סמפוניית הבריאה

מעשה שבא מין (אפיקורס) ואמר לרבי עקיבא: העולם הזה - מי בראו? אמר לו: הקדוש ברוך הוא. אמר לו: הראיני דבר ברור... אמר לו ר' עקיבא: מה את ה לובש? א''ל: בגד, א''ל מי עשאו? א''ל: האורג, א''ל: איני מאמינך, הראיני דבר ברור, א''ל: ומה אראך, ואין אתה יודע שהאורג עשאו?... א''ל ר' עקיבא: כשם שהבית מודיע על הבנאי, הבגד מודיע על האורג, והדלת על הנגר - כך הועלם מודיע על הקדוש ברוך הוא, שהוא בראו''. (מדרש תמורה, בסופו.)

...והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים, הגדולים, - ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול''. (רמב''ם, הלכות יסודי התורה ב', ב') יש צב ים החי בשלוה בעשב חופי הים בברזיל. אחת לשנתיים שוחים הצבים ורעיותיהם, בקצב של צב, 2,250! ק''מ, דוקא לאיי אסונסיון, איים קטנטנים שקשה לנו לזהותם במפה. הצבים מזהים את האיים, מטילים דוקא ורק שם את ביציהם, וחוזרים ברזילה. צמח האצה - חסר הפרחים והפירות - שוקע בעומק הים כל ערב. כל בוקר ''יודעות'' האצות את הזמן המדויק בו יעלה השחר.

נוסעות במשך שעתיים בחשיכה ממצולות הים, להתייצב במסדר - חובה על פני הים, בדיוק מירבי בעת עלות השחר (פלוס - מינוס דקה עד שתיים בלבד!). היתוש, למרות קטנותו, מכיל: לב, קיבה, מעיים, כלי דם ועצבים. הוא יכול לדקור את עורנו (בהשוואה לאורכו, זה מבצע של קדיחת חור בקיר שעוביו 40 ס''מ).

הוא נזון גם מדמנו, וע''כ אנו חשים להורגו. להצלתו ניחן בו כוח מעוף של 4 ק''מ בשעה. והוא נברא במשקל קטן, כדי שלא נרגיש בו בעומדו עלינו. בעקיצתו מפריש הוא לגופינו חומר משתיק כאב (מרדים כרופא שיניים) ורק אחר שהוא עף, פוסקת פעולת ההרדמה ואנו חשים בכאב, מרימים יד להרוג את היתוש שכבר עף, ומסתכל מרחוק כיצד אנו מכים את... עצמנו, בגופו מטיילים כבארמון עשרות אלפי נבגוניות, המתרכזות בפיו ועבורות לגופינו בשעת העקיצה, ומחדירות בנו את מחלת הקדחת.

גודלן ומשקלן יחסית ליתוש, כיחס תרנגולת בת קילו וחצי לפיל בן 4 טון. אך כל נבגוניה היא בגודל כלב לעומת עכבר, כשמסתכל עליה החיידק, 500 חיידקים יכולים לשחק כדורגל על חור סיכה. מיליארדי חיידקים נמצאים בכל אתר - אדמה, אויר וים - הגם שאין אנו רואים אותם אלא במיקרוסקופ. חיידק חד תאי וזעיר זה מורכב מאיברים שונים מושלמים, ממספר עצום של אטומים הפועלים בהתאמה מופלאה, כשכל אחד מהם יודע את מקומו ואת תפקידו. וכל חיידק כזה גדול פי חמש מנגיף, וכן הלאה.

הדבורה מסיירת בשטח, מגלה שדה פרחים ועפה להודיע על כך לחברותיה, ע''י ריקודיה. מהירות תנועות הריקוד מודיעות בדיוק את מרחק השדה, וצורת המחול היא מצפן לכיוון המעוף: נתירות מלמטה למעלה פירושן - פניה בכיון השמש, מלמעלה ללמטה, השדור הוא: פניה בניגוד למעמד השמש בשמיים. המכ''מ של הדבורה יודע את מיקום השמש גם ביום קודר ומעונן. אגב, הדבורה אינה נמשכת ע''י הפרחים המבהיקים לעינינו.

