רוצים הגנה מובטחת ממחלות? הרמב"ם מסביר כיצד לזכות לכך

שרירי גוף האדם המופקדים על תנועתו, נוצרו עם מנגנון המחייב את הפעלתם במידה סבירה, כדי שיתפקדו כראוי. שריר העומד ללא שימוש במשך פרק זמן ארוך - הולך ומתנוון; בעוד שהפעלתו הסבירה, לא רק שאינה שוחקת אותו, אלא אף מחדשת את תאיו, מחיה ומחזקת אותו. לפיכך בין התנאים המרכזיים לשמירת בריאות הגוף מונה הרמב"ם את המאמץ הגופני. הנה לשונו בספר המדע:^[1] "ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף. כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין, אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק. וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו, או מי שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש".

 

במילה "מתעמל" אין כוונת הרמב"ם למה שאנו מכנים היום בשם "תרגילי התעמלות" בדווקא, אלא למאמץ הכללי של הגוף העמל וטורח. לכן, אדם שעיסוקו מחייב עמל פיזי המפעיל את כל גופו, אינו נדרש ליותר מכך. אולם אדם אשר עיסוקו אינו כזה המפעיל את כל שרירי גופו, חייב להקדיש זמן מסוים לעמל הגוף. עמל זה אינו מחייב הפרזה, אך הוא מחייב תרגילי התעמלות מסוימים המפעילים את כל שרירי הגוף, מחיים ומחזקים אותם, ומסייעים לאדם לחוש בריא ורענן בגופו לעבודת ה´.

 

למעשה ניתן לנצל הזדמנויות רבות לקיום מצוה זו. למשל, דרך העולם כיום, בהגיע אדם עם רכבו לפגישה, גם אם הקדים להגיע, מחפש הוא את מקום החניה הקרוב ביותר למקום הפגישה והוא אפילו מסוגל לריב עם נהג אחר משום שלדעתו גזל לו את מקום החניה הקרוב אשר היה בדעתו לתפוס. לאמיתו של דבר, אם הקדמנו להגיע לפגישה, ואין אנו ממהרים לאחריה, יש להחנות את הרכב במרחק הליכה סביר ולנצל את ההזדמנות לצעוד רגלית. כך גם באשר לשימוש במעלית. ישנם כאלה המסוגלים להמתין דקות ארוכות למעלית כדי לעלות קומה אחת... אדם נבון דווקא ינצל כל הזדמנות להפעיל את שרירי גופו. ואם הזמן אינו דוחק בו, יעדיף להשתמש דווקא במדרגות, גם אם מדובר בהרבה יותר מקומה אחת.

 

אמנם בעידן המכשור הטכנולוגי והאלקטרוני המבצעים פעולות רבות במקום האדם ומאפשרים לו לנצל את זמנו לעיסוקים אחרים, בדרך כלל אין די בפעילות השגרתית של הגוף ויש ליזום פעילות מיוחדת של תרגילי התעמלות. זמן מועט בכל יום יכול לתת את המענה הנדרש.

אולם יש להדגיש את הריחוק המוחלט שיש לאדם להרחיק את עצמו מטיפוח הגוף כמטרה בפני עצמה מתוך שאיפה למראה גופני מעוצב. הלך חשיבה כזה שקרי לחלוטין ופותח פתח לכל יצרי העולם. אלא יזכיר לעצמו תמיד כי גוף זה עתיד לחזור לעפר וכלשון המשנה:^[2] "דע מאין באת ולאן אתה הולך וכו´ מאין באת מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה וכו´." תרבות יוון אשר כפרה בהשארות הנפש דגלה בטיפוח הגוף כמטרה עליונה, וממנה צמחו כל ענפי הספורט (שנקרא כך על שם מקורו בעיר ספרטה, כידוע) אשר הניחו בצד את הרוח והתמקדו רק בגוף. אולם בתרבות היהודית יש להתעמל רק כדי לשמור על בריאות הגוף, למען ישמש ככלי בריא וחזק אשר יוכל להחזיק כראוי לאורך ימים ושנים את הנשמה שבקרבו, לסייע לה לעמוד בניסיונות העולם ולבנות את עולמה הרוחני.

