יציאת מצרים בעיני הארכאולוגיה

ומדי יום ביומו פעמיים ביום ערב ובוקר (בקריאת שמע). אין אח ורע לאיזכור דומה בנוגע לכל מעמד הסטורי אחר. דומה שאפילו הכופרים הגדולים ביותר מודים שהמסורת היהודית העוברת מאב לבנו כבר אלפי שנים משקפת מאורע כביר ואמיתי שארע לאבות אבותינו במצרים. ונצטט מעט מדברי החוקרים שאינם בני ברית דווקא. ''אין להטיל ספק בעצם התרחשותם של סיפורי האבות והשיעבוד במצרים, שכן אין עם בודה מליבו מסורת המציינת את שורשיו ב''בבית עבדים''.

 

התעודות המצריות מאשרות אף הן העסקת עבדים בני שם במצרים בבנייה, באלף השני והשלישי לפנה''ס'' (יש לציין שהנ''ל כותב דברים אלו למרות שהוא מתייחס בביטול לממצאים הארכיאולוגים שנמצאו עד ימיו) ''סיפור היהודים כפי שגולל בתנ''ך, עמד במבחן הביקורת והארכיאולוגיה, כל שנה מוסיפה אישורים מתעודות מונומנטים וחפירות, עלינו לקבל את דיווח התנ''ך...'' (וויל דורנט, ההסטוריה של התרבות)

 

''ימים רבים עסקתי בארכיאולוגיה מקראית ועד היום לא הוצאתי ממעבה האדמה שום חפץ, לא חשפתי עיר קדומה, ולא נזדמן לי לראות דבר ארכיאולוגי כלשהו, שיהיה בו סתירה כביכול לדברי המקרא...'' (נלסון גליק, עבר הירדן המזרחי עמ' 14) ''אין בדעתנו להתעכב כאן על דברי ימי האבות... עד כדי כך מרובים כאן הפרטים שנתאמתו על ידי התגליות בשנים האחרונות, שרוב המומחים סילקו ידם מן התאוריה הישנה של ביקורת המקרא'' (וויליאם אולברייט, ''מתקופת האבן ועד הנצרות'', עמ' 143) ועתה נצא למסע מרתק בעקבות הארכיאולוגיה אל מחוזותם של אבותינו בבית עבדים, ואל רישומם של האותות ומופתים שעשה אלוקים באדמת בני חם.

 

העבדים יששכר, שפרה ומנחם אחד הפרופסורים המכובדים והידועים כיום בממסד המדעי, פרופ' דייויד רול, מביא בספרו ''התנ''ך -ממיתוס לאמת היסטורית'' מסמך עתיק שנמצא בחפירות במצרים ונקרא פאפירוס ברוקלין. בתחילת הפאפירוס מובא צו מלכותי של המלך סובקוטעפ השלישי המצווה להעביר קבוצת עבדים מאזור מסוים אל חוה באיזור אחר במצרים, וכאן מתגלה ממצא מרתק:

 

בצד האחורי של הדף מופיעים שמות העבדים וחלק מן השמות הינם שמות עבריים בעליל ''יששכר'', ''אשר'', ''שפרה'', ''מנחם'' ועוד. במסמך זה אנו נפגשים למעשה בעדות חיה מאבותינו הנאנקים תחת עבודת המצרים וזאת מתוך תעודה מצרית אותנטית. עוד מוזכר שהעברים הינם ''אפירו'' – הארכיאולוגים, ברובם, סוברים שזה כינוי לעברים אצל המצרים (א, ע מתחלפות וכן פ, ב ואם כן ''אפירו'' הינו ''עבירו'').

 

בספרו הנ''ל מציין רול שחוקרים נוספים הצביעו בפניו על מייצג מרשים של תגליות המוכיחות על קיומה של תרבות מערב אסיאתית המתאימה לתרבות בני ישראל ונמצאו בסביבות אוואריס הלא היא ארץ גושן. יותר נשים מגברים חוקר נוסף שמצטט רול בספרו, מתפלא על הכמות האדירה של עבדים יוצאי אסיה (ארץ ישראל) שהיו במצרים:

 

''אולי הדבר המפתיע ביותר הקשור לעבדים אלו הוא שבמצרים עילית יכול היה איש ממשל, למשל, להרשות לעצמו להחזיק בלמעלה מארבעים עבדים כרכושו הפרטי... הרי נעמוד בפני הפלא מדוע וכיצד כמות כה גדולה של עבדים יוצאי אסיה מצאו את דרכם למצרים כדי ליהפך שם לעבדים... כמו כן מפליאה הפרופורציה המורה בין גברים לנשים שהיא שלושה כלפי אחד. אולי הגברים נשלחו למלחמה''. אנו כמובן יודעים את הפתרון מדוע היו יותר נשים מגברים, הדבר נגזר מצווי פרעה: ''כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון''.