היא מבחינה בהם ע''י קרני אור אולטרא סגוליות המגדילות את יפי הפרחים. לצערנו, אנו עדיין איננו מסוגלים לראותו. מי הוא המפד והטכנאי המפעיל מערכת זו? לא אני, כי אני מרוכז במשחק שבמסך, ורק כאגב אוכל חטיפים בפה. העטלף זולל פרפרי - לילה לתיאבון. איך נשמרים הפרפרים, שאוזניהם אטומות לקולות העולם ורחשיו, מאויבן זה? רק קול אחד שומע פרפר זה, רק את קול העטלף.

פרפרים אחרים נשמרים מצפורים הטורפות אותן. ע''י פרישת כנף, וב מצוירת עין פקוחה, המבהילה את הציפור הקטנה הטורפת, כי זו עין הדומה לעין הציפור הגדולה הרודפת את הציפור הקטנה. כי יוצר הפרפר ''דמה'' של ציפור גדולה, מהבהיל את הציפור הקטנה, שרודפת אחר הפרפר לטורפו. יש עכביש - מים היוצר מחוטיו קן בצורת כדור - פורח, ומדביקו לאיזה עצם מתחת למים. עתה עולה הוא על פני המים, מסבך בגאוניות בועת - אויר אחת בשערות שבחלק גופו התחתון, צולל אתה למים ומשחררה מתחת לקן.

על פעולה זו הוא חוזר פעמים רבות עד שהקן מתמלא אויר. אז יולד הוא את ולדותיו ומגדלן בקן הפורה, מוגנים מהתקפות מן האוויר. מהיכן יש לו שילוב נפלא של מלאכת האריגה, כושר הנדסי ואוירודינמיקה? נקבת העש שולחן סימן שקט נסתר. הנקלט רק ע''י העש הזכר בן זוגה, במרחקים עצומים, למרות ניסיונות המעדענים ליצור ריחות מלאכותיים להפרעת התשדורת. לעמותם, משפשף הצרצר פרקי רגליו או כנפיו, מזעזע כמות של 600 טונות אויר.

ובת זוגו שומעת אותו גם במרחק חצי מיל. נקבת העש בדממתה, והצרצר ברעשו - קולטים ומשדרים. גם האדם בכשרונותיו פיתח מכשירי פלא -טלפון ורדיו - לתקשורת מיידית. אך האדם מוגבל עדיין. העש הקדימנו, גורם גם כיום לקנאתנו בו, עד שיגיע הזמן שגם מוחנו יוכל לפתח רדיו-אישי. ...יושבים אנו בכורסה, מבטינו ומעיינינו צמודים למתרחש על מסך המחשב, וכל חושינו מרוכזים במשחק שעל המסך.

בלא משים, באותה שעה מתנהל בנו, כמאליו, קרב עז במערכת החיסון הפנימית. שעה שעה עומד גופינו כמתחם מבוצר בהרעשה כבדה של מאות כלי נשק שונים, מחצים וחניתות ועד טילים בעלי ראש חץ גרעיני - הלא הם הגופים הזרים, אנטי גן, החודרים לגופינו. מערכת מסועפת של נוגדנים, הנוצרים בתאים מיוחדים של הטחול והרקמות הלימפטיות, מתעוררת בגופינו בכל עת לפעולה. הנוגדן הלוחם מול הגוף הזר המאיים עלינו, הוא תמיד בעל מבנה התואם בדיוק את האנטי גן שעוררו.

טקטיקת התגוננות כשלנו לא הצליח עדיין להפעיל שום מצביא גאוני. זו מלחמת - מגן המתנהלת בנפרד נגד כל אחד מכלי הנשק התוקפים, תוך ייצור עצמי בו - זמנית של נשק הגנה על תחמושתו המיוחדת, והפועלת אך ורק נגדו. עיתים סוג התחמושת יעיל לא רק להוציא את התוקפן מכלל פעולה, אלא אף לנטרלו עד שאינו מסוגל לפתח שנית אותו סוג נשק שנפגע. מתנהל בי מאבק שיקבע את גורלי - בריא או חולה, חי או מת - תוך כדי צפייתי במסך, ואני אף לא מודע אליו.

כדי ליהנות מהמשחק שעל המסך גודלנו עם מכשיר המורכב מעדשת - קשתית, רשתית ואישון. הרשתית מורכבת מתשע שכבות נפרדות שעובי כולן יחד, כניר דק. השכבה הפנימית עשויה נמ - 30 מיליון קנים ועוד שלשה מיליון מדוכים המסודרים בהתאמה גמורה ביחסם ההדדי, וביחסם לעדשה. העדשה מתרחבת ומצטמצמת לפי הצורך. יש לנו זוג עיניים, לאפשר ראיה סטראוסקופית, תמונה חללית.