 

הרמב"ם מתחייב לכל מי שישמור על הכללים האמורים, שיאריך ימים מתוך בריאות, אלא אם כן נולד עם נתונים גופניים בעייתיים, או שכבר הספיק להזיק לעצמו, או אם יתרחש נזק בידי כח עליון. הנה דבריו:^[3] "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות. ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו. אלא אם כן היה גופו רע מתחילת בריאתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם".

 

  

לסיום חשוב להדגיש כי אל לו לאדם המקפיד על שמירת בריאות גופו להזיק בכך לבריאות נשמתו על ידי מבט מתנשא על האחרים הזורמים במרוצת ההרגל החברתי והופכים בעיניו לחסרי דעת ולמשועבדים לתאוותיהם. עליו לכבד בלבו את זולתו ולדונו לכף זכות כי אינו מודע למשמעות הדברים. וינסה להסביר בענוה למי שמעוניין לשמוע, את חשיבות השמירה על כללי הבריאות וילמדו אותם. וכן, כשם שחובה לשמור על כללי הבריאות כך חובה לשמור על נפש הילד ולהיזהר מפגיעה בזולת. לכן ילד הגדל בחברה הצורכת ממתקים שאינם בריאים והוריו מגלים כי הוא חש קנאה תמידית בחבריו, אל להם למונעו לחלוטין ממתקים אלו, אלא להשתדל לצמצם את אכילתם למינימום האפשרי ולתת לו ממתקים חילופיים בריאים, אך מבלי שהילד יחוש כי הוא מקופח. ניתן לסכם עם הילד שתמורת כל ממתק לא-בריא שקיבל בגן וכדומה, והוא יתאפק וישמור אותו עד שיגיע הביתה, יקבל מהוריו ממתק חילופי טעים ובריא יותר לפי בחירתו. גם בעת אירוח כאשר קיים חשש לפגיעה במארחים, על שומר הבריאות להתפשר ולאכול מהמזון הבינוני המוגש לו, מתוך העדפת הטבעי והבריא יותר מבין מה שלפניו, גם אם אינו ברמת הבריאות הגבוהה אשר הוא מורגל אליה. ובפרט שהמנעות קיצונית ומופרזת ממאכלים שהתפרסמו כבלתי רצויים, אף היא מזיקה. למשל, התנזרות מוחלטת משומנים מגבירה על פי מחקרים מסוימים את הסיכון לשבץ מוחי ולעוד נזקי בריאות.

 

ומה גם שיש הסוברים כי לצורך שמירה על מערכת ניקוי הגוף מרעלים, שלא תתנוון, יש תועלת בצריכה מזערית של מוצרים שאינם מוצרי בריאות. ובכלל יש לזכור, כי הקצנת יתר עד כדי ´חרדת בריאות´ אף היא מזיקה לנפש ולגוף. לכן אנשים המקפידים בקשיחות ובקנאיות על כללי הבריאות ומפריזים בזהירותם מתוך לחץ נפשי מתמיד, משיגים את ההיפך. הם עלולים דווקא לגרום נזק לבריאותם ולפגוע בשמחת החיים של עצמם. ואם הם מצמצמים את תפריטם למגוון דל של סוגי מזון, הרי הם עלולים להינזק גם בגלל מחסור בחומרים יסודיים. ויתכן שזו התשובה לתמיהתם של רבים על מותם המוקדם של אנשים שהיו ידועים בהקפדתם הקיצונית והמופרזת על תזונה בריאה. וכבר ידועה אמירתו הנפלאה של רבינו בחיי:^[4] "מן הזהירות, שלא תרבה להיזהר". לפיכך כאמור, יש לשמור על איזון נכון ולהיות שמחים וטובי לב מתוך גישה חיובית לחיים, ולהקל בעת אירוח לאכול גם מה שנחשב בינוני באיכותו הבריאותית (ובלבד שאין בו, כמובן, בעיות כשרות) כאשר יש צורך בכך, לשם שמירה על כבודם של המארחים. אלא אם כן מדובר במאכל מזיק ממש או שמצבו הבריאותי אינו תקין ויודע הוא כי מזון מסוים זה עלול להזיק לו. במקרה כזה יתנצל ויסביר למארחים כי מצבו הבריאותי מחייבו להימנע מאכילת אותו מזון. אך אדם בריא ישמור על תזונה נכונה יחד עם רגישות לזולת. ויש בה, במצות השמירה על כבוד הזולת, להגן ולשמור על האדם. 

 

 

[1] רמב"ם, הלכות דעות, פרק ד, יד-טו.