רק לא לשבת על הגדר

פרשתנו פותחת בפסוק: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". וכאן נפתחת רשימה של ברכות שונות שיתגשמו, כמו שלום בארץ, שפע כלכלי, קרבה רוחנית לקב"ה ועוד. רש"י במקום כותב: "יכול זה קיום המצות? כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור. הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו? שתהיו עמלים בתורה".

כלומר, כאשר אומרת התורה אם בחוקותי תלכו, לא ייתכן שהיא מתכוונת לקיום מצוות, שכן זה נאמר מיד לאחר מכן ואת מצוותי תשמרו. לכן, הכוונה היא שתהיו עמלים בתורה. נמצינו למדים כי התורה דורשת מאיתנו שתי דרישות: קיום מצוות ועמל תורה. ויש להתבונן, מה הקשר בין עמל תורה לביטוי בחוקותי תלכו? 

יש אנשים המתייחסים לתורה כעוד תחום מבין תחומי החיים. יש כלכלה, פוליטיקה, טבע, חדשות, ויש גם תורה. מדי פעם אפשר לעלעל בספר קודש, ליהנות מחידוש נחמד ותו לא. התורה עבורם היא אולי דבר נחמד, אך לא מחייב. החיים אינם מושפעים מלימוד התורה, אלא על פי שרירות ליבו של האדם.

כאשר אדם עמל בתורה, הוא נכנס בה לרבדים הפנימיים יותר. הוא לא רק לוגם ממנה מדי פעם, אלא מקיף באמצעותה את כל תחומי החיים שלו בערכים רוחניים. העמל בתורה יודע שכל העולם לא נברא אלא כדי לעסוק בתורה ולתקן את המידות, ולכן הוא ישים את כל מאודו ללכת בדרך התורה, ולקבע אותה כדרך חיים. זאת המשמעות של "בחוקותי תלכו".

דומה הדבר למים. כאשר אדם סוחב חבית מים, החבית כבדה לו והיא רק למעמסה עליו. לכן הוא ישמח להיפטר ממנה במהרה. אך אדם שצולל בתוך המים אינו מרגיש את כובד המים שמעליו. אדרבה, הוא נהנה מהדגים המיוחדים שהוא רואה, מהשוניות האלמוגים המרהיבות. הוא כלל לא שם לב ללחץ של טונות המים שמעליו.

כך גם בתורה. כאשר התורה היא חיצונית לאדם, הוא מרגיש שהיא כמו עול על צווארו. יש אנשים שנולדו כדתיים, אך מעולם לא התעמקו בכך. לכן כל מצווה נראית להם כטורח, הם יחפשו כל הזדמנות להקל, וישקעו ברחמים עצמיים על כך שנולדו דתיים. לעומת זאת, אדם שמחליט להיכנס לעומק, להשקיע זמן בלימוד התורה ולדקדק במצוות, מרגיש את נועם המצוות. פתאום הוא חש משמעות לחייו, שמחה על כך שהוא ממלא את רצון ה, וזאת בלי להזכיר את השכר העצום שמובטח לו לעתיד לבוא.

כך אנו אומרים בתפילה: "אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו". מה הפירוש? הרי כל אדם עמל, ומה מיוחד בתורה? אלא שכל אדם עמל, אך העמל בעולם תמיד נמדד במבחן התוצאה. סטודנט יכול ללמוד שנה שלמה באוניברסיטה, ובסופה להיכשל בבחינה. כל שנת הלימודים ירדה לטמיון, והוא צריך לשוב וללמוד שנה נוספת. אך עמל התורה אינו כן; אדם העמל בתורה מקבל שכר גם על עצם הלימוד, גם אם לא הבין בסופו של דבר את הסוגיא לאשורה, גם על הדרך, על המאמץ, על ההשקעה – הוא מקבל שכר. שנזכה להיות עמלים בתורה לשמה. שבת שלום!