עודד מנשה: "השבת היא לא סוף השבוע, היא מרכז השבוע"

בפסח האחרון, מספר עודד מנשה, הוא ביקר אצל הרב יובל הכהן אשרוב, ושמע ממנו שאלה מפתיעה. "הרב אשרוב פנה אלי פתאום ואמר: 'למה אתה לא עושה הצגה על 'יוסל'ה קמצן קדוש'?"

"אני מכיר את הסיפור היטב, הוא להיט אצלנו בבית", אומר מנשה. "אבל כשהרב שאל, אמרתי שאני כבר לא עושה הצגות לילדים. הוא הגיב: 'זו הצגה שחשוב שתעשה'. המילים נכנסו לי חזק לראש אבל לא עשיתי עם זה כלום".

שלושה חודשים לאחר מכן התקשרה למנשה אילת ריפס, מפיקה במגזר הדתי. "אני רוצה להעלות הצגה בהשתתפותך", היא בישרה לו. "מדובר בהצגה על בסיס הסיפור של אורי אורבך 'מתקן החלומות'. מה אני צריכה לעשות כדי שתסכים?"

למנשה היתה תשובה לא שגרתית עבורה. "תחליפי את ההצגה ל'יוסלה קמצן קדוש'", הוא ביקש.

ריפס סרבה, אבל לא הרימה ידיים. היא יצרה קשר שוב וניסתה לשכנע את מנשה להשתתף במחזה, אבל הוא עמד על שלו: "אני גמרתי עם הצגות ילדים. או יוסל'ה קמצן קדוש, או כלום"

"בסוף, הצעתי פשרה", מספר מנשה. "שאלתי אותה מי הרב שלה, והיא נקבה בשמו של הרב יעקב אדלשטיין, רבה של רמת השרון. מצוין, אמרתי לה. הוא גם הרב שלי. בואי נעשה הסכם. נשאל אותו איזו הצגה לעשות, והוא יחליט".

מאין ההיכרות עם הרב אדלשטיין?

"אני גר ברמת השרון ומתפלל ב'רבנו תם 4' לצידו של הרב אדלשטיין. הוא גדול שבגדולים, יותר קרוב למלאך מאשר לאדם. אני לא מבין איך הוא לא מתמוטט – כל היום והלילה מקבל אנשים, מקשיב, בכזה מאור פנים ומתיקות – והוא בן 92! אני בן 46, ואם הייתי עושה יום אחד מה שהוא עושה הייתי מתעלף. הוא עושה את זה יום אחרי יום. זה מעל הטבע".

כפי שסוכם ביניהם, ריפס ומנשה פנו לשאול בעצתו של הרב. אחרי תפילת שחרית, הם ניגשו אליו יחד והציגו את השאלה. לרב אדלשטיין לא היו ספקות. "יוסלה קמצן קדוש? סיפור נפלא, סיפר נהדר על חסד ומתן בסתר. וודאי שתעשו על זה את ההצגה, והיא תצליח מאד". וכך קרמה ההצגה עור וגידים: בימים אלה היא מתחילה לעלות על במות ברחבי הארץ.

בסיפורו של הקמצן-לכאורה, המתגלה לאחר מותו כנדיב במקיים את העיירה כולה, רואה עודד מנשה משל רב משמעות. "לדעתי זה משל לקב"ה, שמחייה אותנו, מפרנס אותנו, מחזיק אותנו – ורוב הזמן אנחנו רק זוכרים לבוא בטענות למה אין לנו יותר", הוא אומר.

עודד מנשה

עודד מנשה ורעייתו, עדן הראל, התחילו להתחזק לפני מספר שנים, בתהליך שמנשה נותן עליו את הקרדיט לאשתו. "יש כמה מצוות שהתחלנו לקיים – הרבה בזכות אשתי. אני הולך בתהליך איטי, עגול, זורם. אצלה הקווים ברורים מאד. היא ראתה אמת ואין יותר התנצלויות. הכל ברור והיא מדברת ברור, לא הולכת סחור סחור. תמיד התקנאתי בה על זה שאצלה הדברים ברורים. גם בבית היא יודעת להציב גבולות. זה חשוב שיהיה בבית גם חסד וגם דין, וכך מגיעים לאיזון".

לשמור שבת הם התחילו לפני ארבע שנים. "באמת שאני לא רוצה להרגיז, אבל אני לא מבין איך אפשר לחיות בלי שבת, אפילו שחייתי ככה 40 שנה. הייתי מרחם על שומרי השבת שלא הולכים לים, לטיול, להצגה...נשמע לי ממש עצוב להישאר בבית בשבת. התנגדתי לזה בכל ליבי".

אז מה קרה?

"התארחנו בשבת תשובה אחת אצל ידידיה מאיר וסיון רהב מאיר, ושמרנו שבת. בשבת שלאחר מכן חל יום כיפור, אז שמרנו גם אותו, כך שיצא ששמרנו שתי שבתות ברצף. במוצאי אותה שבת-יום כיפור אני ועדן הסתכלנו זה על זה ואמרנו 'אכלנו אותה, מעכשיו שומרים שבת'. בדיעבד, לא יודע איך אפשר בלי זה. כל השבוע אתה עם הטלפון והמייל והמחשב והעבודה – תמיד יש סביבך רעש מאד גדול. פתאום סוגרים הכל, דממת אלחוט אמיתית. יושבים ביחד, מדברים, שרים ביחד, אוכלים. זה עונג כל כך גדול. אני מצליח להיות הכי הרבה אבא בשעות האלה. כשיוצאת שבת – אנחנו בדיכאון. אנחנו חיים מזיכרונות השבת הקודמת עד יום שלישי, וביום רביעי מתחילים להתארגן לשבת הבאה. אתה בשקט, בהוויה של משפחה, עולם של אצילות שקשה מאד להיפרד ממנו".