עצב - ראיה משדר את התמונה למרכז הכרה במוח, שם מיתרגמת התמונה הזעירה ההפוכה, לצורתה וממדיה המציאותיים, באמצעות מיליוני סיבי עצבים המוליכים אל המוח. וזה כול גם אפשרות ראית תמונה צבעונית, הנוצרת ע''י תחושה המועברת מחום לאור. תוך כדי הישיבה מול המסך, מביאה האמא חטיפים לכבוד.

היד מקפיצה אותם לפה, הנפתח ונסגר לפי הצורך. הלשון מטלטלת את החטיף מצד לצד ומלפנים אחורה, בעוד הלסתות עולות ויורדות, השניים טוחנות, הבלוטות יוצרות ריר המתמזג עם החטיף - כדי להקל את הובלתו, וכראשית תהליך עבודו הכימי. בו זמנית מפרישה הקיבה מיצים המעכלים כל מאכל (והנה - פלא.

אין הקיבה עצמה מתעכלת ע''י מיציה, למרות שהיא עשויה מאותו חומר שאותו היא מעכלת!) הכבד יוצר מרה ומזילה לתוך המעיים, בכמות הדרושה לכל אוכל, והמעיים גומרות את העיכול. מן המעיים - דרך אלפי אלפים של צינורות - מובל המזון המעובד לכל חלקי הגוף, כשלכל צינור מוזרמת בדיוק אותה כמות הדרושה לאיבר, שאליו מוליך הצינור הזה. מי הוא המפד והטכנאי המפעיל מערכת זו? לא אני, כי אני מרוכז במשחק שבמסך, ורק כאגב אוכל חטיפים בפה.

חלק מאוזנך עשוי ארבעת אלפים קשתות זעירות מסובכות ומודרגות בקביעות עדינה, מיוחדת בגודל ובתבנית. נראה שהן מותאמות לתפוס ולהעביר למוח מקולות הרעם ורחש עצי האורן ועד לצירוף העדין של הטונים וההרמוניות של כל כלי התזמורת. מאידך כל החיות קולטות גם צלילים שמעל לשורת התנודות שקולטות אוזנינו, ובחדות העולה פי כמה על חוש שמיעתנו.

האדם בשכלו פיתח מכשירים שבעזרתם הוא שמוע מהלך זבוב במרחק רב מאוד. מדוע התפתחו תאי הקשתות בחיות יותר מבאדם? מדוע התפתחו באדם רק עד הדרוש לקיומו, ולא המשיכו להתפתח בו כמו בחיות? האם יש כוח מאחורי פעילות זו, שחזה מראש שהאדם באמצעות כושרו השכלי ימציא מכשירים שיספקו את הנאתו הרוחנית, מכשירים שהטבע לא סיפק לו, ואילו לחיות שחסרות כושר המצאה שכלי - סיפק בטבען את הרגישות והחדות הדרושה להן.

על פעילות המוח, הגנים, הדנ''א והרנ''א, הלב, מחזור הדם ועוד ועוד, נכתבו ''רומנים'' מרתקים בפיסיקה ובביולוגיה מודרנית. ומן ''העולם הקטן'' - האדם - לטיול בעולם הגדול: המרחק בינינו לשמש הוא 150 מיליון ק''מ. זה מתואם עם כדור הארץ. לו היה מרחק קצר יותר.

היו כל מימינו מתאדים, אנו היינו לפידים במדורה עליזה של כל העולם. לו היתה השמש קצת מתרחקת, היינו גושי קרח בתא הקפאה עצום. אלפי כוכבי שבט עפים כל יום לקראתנו במהירות של עד 60 ק''מ לשניה, ורק שכבת האוויר המקיפה את כדורנו מגינה עלינו מפינהם. שכבת אוזון דקה המקיפה את כדורנו מעכבת את הגלים הקצרים של השמש. ומסננת עבורנו רק מעט מהן, כדי שעינינו וגופינו יוכלו להתקיים בפני הקרניים האולטרא-סגוליות. ''כוכב'' (מרקורי) מפנה תמיד צד קבוע לשמש. ע''כ צידו האחד שומם בשל החום, וצידו האחר שומם בגלל הקור.

