על חיפוש ועל מציאה: יומנה של רווקה, עמוד שישי

נכנסתי ללמד בכיתה ה'. הייתי עייפה ורציתי רק להעביר בשלום את ארבעים וחמש הדקות הקרובות של חיי. באותו רגע לא יכולתי לחשוב אפילו על נושאים כמו: דמות, קונפליקט, מצב התחלתי או כל מיני תרגילי אלף לילה ולילה... לא  רציתי להספיק חומר, אלא להטמיע אותו. וכשהמורה עייפה אי אפשר לייצר דברים מרשימים במיוחד. בקיצור, חיפשתי משהו שבו המורה לא צריכה לקום מהכיסא. רק להסביר משפט וחצי, וללכת לישון...

כללי המשחק:

התלמידות התבקשו לעצום עיניים (הלוואי שתרדמנה! אמן סלה!) ואני החבאתי מחזיק מפתחות קטן בחדר. לאחר סימון שלי התלמידות פקחו את עיניהן ונדרשו לחפש את המחזיק (שייקח מצידי כמה שיעורים! אמן ואמן!) תלמידה שמצאה את מחזיק המפתחות, נאסר עליה לגלות זאת אלא להעמיד פני תם, להתיישב ולהמתין שכולן תמצאנה.

ככל שהחיפוש התקדם, ניתן היה להבחין בין שלוש קבוצות:

"ברות המזל": אלו שמצאו ברבעון הראשון של השיעור, התיישבו בהנאה גמורה ובסיפוק מעצמן. תודה לאל, הן מצאו את המחזיק! נפטרו מהתרגיל וגם ניצחו.

"בעלות המשענת הכפולה": אילו שהיו עסוקות בעיקר במעקב אחר חברותיהן, היכן הן מחפשות, ומה הבעת פניהן מספרת על המצב בשטח. כשברות המזל מצאו, גם הן, ממש במקרה, גם מצאו... בשעה טובה! סוף סוף נפטרו מהתרגיל ושמרו על כבודן, שחלילה לא יישארו אחרונות ויפסידו.

"המחפשות הפשוטות": אלו היו עסוקות בפעולת החיפוש. הן נטשו את כל מה שקורה סביבן, והיו עסוקות רק בחיפוש... כמו בתרגיל.

אחרי חצי שעה:

"המחפשות הפשוטות": היו עסוקות בקדחתנות במלאכת החיפוש. מידי פעם פלטו אנחות ייאוש או מציאת רעיון לחיפוש מחדש. היו אף שהגדילו לעשות ובשום אופן לא הסכימו לשמוע רמזים מ"ברות המזל" או מ"בעלות המשענת הכפולה". החיפוש הפך אצלן לאתגר.

"ברות המזל" ו"בעלות המשענת הכפולה": שם המצב היה שונה, הסיפוק שהיה עזב אותן, ובמקומו נכנס השעמום. היו אף שחיפשו במה להעסיק את עצמן, כמו לגלות ל"מחפשות הפשוטות" היכן לחפש, להתלונן על השעמום, לנקות את הציפורניים ועוד...

האמת, אני הסתכלתי על זה קצת אחרת. התבוננתי בתהליך וראיתי, שזה ממש כמו בחיים שלי. יש תהליך כזה שנקרא "חיפוש אחר שידוך", ובתוכו נמצאים "ברי המזל", "בעלי המשענת הכפולה" ו"המחפשים הפשוטים". גיליתי שדווקא המחפשות הפשוטות היו מאוד מרוצות אחרי שהן מצאו, ואף זכרו זאת גם בשיעור הבא. הטעם של החיפוש האינטנסיבי כנראה הוציא מהן הרבה, ועזר להן לגלות כמה הן יצירתיות וכמה הן ולא נכנעות לייאוש. תחושת הסיפוק וההערכה העצמית ליוותה אותן לאורך די הרבה זמן.

מה שהיה מעניין הוא, שגם אלה "ברות המזל" שמצאו ראשונות, אחרי שמצאו התחילו לחפש משהו אחר. וכך הבנתי, שמעבודה וחיפוש אי אפשר להיפטר בחיים, זה מלווה אותנו לאורך כל הדרך, אז אולי שווה לנו להתחיל ליהנות מהאתגרים של החיים, במקום לנסות להיפטר מהם?...

בהצלחה!

למאמרים הקודמים בסדרה:

מי אני שאחליט על חיי? יומנה של רווקה, עמוד ראשון

ראיון עבודה למשרת כלה: יומנה של רווקה, עמוד שני

היום כואב לי הלב, ורציתי שתקשיבו: יומנה של רווקה, עמוד שלישי

היום בו דפקתי בדלת של עצמי: יומנה של רווקה, עמוד רביעי

זו ילדותי השנייה: יומנה של רווקה, עמוד חמישי