שולמית, החלטתי להישאר

נולדתי כבת בכורה בין חמישה אחים. הורי היו קצת מסורתיים. אחי הקטן ממני בשנה התקרב ליהדות כשהייתי בת 16. כאשר ניסה לכפות עלינו את הדת, מאוד התנגדתי. 

חיינו לא היו קלים. אמי לא הייתה בריאה ואבי הלום קרב. אבל תמיד נשאתי את עיני למעלה וחשתי שמישהו שם עוזר לי.

לאחר שהתחתנתי בעלי פתח עסק, אבל הגיעו קשיים, נכנסנו לחובות והגענו למצבים לא פשוטים. המשכתי לשאת עיניים למעלה ובקשתי מהקב"ה שיעזור לנו. תמיד הרגשתי שברגע האמת נשלח איזה שליח ומוציא אותנו מהתהום הכי עמוקה.

כאשר הצלחנו לרכוש דירה, ממש בניגוד לטבע, פניתי לקב"ה וביקשתי שיראה לי איך להודות לו. התוודעתי לערוץ הידברות. משהו בשיעורים עורר בי את נקודת האמת. התעורר אצלי רצון שמשפחתי תספוג יהדות והתפללתי על כך.  

בעלי החל ללכת בערבים לבית הכנסת הסמוך ושלחתי את ילדיי לחוגי תהילים בשבת. הילדים נהנו ובילו שם את רוב השבת. גם אני התחברתי מאוד ודאגתי לחזק את החוגים האלה.

יום אחד הלכתי ברחוב ונדהמתי לראות מישהי שהכרתי כחילונית שלעגה לדת, הולכת עם כיסוי ראש. זה עורר אותי מאוד. באותו שבוע קבלתי מסרון מהידברות שיש סמינר בסוף שבוע בערד. נוצר קשר עם ירון מהידברות, שהתייחס אלינו בשיא הסבלנות. התלבטנו וביטלנו שלוש פעמים עד שהגענו לבסוף לסמינר.

כשהגענו וראינו בלובי חרדים, בעלי כעס: "אני לא מבין. אמרת שיהיו חילונים!..."

"זה מה שאמרו לי", טענתי. איכשהו נכנסנו למלון. ניגשתי למישהי ובקשתי: "בעלי לא רוצה להישאר פה. תעשי לי טובה. דברי איתו". הלכתי לפינה והתפללתי: "ריבונו של עולם, מה בסך הכל ביקשתי?! לשמוע קצת יהדות...".

האשה הסבירה לבעלי שהכל נעשה פה מתוך שמחה ורצון טוב. אחר כך הוא אמר לי: "אלך לנוח ואחר כך נראה מה לעשות". השארנו את חפצינו ברכב. בשעה שתיים הוא קיבל כאב ראש חזק. הצעתי לו שיאכל ארוחת צהרים ויתחזק, והוספתי שאערוך קניות שיהיה מה לאכול כשנחזור הביתה. כל הזמן התפללתי לקב"ה שיעזור.

למרבה הפלא, בניגוד לכל הציפיות, בעלי אמר: "החלטתי שנישאר".

הייתה הרצאה של הרב פנגר. בעלי הסכים לבוא. שאלתי אותו "איך היה?". "מאוד יפה", ענה, "מתי ההרצאה הבאה?...". במשך כל הסמינר לא הפסקתי לבכות. הרגשתי שבכל הרצאה מספרים את סיפורי. התפללתי שבעלי יתחבר. בסיום השבת, בעלי היה הראשון שניגש לקחת ציצית. חברה אמרה לי: "אם הוא לקח ציצית אחרי שכל כך התנגד, את הולכת עכשיו לקחת כיסוי ראש...". עשיתי כדבריה...

כשחזרנו הביתה הרגשתי שהנשמה שלי מרחפת בתוך הבית, ויש משהו שעוטף אותנו. בבוקר הילדים לא היו מוכנים לצאת מהבית עד שאשים את כיסוי הראש. כשהגעתי לעבודה קיבלתי "שטיפה" שבחיים לא קיבלתי. אמרו לי: "תורידי את הסמרטוט הזה מהראש!", אבל ידעתי לענות להם. אחר כך עודדתי חברות לשים כיסוי ראש.  

התחלתי לעשות הפרשות חלה בתוך ביתי. תמיד התפללתי באותו זמן ונעניתי. התחלתי לקרוא ברכות השחר ולהתפלל שחרית. שיתפתי את בעלי בתחושותיי בדרך. לילדים היה קשה. הם לא יצאו עדיין ממסגרות הלימוד החילוניות, אבל היו שותפים לשינוי.

לפני כמה חודשים עשיתי הפרשת חלה בגן של בתי. ההורים אמרו: "הילדים לא מפסיקים לדבר על זה. בזכותך עשינו אצלנו הפרשת חלה". החלטתי לעשות הפרשת חלה לאימהות. וכך החלו ערבי הפרשות חלה, בהם אני גם מספרת סיפורי צדיקים, מחלקת עלונים ומעניקה נטלות. עשיתי הפרשות חלה גם אצל הורינו לפני עשרות נשים, והם נמצאים היום במקום אחר לגמרי. מהמקום שלי ובמילים שלי אני מצליחה לחבר את הנשים.

כיום ילדיי הקטנים לומדים במסגרות דתיות והגדולים מקדשים שם שמים במקום שהם נמצאים. הם שומרים שבת לגמרי. אמנם אין לבעלי כיפה בימי חול, אבל הוא עשה תשובה בפנימיותו. העיקר הוא לקרב בשמחה, שיאהבו באמת את הקב"ה ואת מצוותיו. 

לערוץ הידברות יש זכות עצומה. הוא גורם לעם ישראל להרגיש כגוף אחד בלב אחד. אני מפנה אליו את כל המשתתפות בהפרשות חלה, אבל חושבת פעמיים לפני שאני נכנסת לערוץ, כי הוא ממכר... 

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il