פקח עיניים: הנס של הפקח

כשחבריו אמרו לו שמדובר במכוניתו של בכיר בעירייה, הגיב בתנועת ביטול, ואמר : ''לאיש אין חסינות בפני החוק''. ולבכיר בעירייה לא הייתה ברירה, אלא להגיע בכודו ובעצמו למגרש החנייה, ולשחרר את הרכב, לא לפני ששילם את מלוא הכנס המושת על כל מי שחונה במקום אסור. לפני שיצא מהמגרש, תפח בכיר העירייה על שכמו של איציק, ואמר לו : ''כל הכבוד. תמשיך לעבוד כך ואל תתחשב באף אחד...''.

 

עומס קשה במיוחד רק לאחר הקדמה זו אפשר להבין את עוצמתו של הנס האדיר שהתרחש לאלמליח זה בפיגוע שהתרחש ברחוב הנשיא בחדרה. גם הפקח הוותיק שכבר מורגל להתקל בעומסי-חנייה ברחובותיה של העיר, לא ראה עומס שכזה זמן רב. ''עומס החנייה שהיה באותו ערב ברחוב הנשיא, הקביל לערבי חגים'', הוא אומר. איציק, המתגורר בפרדס חנה, וקובע שם עתים לתורה, הגיע באותו ערב מר ונמהר בשעה 17:05 למרכז הרחוב, מול בנק טפחות והחנויות הגדולות שלצידו.

 

''בכמה דקות הספקנו לגרור כמה מכוניות. ב-17:12 הגענו אל מכונית ה'מיצובישי' שעמדה אף היא מול הבנק, אלא שלא כמו הרכבים האחרים, היא הפריע באופן ממשי לזרימת התנועה, כיוון שבעליה החנה אותה ליד תחנת האוטובוס, מה שגרם לאוטובוסים הדו-מפרקיים לעצור באמצע הכביש, ולחסום את כל התנועה בכביש הראשי''. ''מעולם לא קרה שוותרתי כאן למישהו'', הוא חוזר ואומר ''יהיה מי שיהיה''.

 

אבל, הוא מוסיף בתוך כדי דיבור, מה שקורה בדרך כלל, שכאשר הנהגים רואים את רכב הגרר מגיע לעבר מכוניתם, הם מזדרזים לצאת מן החנות/ הבנק / איפה שהם נמצאים, נכנסים לרכב, ומתניעים את המכונית. במצב כזה אני לא מתעקש לגרור, כיוון שהמטרה שלנו היא לאפשר זרימה חופשית של התנועה, ואם בעל הרכב הבין את הרמז, ולקח את המכונית, אין לי כל סיבה להעניש אותו.

 

 הוציא כבר את המזלג מה שקרה איפה עם ה'מיצובישי' הוא נס לכל דבר. ''מכל כיוון שאני לוקח את הסיפור, אין לי הגדרה אחרת, לבד מזו שהחיים ניתנו לי לשלל ע''י בורא העולם'', אומר אלמליח. ''כשראיתי שבעלי ה'מיצובישי' אינם יוצאים מחנות סמוכה ומזדרזים לצאת להתניע את הרכב, הוריתי לנהג הגרר שהיה עמי להניח את המזלג מתחת לאוטו, ולגוררו אל מגרש החנייה העירוני. ''הנהג עשה כהוראתי, התקרב אל הרכב, הוציא כבר את המזלג ממקומו, ואף הניחו מתחת למיצובישי.

 

 ''באותו רגע, ואיני יכול להסביר זו משום סיבה שבעולם, ניתרתי לפתע ממקומי, והוריתי לנהג שישב לצידי - גם בתנועת יד מהירה, וגם בהוראה מילולית - להניח את האוטו שכל כך הפריע לתנועה, ולהמשיך הלאה בסיור שאנחנו עושים ברחוב הנשיא. ''הנהג היושב עימי מזה כמה שנים, לא היה בטוח שהוא שומע טוב, והמשיך בינתיים בהכנות לגרירת המיצובישי. הוא לא העלה בדעתו שההוראה שלי היתה לעזוב את הרכב. '' עכשיו כבר ברור : אם היה נשאר במקום עוד 30 שניות, היה הכל נראה אחרת. יתיר מכך.

 

משקלו של חומר הנפץ שהיה בתא המטען של הרכב המפגע הגיע ל-75 ק''ג. זה מספר שיא שלא היה עד היום בפיגועי התופת בישראל. בנוסף לכך חוברו למטען אלפי מסמרים כדי להגדיל את עוצמת הפגיעה באזרחים שיעמדו במקום. כיצד קרה שמשקל כה עצום של חומר נפץ ומסמרים גרמו להרג 'רק' של שני אנשים ? בבחינה מדוקדקת שנעשתה ע''י המשטרה, תוך כדי פינוי החללים והפצועים, התברר שהאוטובוס היה זה שחטף את מלוא ההדף והמכה, ופלדתו החזקה ציצמה את מספר הנפגעים בנפש.

 

עכשיו תאר לך, אומר איציק, מה היה קורה אילו הייתי מרים את הרכב על הגרר כשהמדובר בגובה של כמה מטרים ! הרי ברגע שהרכב היה מתפוצץ, היה מספר הנפגעים יכול לעלות פי כמה וכמה, חלילה, ממש בלי השוואה למה שקרה בפועל. ''ואני כבר לא רוצה לדבר מה היה קורה איתי''.... ואנחנו צריכים רק לפתוח את העיניים ולראות איך אלוקים מסובב את העניינים בצורה כזו שגם בתוך החושך הגדול ובתוך יום האימה והיסורים, הוא מלטף אותנו בידיו, כבנים אהובים. עצם הידיעה הזו, תעניק לנו מלוא הכף נחת.