מרגישה איזו תחושת כעס כלפי השמים ח"ו, מה עלי לעשות?

אני מאמינה שהכל מה'. אבל אז כשקורים לי דברים לא טובים בחיים, אני מרגישה לצערי איזה כעס חלילה כלפי השמים, כי אני יודעת שהקב"ה אחראי על הכל, והוא גורם לכל דבר שקורה לי. לדוגמא: אם אני לא מצליחה במבחן אז אני כביכול מסתכלת לשמים ו"מאשימה" את מה שנגזר עליי... איך אוכל להיפטר ממחשבה שכזו?

* * *

שלום וברכה,

כדי להיפטר ממחשבה שגויה שכזו, עליך להזכיר לעצמך את ארבעת הדברים הבאים:

1. עלייך לזכור שהקב"ה ברא את העולם כולו, והוא נצחי ואינסופי - כך שאינו יכול לקבל ממך דבר. פירוש הדבר שכל מה שעושה ה' הוא אך ורק למענך ולטובתך האישית, ולא לטובתו. כי הרי אינך יכולה לתת שום טובת הנאה לבורא יתברך. זה לבדו יזכיר לך שכל ענייני שכר ועונש שיש בעולם מטרתם היא להיטיב. בדומה לרופא מנתח, שעשוי להכאיב במטרה להציל את איבריו של החולה - כך ה' מייסר אותנו לעיתים כדי להציל את איברינו הרוחניים, במטרה שנשמתנו תהיה מתוקנת ונקייה להיכנס לעולם הבא. הקב"ה אינו מקבל מזה דבר, והכל עושה בחסד. נא ראי פה בבקשה את המאמר "אם אבא אוהב אז למה כואב"

2. עלייך לזכור שהקב"ה חכם יותר ממך. הוא ברא את התאים בגוף שלך, שאין לך אפילו את היכולת להבין עד כמה הם מתוחכמים. הוא יתברך ברא את היקום כולו, ומדענים מקבלים פרסי נובל רק בגלל שמצליחים לפעמים להבין מעט ממעשיו הגאוניים של הבורא יתברך. שימי לב שכשאת "כועסת" חלילה כלפי שמיא, את בעצם מתייחסת לבורא כאל אדם ברמה שלך. וזו טעות חמורה. הבורא הרי יצר אותך, את כל התכונות שיש לך, את המח הגאוני שבראשך, הוא אחראי לכל סידור האיברים הגאוני בגופך, וברא את הנשמה הרוחנית שלך שאין ביכולת אדם להבין החיבור שבין הרוח לחומר. הוא יתברך יודע מה טוב בשבילך יותר מכל אדם וכל בריה שיש בעולם, כי אין חכם ומבין יותר ממנו. 

אל תשכחי שה' יודע הכל, וחכמתו אינה יודעת גבול. הוא רואה גם את העתיד ויודע בדיוק מה יועיל לך ומה לא בחיים. בעולם הזה אנו דומים לילדים קטנים, תינוקות ממש, בפני אבינו שבשמים:

"וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך" (דברים ח, ה).

 ה' מגדל אותנו ומחנך אותנו כדי שנזכה לטוב האמיתי בעולם הבא, ממש בדומה לתינוק שלפעמים צריך לקבל זריקה ולא מבין למה והכל לתועלתו כאשר יגדל. לכן עלינו לבטוח בה' תמיד, שהוא יודע טוב מאיתנו מה טוב עבורנו, שהרי אנו רואים בבירור שכל מעשיו בבריאה נעשים בחכמה, ואין גבול לחכמתו.

אנא קראי את המאמר "אבל גדול ואבא קטן"

3. חשבי על אדם עשיר שלא חייב לך כלום, והוא נתן לך במתנה עשרה מיליון דולר, אך מידי פעם הוא "מנסה" אותך, ודורש ממך כמה דולרים פה ושם. האם היית כועסת עליו? הרי הוא אינו חייב לך כלום, וכל מה שנתן לך הוא רק מתנה ממנו.