 

ובנוגע לענין זה מציין שם פרופסור רול גם את התגליות המוזרות שנתגלו בגושן (אוואריס) בתל אד דאבא: מניתוח אנתרופולוגי של השלדים שנמצאו שם עולה שרוב רובם שייכים לנשים מעבר לכל פרופורציה ולכן החוקרים הנבוכים העלו את ההשערה שכנראה הזכרים נשלחו למלחמה... אחוז גבוה של שלדי תינוקות ומאידך גיסא,

 

באותה שכבת קרקע נמצא אחוז גבוה מאד (65%) של שלדי תינוקות עד גיל שמונה עשר חודש גם לזה אין לחוקרים הסבר שמניח את הדעת. רול עצמו מציין שלפי מסורת התנ''ך הכל מתיישב על מקומו בשלום, שכן הללו נטבחו באכזריות על ידי שלוחי פרעה. המצרים כידוע היו בעלי צבע עור כהה, כן מובא במקורותינו (רש''י בראשית פרק י''ב פסוק י''א ''אחיהם של כושים), וכך להבדיל גם רואים בציורי הפרעונים למיניהם. והנה, בקברו של אחד מהמושלים במצרים נמצא ציור קיר המראה עבדים בהירי עור בשעת עבודתם,. ''מתמיה קודם כל, צבע עור הבהיר של הפועלים הלבושים סינר בד קצר.

 

ההשוואה למפקחי העבודה כהי העור מוכיחה, כי בהירי העור הם כנראה שמיים, בשום אופן לא מצריים... בכתב החרטומים שבצד התמונה כתוב ''המטה בידי הוא- אל תתרשלו!'' (התנ''ך כהיסטוריה, עמ' 108, מאת ורנר קלר) פרופסור א.ש. יהודה כותב: ''בכלל, כל תיאור השיעבוד, נותן לנו תמונה כל כך בהירה מכל הנעשה במצרים באותה התקופה, שאי אפשר להאמין שהסיפור נכתב בזמן אחר מאותו הזמן שהעברים חיו בסביבה מצרית...

 

לא רק הלשון המצרית וסגנונה היו ידועים למי שכתב פרשת מצרים, אלא בקי היה גם בכל דרכי המצרים ובנימוסיהם, בעבודתם והכל תהלוכותיהם ואמונותיהם'' (''עבר וערב'' עמוד 15) ''פוטפערא ''כהן און בתורה נכתבו פרטים רבים אודות מצרים ובכולם ניתן לראות את הדיוק המקראי לפרטי פרטים עד כדי דיוק של מילה בודדת! ו

 

כעת נעבור לקטע מאת הסופר הפרסי ערודאס (אחד ההיסטוריונים הקדומים חי כ- 300 שנה לפנה''ס) נותן תיאור מלא על ממלכת מצרים הקדומה, הוא אף שוחח עם כומרי מצרים בני תקופתו. נחשב אצל חוקרי עתיקות מצרים כמספר 1 בנאמנות ונחשב בר סמכא (צפונות ישראל במצרים עמוד 81) ערודאס מספר על מקום בשם ''און'' ששמש כבית עבודה זרה רק לכמרים הנכבדים ביותר של פרעה, ושם היו החרטומים והחוזים בכוכבים. הוא מונה שמות של כמרים, אבל שם אחד מושך את תשומת הלב במיוחד.

 

לאחד מן הכמרים קוראים ''פוטפערא'' שכפי הנראה הוא פוטיפרע כהן און, המוזכר בפרשת יוסף. המעניין הוא שגם במדרשים מובא שהיה אחד הנכבדים במצרים ואף שימש כשר הטבחים. מה עוד שגם הסופר הנ''ל מדבר אודות העיר ''און'' שבה פעל אותו פוטפערא.