כשחברים מאחלים לו 'סוף שבוע נעים', מספר מנשה, הוא מעקם את הפרצוף. "השבת היא לא סוף השבוע, אני משתגע שקוראים לה ככה. היא שיא השבוע, מרכז השבוע!"

מנשה הגיש בעבר בערוץ הידברות תכנית על זוגיות ושלום בית עם הרב שמחה כהן. "שלום בית הוא אולי הדבר הכי חשוב, וב-30 תכניות הצלחנו באמת להתמקד בהמון תתי-נושאים ושאלות מהותיות. זה היה מרתק ויצאתי גם עם עצות רבות לחיים". העצות הללו, הוא אומר, יכולות בהחלט לעבוד גם עבור מי שלא שומר תורה ומצוות, אם כי: "הבסיס של כל שלום הבית, ומה שאני ממליץ עליו גם למי שלא שומר מצוות, הוא טהרת המשפחה. כמו עם שבת – אני לא מבין איך אפשר בלי זה, למרות שחייתי ככה המון זמן. לא יודע איך אפשר לשרוד – ובאמת, לא כל כך שורדים. הנישואים של רוב החברים שלי לא החזיקו מעמד. גם אלה שנשארו ביחד – אין שם אהבה ושמחה אמיתיים. זה סטטוס-קוו".

איך אתה יכול להסביר את האפקט של טהרת המשפחה?

"זה כמו עם שבת: אי אפשר להסביר במילים, צריך להתנסות. האם אפשר להסביר למישהו איך לשחות? ללמד שחייה בהתכתבות? מישהו אומר לך: 'מים זה לא בשבילי', אתה אומר לו: תנסה לשחות קודם. תעשה כמה בריכות תגיד אם זה בשבילך או לא. בלי להתנסות אתה פשוט לא יודע.

ליד בית הכנסת שלי יש קאנטרי קלאב. אני מגיע בשבת להתפלל ורואה את המשפחות מגיעות לקאנטרי, ובטח מרחמות אלי מאד – עודד המסכן, הולך עם טלית במקום לבוא לשחות...ואני בהחלט הולך לקאנטרי, אבל למה בשבת, ביום הכי גבוה של השבוע? אני הרי יודע בידוק מה קורה שם: 'קח את המצוף, תיזהר עם הקרטיב באוטו, צא החוצה, תעזרי לאימא'...היינו עושים את זה בעבר ומגיעים למוצאי שבת סחוטים. צריכים מנוחה מהשבת. ופתאום, איזה יופי ומנוחה אמיתיים. הלוואי ויכולתי להעביר את המתיקות של השבת לאלה שהולכים לקאנטרי".

אתה מציע לאנשים לנסות לשמור מצוות גם אם הם עוד לא מאמינים?

"בהחלט. אני אומר, אל תחשבו עכשיו על המשמעות הרוחנית. זה השלב השני. קחו את הגשמית, את הקרקע. 25 שעות רק עם המשפחה – בלי שום אלקטרוניקה. אפילו אל תלכו לבית הכנסת, תשחקו עם הילדים. אבל בלי טלפון ובלי טלוויזיה. אי של שפיות. אותו דבר עם טהרת המשפחה: אל תלמדו עכשיו מה זה מקווה, פשוט תעשו הפסקה, תנו לעצמכם לחוות את הגעגועים, את הספירה של הימים עד שאתם נפגשים שוב. תחוו את זה פעם. אני אומר: כל מי שרוצה לחוות את דעתו על שבת או טהרת המשפחה, שישמור אותם פעמיים כהלכה, ואז נדבר. אני רוצה לראות שאחרי זה הוא יגיד 'ניסיתי ולא מתאים לי'. אני עוד לא נתקלתי באחד כזה".

מנשה עצמו, הוא מעיד, גדל בבית חילוני מאד. "ריחמנו על דתיים, מי שהלך עם כיפה – חשבנו הוא פרימיטיבי. הדת נשמעה לי דבר איום ונורא, כי לא היכרתי מקרוב. אנשים אומרים לפעמים למי שגדל דתי: 'ההורים שלך לא נתנו לך בחירה'. ולי כן נתנו בחירה? הייתי בעולם של חילוניות, בעולם שבו שבת זה טיולים. לא חוויתי תורה ומצוות. לא ידעתי שהאמונה היא דבר אינסופי והשכל מוגבל מאד.

"מי שגדל כמוני, חייב לנסות קודם. אבל לנסות כמו שצריך, לא לטבול את קצה האצבע במים, אלא ממש לשחות. לשמור כמו שצריך שבת, לשמור כמו שצריך טהרת המשפחה. לעשות את זה פעמיים ואז לדבר. וכל מי שאני מכיר שניסה את זה עד היום – נשאר עם זה".