גולשים שעות במחשב? אתם בסיכון לחלות ב"מחלת הסייבר"

בחנו את עצמכם: כמה שעות ביום אתם יושבים מול המחשב? האם אתם חשים עייפים ומסוחררים בזמן הזה? במידה והתשובה חיובית – ייתכן וגם אתם סובלים ממחלת הסייבר. המחלה, המוגדרת כתופעה חדשה יחסית בעולם הרפואה, אשר אובחנה לראשונה בשנות ה-90, מאפיינת יותר ויותר אנשים החשופים לתוכן דיגיטלי מרצד. השם שניתן לה, הוא "מחלת התנועה הדיגיטלית" (Digital motion sickness) , או בשמה המוכר יותר: "מחלת הסייבר"  (Cybersickness).

מקור המחלה, הוא בצפייה ממושכת בתוכן דיגיטלי, שנדמה כמציאותי במיוחד או בתוכן המרצד במהירות מול העיניים, כמו משחקי מחשב או סרטוני וידאו טקסט דיגיטלי הנגללים במהירות גבוהה. לפי נתוני מחקר עדכניים, נראה שהמחלה בעלת שכיחות גבוהה, ופוגעת בלא פחות מ-50%-80%(!) מהצורכים תוכן דיגיטלי, כשההבדלים קשורים בסוג התוכן ובמינון שבו הוא נצרך.

(צילום :shutterstock)

ברפואה, נזכרת המחלה כתמונת מראה למחלות אחרות, שמתאפיינות בסחרור ואי נוחות במצבים תנודתיים, בהם ורטיגו ומחלת ים. המשותף לכל המחלות, מלבד הסימפטומים הדומים, הוא שהן נובעות מחוסר הלימה, מעין פער, המתרחש בין מערכות שונות בגוף. מחלת ים לדוגמא, נובעת מפער בין התנודות שחש הגוף בגלל גלי הים, לעומת העיניים שקולטות דווקא נוף סטטי ורגוע המשתקף בהן. חוסר ההלימה או הניגוד כאמור, הוא שמייצר חוסר סנכרון בין המערכות, ומתבטא בבחילה ובתחושת סחרור. במחלת הסייבר העיקרון דומה - אולם הפוך: הגוף יציב, אולם העיניים חוות תנועה מהירה.

"במילים אחרות, מחלת ים היא תוצאה של עיניים יציבות, ואוזניים (המווסתות בין השאר את שיווי המשקל, ה"ו), שחוו שינוי מרחבי", מסביר ד"ר אורן זק, רופא תעסוקתי, בראיון לאתר 'וואלה'. "אצל טייסים, הוורטיגו נובע מעיקרון דומה – כוחות של תאוצה מופעלים על הגוף, אך אינם משפיעים על הראייה, מה שמייצר סחרור וחוסר יכולת להתמצא בתנועה. מחלת הסייבר נובעת מכך שהעיניים חוות תנועה והאוזניים לא. אנשי טייס וים מודעים למחלה, אבל אנשים שיושבים שעות רבות מול מסך מרצד עלולים לחוות כאבי ראש ועייפות, מבלי לדעת שהמקור הוא מחלת סייבר".

לדבריו של זק, המחלה אמנם קיימת בתדירות גבוהה בקרב האוכלוסייה, אולם הספרות המחקרית סביבה עדיין דלה יחסית. עם זאת, ידוע כי היא שכיחה בעיקר בגיל צעיר, אצל ילדים מתחת לגיל 12, וכן שהיא מופיעה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

פוגעת בעיקר בילדים מתחת לגיל 12 (צילום: shutterstock)

כמו כן, לפי מגזין ה"ניו יורק טיימס" שפרסם מאמר בנושא, גם אנשים בעלי היסטוריה של מגרנות וזעזועי מוח, הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות במחלה, וכן אנשים בעלי אמביציה גבוהה או פרפקציוניזם – זאת ככל הנראה בשל התבוננות בתכנים בריכוז יתר.

כמו כן, לדברי תומס סטופריגן, פרופסור לחקר התנועה (קינזיולוגיה) באוניברסיטת מיניסוטה, שחקר את התופעה, צפייה מרובה בסרטי קולנוע או וידאו, ובייחוד ככל שהם מצטיירים כמציאותיים יותר – עשויה לעורר את המחלה. "ככל שתוכן דיגיטלי הוא ריאליסטי יותר, כך יש סיכוי גדול יותר שיעורר בחילה", הסביר סטופריגן לניו יורק טיימס. "אף אחד לא נעשה חולה כששיחק בפאק-מן".

מטבע הדברים אנשים שעוסקים בתחומים המתקשרים לכך – מועדים באופן טבעי יותר מאחרים ללקות במחלה. כמו למשל, עובדי היי-טק, ובהם בעיקר כאלה שמתעסקים בגיימינג (פיתוח משחקים).

לדברי הפסיכולוג הקוגניטיבי הבריטי סייריאל דיילס, מדובר בבעיה רצינית שאינה מדוברת ומטופלת מספיק. "זו בעיה רצינית, שנדחקה תחת השטיח בתעשיית ההיי-טק. היא מבטאת תגובה טבעית לסביבה שאינה טבעית".

אז מהן ההמלצות לטיפול במחלה? "אין פתרונות קסם", אומר ד"ר זק. "יש תרופות המטפלות במחלות תנועה למיניהן ומיועדות לצוות ים ואוויר, אבל לא ראיתי שנעשה בהן שימוש גם בסביבות נוספות. אולי יש מקום לבדוק אותן גם על אוכלוסיות של אנשי מחשוב". המומחים, בכל אופן, ממליצים להמעיט בשימוש במחשב ולהעניק מנוחה לעיניים.