זה היה וקרה לנו אילו כדורנו היה מסתובב סביב צירו פעם ב - 240 שנעות. ביום חם אחד היה הכל נשרף, בלילה קר אחד - היה קופא. הסבוב העכשוי פעם ב - 24 שעות, מתאים בדיוק. גם הציר המשופע של 23 מעלות של כדורנו, הוא מדוייק ומעניק לארץ את עונותיה. בזוית אחרת היו כל המים מצטברים בקטבים כהררי קרח. והשטח בין קו המשוה לקטבים - היה הופך למדבר עצום.

לו היה באוויר 50% חמצן (ולא 21% כדרוש, וכפי שקיים במציאות) ברק אחד היה מפוצץ ומבעיר את כל יערות העד. אנו נושמים חמצן זה ומעבירים אותו, ע''י הדם, לכל חלקי הגוף, לשם שריפת מזוננו. משריפה זו נוצא בתאינו גם פחמן, היוצא דרך הריאה מגופנו. ונקלט ע''י הצמחים התלויים בפחמן. הם מפרידים אותו לפחם, הבונה את גופם, ומהפחם ומהמים יוצרים סוכר, סיבים פרחים, פירות ועוד.

הם גם יוצרים חמצן ומשחררים אותו לאוויר, כדי שיהיה לנו שוב מה לנשום, להפריד, ולספק לצמח שוב פחמן וחוזר חלילה. תיאום ממש מושלם. גם הדומם - כדור הארץ - פועל לעזור לנו לקיום חיינו, באדמה נוצר גז מטאן, המסייע בהעברת המימן מכדור הארץ לסטראטוספירה, בכמויות הדרושות לקיום רכוז נאות של חמצן באטמוספירה תחתונה. יצרנית גז זה היא החיפושית. אולוק, החוקר הנודע, כתב בניוזוויק: ''יש ביולוגים העוסיקם בחקר החיפושיות על האדמה. הם שמו לב לכך שמשתחררת מהן כמות מסוימת של גז מטאן. לא היתה לזה משמעות רבה לגביהם.

מדענים אחרים, שחקרו באטמוספירה העליונה, הבחינו כמובן בגז המטאן, אך אין הם יודעים מאומה על ''החיפושיות'' כך, לא כל הקשרים נראים לעין. תגיד מנין לך כל זאת? את זה קבעו מדענים גדולים כפרופ' קציר ''בכור המהפכה המדעית'', פרופ' ד. כהן וג. גלית וד''ר ע. הלר במאמריהם ב''מחשבות'', ק. פריש במחקרו על חיי הדבורים, וא''ק מוריסון בספרו הנפלא ''האדם אינו לבדו'', בו אסף מאות עובדות מכל מדעי הטבע השונים כדי לבדוק לאורן את האפשרות שהכל נוצר במקרה, והעולם לא נברא ע''י בורא מכוון.

עכשיו תפסתי. את כל הקונצרט הזה, של האדם והקוסמוס, נגנת לי רק כדי שאכיר בהרמוניה של צליליו ואשוכנע שיש לעולם בורא, שאיוכח שהחוקיות והתבונה שבעולם הן הוכחה מתמטית ליקום אלקים - בורא? לאו דווקא, את קיום הבורא אי אפשר להוכיח. לו היה השכל מכריח. או שולל בהכרח את קיום הבורא - לא היתה לנו, חלילה, בחירה חופשית. גם הרמב''ם מדבר רק על ה''דרך לאהבתו ויראתו'', ולא על ''הוכחה'' על עצם קיומו.

או שרואים, מבינים, חשים ומרגישים, או שלא. אני אמנם עוד לא תופס: מדוע כל אחד מבין, בהגיון פשוט ובריא, שמחתול שקופץ על הפסנתר לא תצא יצירה של שופן, שהאנציקלופדיה לא נוצרה מהתפוצצות בית-דפוס, ושהתנגשות של ברזל, זכוכית ובד-רפוד לא יצרה מכונית, ובכל זאת אותו אחד יכול לחשוב שדוקאהעולם הנפלא הזה נוצר במקרה, סתם ככה, ע''י תאונת דרכים קוסמית בכבישי החלל? טוב, אני כבר עייף, בוא נלך לקונצרט, מנגנים היום את ההרואיקה של בטהובן.

רק תשמע אותה, תיוכח בשיא גאוניותו של היוצר הזה. לא, אינני רוצה. אני לא מבין במוזיקה. כבר שמעתי פעם את ההרואיקה. באוזני אין זו יצירה גדולה, נהדרת ומרשימה. זה סתם אוסף של צלילים רועשים, חסרי משמעות. מה קרה, החלפנו תפקידים?