 

התיאורים על תקופת יוסף אנו מוצאים עוד מנהגים רבים השאובים מהווי החיים של אותה תקופה כגון הניחוש בגביע, החניטה, וכמה זמן ארכה התקופה שאדמת הכהנים היתה פטורה ממיסי המלך, ואפילו החשיבות שנתן פרעה לפתרון חלומותיו בכך שהתייעץ עם כל החרטומים והיועצים מתאימה למציאות המצרים שהחשיבו את החלומות כמנבאי עתידות.

 

ישנו אף ספר מצרי קדום ובו מפורטים למעלה מ200- פשרי חלומות (פאפירוס צסטר- מתוך הספר ''אור חדש על יציאת מצרים'' מאת דוד אלון עמוד 17). ''תיאור מינויו של יוסף, הטקסים בחצר המלך, יום הולדת המלך, הפקידים הממונים על הבית, וכן הסוהר על האסירים בבית הסוהר והסדרים הנוהגים שם- כל אלה מצביעים על כך, שאותו מספר הכיר מקרוב את הארץ, את אירגון חייה ואת סדרי מלכותה...

 

חניטת גופותיהם של יעקב ויוסף משקפת מנהג מצרי מובהק, וכן שבעים ימי הבכי, שהיוו את תקופת החניטה במצרים'' (אנציקלופדיה עולם התנ''ך עמ' 207) עצם מציאותו של יוסף במצרים היא עובדה מוחלטת אצל החוקרים כיום, וזאת על פי המחקר הארכיאולוגי בלבד. יש להם אף תמונה ברורה על חייו של יוסף ואפילו שיחזרו את ארמונו.

 

''הפרטים המתוארים בסיפורי יוסף מוכרים מהתרבות המצרית... באלף השני לפני הספירה רווחה בחצר המלוכה המצרית תופעת עליתו לגדולה של אדם ממוצא שמי, כך אנו קוראים בפאפירוס הריס א' (טור 75, 1-9) מהמאה הי''ב לפני הספירה, כי איש חורי מסוריה וארץ ישראל הפך נסיך במצרים ואת כל הארץ שם לימד''

 

(אנציקלופדיה עולם התנ''ך עמ' 207) ''תעלת יוסף'' מדינת אל פיום (שבאיזור שקע פיום, ולדעת ר' סעדיה גאון היא פיתום) נמצאת בלב השממה ובכל אופן היא נווה מדבר ענקי ושוקק חיים וכל זאת הודות לתעלת מים עתיקת יומין באורך של 334 ק''מ (!) תעלה זו נקראת בפי המצרים ''בחר יוסוף'' (תעלת יוסף) והספר ''התנ''ך כהיסטוריה'' (עמוד 93) כותב ''בחר יוסוף – תעלת יוסף – נקרא נתיב המים עתיק הימים גם היום, לא רק בפי הפלחים, אלא בפי כל המצרים, ובעם מהלך סיפור, כי יוסף התנכ''י המכונה גם בפי האגדות הערביות בשם ה''ויזיר הגדול'' של פרעה, הוא שהיתווה אותו''. כל הטקסים שנעשו סביב מינוי יוסף למושל כתובים בתורה בדיוק כפי הידוע כיום מן הממצאים הארכאולוגים.

 

''גילוחו של יוסף הולם את מנהגי האצולה והמעמד הבינוני במצרים שנהגו להתגלח, שלא כשמיים תושבי ארץ כנען שהיו מגודלי זקן'' (פני עולם המקרא עמ' 105) הטבעת והרביד ''בדור האחרון עסקו שני אגיפטולוגים – פרחוט מבלגיה וקטצ'ן מאנגליה (אגיפט= מצרים, אגיפטולוגים= מומחים לחקר מצרים העתיקה) – בחומר המצרי שבסיפור יוסף ושניהם הגיעו לכלל דעה, שהדברים בסיפור לא היו יכולים להיכתב אלא בידי איש המעורה בחיי המצרים של הממלכה החדשה'' (יחודו וקדמותו של ספר בראשית עמ' 9)

 