כך להבדיל, עליך לזכור שה' יתברך נתן לך מיליון מתנות, שכלל אינך נותנת עליהן את הדעת כלל, ואלו מתנות יקרות מאוד מאוד, שאין כל גבול לערכן, והוא יתברך לא חייב לתת לך אותן:

ה' יתברך נתן לך עיניים לראות את העולם, ולראותו בצבעים חיים ובתלת מימד. ה' נתן לך שתי אוזניים כדי לשמוע בסטריאו. ה' נתן לך שיניים ללעוס, ותחילה שיניים חותכות ואחר כך שיניים טוחנות כדי להקל על עיבוד המזון. ה' נתן לך פה לדבר, ולשון לטעום וליהנות. ה' נתן לך שתי ידיים ופרקים ואצבעות. ה' נתן לך גוף גאוני שמאפשר לך להתקיים בעולם. ה' ברא בעולמו עצים יפים ובעלי חיים מעניינים ומרהיבים, ופירות טעימים, ויצר את עונות השנה, העננים והגשם. ה' ברא מתכות באדמה וחומרים שיאפשרו לנו לייצר מכוניות וכלים. ה' יתברך יצר חוקים בעולם שיאפשרו את הטכנולוגיה, כמו גלי רדיו ואירודינמיקה (אפשרות לטוס) וכיוצא בהם שמבוססים כולם על החוקים שה' ברא בבריאה לתועלתנו.

כל דבר קטן בעולם הזה שאת נהנית ממנו, שעושה לך טוב, שיפה בעינייך, שטעים לך, שמריח טוב, שנותן שמחה ורגש חיובי - הכל מגיע אך ורק ממנו יתברך. הוא נותן לך את האפשרות להנות מהבריאה, ומתנותיו שוות מיליונים:

חשבי על אדם עיוור, כמה כסף הוא היה מוכן להשקיע בשביל לראות את העולם. ואף טכנולוגיה לא יכולה להשתוות לעיניים שה' נתן לך במתנה.

חשבי על אדם חירש, כמה כסף הוא היה מוכן להשקיע כדי לשמוע. חישבי על אדם אילם כמה כסף הוא היה מוכן להשקיע כדי לדבר.

חשבי על אדם פיסח או גידם. על אדם שמערכת העיכול שלו לא מאפשרת לו לאכול מאכלים מסויימים. אדם שצולע, או לא מתפקד כהלכה. לא כולם מקבלים את כל המתנות שה' ברא. אך כולנו קיבלנו מתנות יקרות מאוד, שאין גבול וערך ליוקרן.

לאחר שאת מודעת לעובדה שה' נתן לך מתנות ששוות מיליונים, ואף האנשים העשירים בעולם לא יהיו מוכנים להחליף את כל הונם עבור מתנות אלו, כיצד תוכלי להמשיך לרגוז בגלל עניינים פעוטים כמו מבחן שנכשלת בו? האם היית כועסת על מיליארדר שנתן לך במתנה וילה בת ארבע קומות ובריכה פרטית ופנטהאוס ועשר מכוניות יוקרתיות - רק בגלל שהוא עשה לך שריטה במכונית?! חישבי על כך בהגיון, ותראי שאין לך רשות לכעוס על מי שנתן לך מיליון מתנות חינם, והכל לטובתך, ואינך יכולה לתת לו שום דבר בתמורה. והרי אפילו הייסורים שה' נותן לך הוא רק כדי להיטיב איתך, בדומה לרופא שמתקן את הגוף, כך שהיית אמורה להודות לו אפילו על הייסורים.

4. לא פחות חשוב הוא, שעליך לזכור שעצם העובדה שאת מרגישה רחמים על עצמך, צער על כאבך, או על כאבם של אחרים, הוא אך ורק מכיוון שה' ברא בתכונותייך מידה של רחמים. אז כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך. רק הביטי בתורתו הקדושה אשר לימדה אותנו "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. 
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
ומכאן תראי שה' יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 
כל אכזריות או קשי-לב, שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא, נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.

אנא חפשי בגוגל את המילים "שיחה גורלית", וקראי דו-שיח על מציאות הבורא וגם שאלת המשמעות והייסורים.
בברכה,
דניאל בלס