות הצהריים המוקדמות אירע פיגוע דקירה ברכבת הקלה, שאותו ביצעו שני ילדים מחבלים בני 12 ו-14. השניים הם בני דודים משועפט. בפיגוע נפצע מאבטח ברכבת באורח קל-בינוני, והמחבלים נעצרו, כאשר אחד מהם נורה על ידי המאבטח ונפצע קשה והשני נתפס על ידי נוסעים ברכבת.

מתחקיר המשטרה עלה כי השניים שהיו ברכבת הקלה, דקרו את המאבטח של הרכבת באמצעות סכין ומספריים, ופצעו אותו באורח קל עד בינוני. המאבטח הצליח לשלוף את נשקו, ירה ופצע את אחד המחבלים בעוד הנוסעים השתלטו על המחבל השני שניסה להימלט, עד להגעה המהירה של השוטרים.

המאבטח פונה לבית החולים שערי צדק והמחבל פונה לבית החולים הדסה במצב קשה. המחבל השני כבן ה-14 הועבר לחקירה במפלג לתפקידים מיוחדים בימ"ר ירושלים.

בתיעוד מתוך קרון הרכבת ניתן לראות כי השניים יושבים בחלקה הקדמי של הרכבת כשמולם המאבטח. לפתע שלפו השניים מה שנראה כמו חפץ חד ותקפו את המאבטח המופתע. הוא מצדו שלף את האקדח וירה לעבר אחד המחבלים, שנראה נופל על רצפת הקרון. מיד לאחר מכן, נראים נוסעים מגיעים למקום ותופסים את המחבל השני.

"התגובה המהירה והנחושה של המאבטח ברכבת הקלה ושל הנוסעים מנעו המשך פגיעה בחפים מפשע", אמר מפקד תחנת שפט סנ"צ אבי כהן לאחר הפיגוע בפסגת זאב.

יעקב טל, תושב פסגת זאב, שהיה בקרון בזמן הפיגוע, סיפר: "צעקתי למאבטח 'תירה, למה אתה מחכה? תירה'. הוא ירה כדור אחד. רצתי לקראתם. המאבטח, בגבורה, הוא כנראה כבר נדקר, רץ איתי. החזקתי את הבחור שניסה לברוח, והכנסתי אותו לתוך הרכבת. ראיתי את הסכין ביד של המחבל".

הפיגוע התרחש לא הרחק מהמקום שבו ביצעו שני נערים פיגוע קודם בפסגת זאב. אחד מהם הוא אחמד מנאסרה בן ה-13, שהשבוע פורסם בטלוויזיה הפלסטינית תיעוד מחקירתו. בסרטון נראים חוקרי השב"כ צועקים על הנער ומראים לו את תיעוד הפיגוע. לאחר שהכחיש בתחילה, הוא הודה שביצע את הפיגוע יחד עם חבר.

במזרח ירושלים אומרים שהפיגוע ברכבת הקלה הוא תוצאה ישירה של הדלפת סרטון החקירה של מנאסרה לתקשורת הפלסטינית השבוע. האם זו רק יריית הפתיחה לחידוש גל הטרור בבירה?

אתמול (יום רביעי), האריך בית המשפט בירושלים בשבוע את מעצרו של מועאוויה עלקם בן ה-14, שדקר את המאבטח ברכבת הקלה עם קרוב משפחתו בן ה-12. הוא סיפר בבית המשפט שביצע את הפיגוע כנקמה על הריגת בן דודו מוחמד עלי בפיגוע בשער שכם.

עו"ד מאזן איוב, פרקליטו של הנער, אמר בבית המשפט כי: "הוא לוקח אחריות מלאה על האירוע. מעצרו הוארך בשבעה ימים ולא נוסיף מעבר לזה".

דודם של השניים, שייח עבדאללה עלקם, טען שהירי בהם היה בגדר ניסיון הוצאה להורג. הוא הזכיר את המקרה של אסראא עאבד, הצעירה שהתחזתה למחבלת בעפולה: "ראינו כבר מקרים שבהם הובהר שלא מדובר בפיגוע, כמו שהיה במקרה של עאבד".