בתורה נכתב ''ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף... וישם רביד הזהב על צווארו'' (בראשית מא) וכותבים על כך החוקרים: ''בתמונות מצריות שונות נמצא ביטויי מדוייק לטקסי מינוי מעין מינויו של יוסף למעמדו הרם, הטבעת ורביד הזהב היו סמלים ממלכתיים'' (פני עולם המקרא עמ' 105) אבל אם נתבונן היטב בכתוב נגלה פרט מעניין:

 

''נאמר שם ''ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף'', לא נאמר על אצבע יוסף אלא על יד יוסף, בתמונה אחת אנו רואים איך בן מלך, נציב כוש קיבל את הטבעת על כף ידו (ראה ציור מימין), כי זה היה מנהג מלכות והמספר כיוון לזה בדיוק באומרו על יד יוסף'' (א.ש. יהודה עבר וערב עמ' 9) רואים אנו שבתורה מסופר המעשה עד כדי דיוק של מילה אחת בודדת! איסוף התבואה ידוע לנו שבימיו של יוסף נעשה מבצע בסדר גודל עצום של איסוף תבואה ונשתמרו בממגורות ענק כנאמר ''ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה עד מאוד עד כי חדל לספור כי אין מספר'' (בראשית מא, מט).

 

כיום נמצאו במצרים מגורות ענק בפיתום ובאתר ביר-אל-עבד, ברצפת האסמים נמצאה אף שכבה של גרגרי תבואה. ''זכר לסיפורי יוסף הם גם אוצרות הבר הגדולים שנשתמרו במצרים עד היום, ובציור מצרי קדום מתוארת צבירת הבר בגרנות בידי עבדים ולבלר עומד על גביהם ורושם מכסת התבואה'' (שכיות במקרא, משה סלוביטשיק עמוד קס''א) ''בתמונות מצריות רבות מודגמים המחסנים הללו, ובהם רושמים הסופרים את כמות ''התבואה''

 

(פני עולם המקרא עמ' 105) קסמי החרטומים במטותיהם דוגמא נוספת לידע המצוי בתורה על תרבות מצרים העתיקה אנו מוצאים בדיון בין משה ואהרו לבין החרטומים: כשאהרון זרק את מטהו על הארץ ונהפך לתנין (לנחש), החרטומים לא התרגשו במיוחד, ואף הם עשו כן בלטיהם, רק שמשהו השתבש להם בתכנית כשמטה אהרון בלע את שלהם ונאלצו לחפש מטות חדשים. מתוך הדברים משתמע שהיה זה קסם נפוץ בקרב חרטומי מצרים. המעניין הוא שסיפור דומה מצוי בספרות מימי מצרים העתיקה על חרטום בשם אנר שעשה משעווה תנין שהיה תופס אנשים ומביאם אליו לרצונו, ואחר כך היה הופכו שוב לשעווה.

 

(גרינץ, ספרות מצרית העתיקה) ''תועבת מצרים''- הפרות בתורה מבואר שהמצרים היו סוגדים לבהמות ולכן גם היתה תועבה למצרים כל רועה צאן וכנאמר (שמות ח', כב) ''הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו'' וכבאור רש''י שזה תועבה בעיני המצרים לזבוח את אלילם לנגד עיניהם. לבהמות (בעיקר לפרים ופרות) אלה אף העבידו עשרות אלפי פועלים בכריית קברי אפוס ענקיים ל''פרים קדושים''.

 

קבורה שכזו עלתה לקופת המדינה כעשר אלף שקל כסף וכל המדינה היתה שובתת ממלאכתה ונוטלת חלק בטכס. הפרות שבחלום פרעה בספר עבר וערב (עמוד 7) כותב ''גם חלום פרעה ושבע הפרות יבוארו רק מתוך השקפה מצרית, טבעי הוא שאם פרעה מלך מצרים היה חולם שגם חלומו יהיה מצרי. כדי להבין זאת צריך לדעת כי המצרים האלילו את חת-חור אלילת המזון בדמות פרה ובהיות שארץ מצרים נחלקה לשבעה מצרים ולכל מצר היתה פרה מיוחדת הממונה על המזון, היו שבע הפרות חברות לאלילה חת-חור.

 

מכאן מבואר המספר של שבע פרות בכיוון כל ארץ מצרים... בקברה של נפרת-אמרי אשת רעמסס נראות שבע פרות הולכות חגיגית, ועימהן שור הפר אפיס, שהוא סמל היאור... בקבר אחר נוכל לראות את שבע הפרות רובצות זו בצד זו וכהני חת-חור מקריבים להם קטורת, ובמקדשה של חת-שפסות בתו של תחותמס השלישי, בדיר אלבחרי מול קארנאק, נראה שבע פרות רועות באחו.

 

תמונה זו מעבירה לפנינו ממש את אותו והמחזה אשר ראה פרעה בחלומו: שבע פרות רועות באחו! האם אפשר למצוא ציור יותר מתאים לחלומו מתמונות אלו?'' ואנו נוסיף שיתכן והקב''ה הראה לו בחלומו דווקא את אליליו, 7 הפרות והיאור, לרמוז לו שכל ''כוחן'' לא יעזור לו נגד שבע הפרות רעות המראה ודקות הבשר ולא יוודע כי באו אל קרבנה... תיאור מכת החושך בספר דורות במקרא של ד''ר עמנואל וילקובסקי מביא על גילויה של מצבת אבן גרניט שחורה באל עריש ובא נחקקו סיפורי מאורעות, ''הארץ היתה מאוד נגועה, רעה היתה מנת חלקה, מהומה גדולה היתה בארמון...

 

משך תשעה ימים אף אחד לא יצא מהארמון ובמשך אותם תשעה ימי מהומה היתה סערה כה גדולה שלא ראה לא איש ולא אליל את פני זולתו''. הרי לפנינו תיאור מכת חושך מצד הצד המצרי... תיאור טביעת המצרים בהמשך מתוארת צעדת פרעה ולגיוניו בתוך התיאור על המהומה והסערה שהחשיכו את הארץ. הם הגיעו למקום המכונה בתואר הבא, ''הוד מלכותו (כמה מילים חסרות) נמצא על המקום הנקרא פי-חירות (פי החירות היה המקום שבו חנו ישראל על הים) כמה שורות לאחר מכן כתוב שהוא נזרק בכח כביר, הוא נזרק על ידי... לגבהים, הוא נישא עד לשמים. הוא לא חי יותר''. גילוי ''פאפירוס איפובר'' בשנת 1828 נרכש על ידי המוזיאון של ליידן בהולנד פאפירוס המכונה פאפירוס איפובר (מספרו הקטלוגי 344).

 

מאז נחשף, נעשו נסיונות לתרגם אותו ובשנת 1909 תורגם על ידי החוקר א.ה. גרדינר, כשהחוקרים שייכו את זמנו לשש מאות שנה לפני זמן יציאת מצרים. ברם, כשפרופסור עמנואל ויליקובסקי בדק את המסמך, הוא עמד נדהם אל מול הדמיון בין הקטסטרופות המתוארות בפאפירוס אותן כתב הכהן המצרי איפובר לבין מכות מצרים המתוארות בתורה. בעקבות הגילוי, פרופסור ויליקובסקי ניסה ''למחוק'' 600 שנה מהכרונולוגיה המצרית המנופחת (שגם בעיני האגיפטולוגים היא לא נחשבת לאמינה המיוחד) –

 

והנה לפתע גילה גילוי מדהים: באותו הרגע שהעמיד את תולדות מצרים ללא השש מאות שנה ותולדות עם ישראל זה לצד זה, גילה תיאום מופלא בין סיפורי התנ''ך לכתבי המצרים במשך יותר מאלף שנה! לפתע יש איזכור בתעודות המצריות למאורעות רבים שקרו בימי המלכים והנביאים בארץ ישראל.

 

לפתע יודעים מיהו העם העמלקי, מוצאים את איזכורו של שלמה המלך וחכמתו ואת מפגשו עם מלכת שבא, ועוד דברים רבים רבים שלהם נקדיש בע''ה מאמר בפני עצמו. ובליל הסדר, כשאנו יושבים עם המשפחה כולה באחדות וממשיכים לספר את מסורת אבותינו העוברת בצורה זו מאב לבן זה אלפי שנים, אנו מוסיפים עוד חוליה לשרשרת הדורות מאז ועד עתה- שרשרת שלא תינתק לעולם.