בשל גיל האחריות הפלילית, עלי עלקם לא יועמד לדין. הדוד טוען שהמשפחה תופתע אם יתברר שאכן היה מדובר בפיגוע: "הם שני ילדים קטנים. אם הם אכן עשו זאת, הרי שאנחנו לא ידענו שום דבר בנוגע לכוונה שלהם לבצע פיגוע, אם אכן הייתה כוונה כזאת. הם ילדים, והם לא דיברו על רצון לבצע פיגוע או על האינתיפאדה, אבל אנחנו כן מתכוונים לבדוק את הפייסבוק שלהם כדי לנסות ולהבין מה עבר עליהם".

איך ילד מעז לרצוח?

המון תוהים איך יתכן שילד מעז לרצוח. מה מניע אותו. על השאלה הזאת, ענה בשבוע שעבר יו"ר ועד ההורים במזרח ירושלים, עבד אל כארים דאפי, בראיון לאולפן ynet כי "אפשר לשאול את ראש העיר ירושלים ואת הפוליטיקאים הישראלים, למה הילדים שלנו הגיעו למצב כל כך קיצוני. אף אחד לא מחנך ילדים בצורה הזאת, אף אחד בעולם. המדיניות של ישראל היא לדחוף ילדים לנקודה הזאת".

הוא תקף את ראש העיר ברקת, ואמר כי "ההורים אצלנו לא עושים הסתה לילדים שלי. כשראש העיר מרים את הנשק שלו ואומר 'להרים את הנשק נגד הערבים' זו הסתה אמיתית. אף אחד מההורים והמורים לא יכול לדבר עם הילדים האלה. העירייה ומשרד החינוך הישראלי מונעים מהמורים לדבר עם הילדים על הנקודה הזאת. לא נותנים לילדים לחיות את החיים, הורסים להם את החיים".

דבריו הם תירוץ, לחפש את הסיבה, היא ממש לידו, במסגדים ובמערכת החינוך הפלסטינית. שם במערכת החינוך ההסתה היא דבר אשר יום ביומו מלמדים את התלמידים. שיחת היום היא כי יהודים הורגים וצריכים לרצוח אותם. הם לא מסבירים לילדים כי אותם אלו שנהרגים או נפצעים, הם מחבלים הרוצחים יהודים ברחובה של עיר, וכשקוראים למחבל לעצור הוא ממשיך במסע הרצח, כי הוא בא להתאבד.

כשילד רואה רק את הצד שרוצים המסיתים להראות לו, הוא יצא לנקום את מות דודו או המחבל. כי לימדו אותו שיהודי הורג.

מי שמנסה לומר כי הילדים המחבלים באו בגלל הכיבוש, טועה ומטעה. כי לא הכיבוש שולח את אותם ילדים לצאת עם הסכין בילקוט במטרה לרצוח יהודים, אלא ההסתה הפלסטינית, וזו של הרשות הפלסטינית, שעושה זאת עם הרבה טעם וריח. הן במוסדות החינוך הפלסטיניים והן במסגדים.

וההורים, אלו שבאים עכשיו ובוכים, כי לא ידעו שגידלו מחבל בבית, ושבכלל זו עלילת שווא של ישראל, "שוכחים" כי הם במו ידיהם מובילים את ילדיהם לטרור. הם שולחים את ילדיהם לקייטנות שבהן מלמדים צעירים כיצד להגן על מסגד וכיצד להפוך לשאהיד, ולא צריכים להיות מופתעים שצומח להם בבית מחבל. זה בדיוק מה שמלמדים את אותם ילדים בקייטנת "אל־אקצא", לדוגמה. ויש עוד קייטנות המאורגנות על ידי מטיפים במסגדים, שלא כל כך עסוקים בספורט ובמשחקים.