האם זה חכם להחזיק טלפון חכם?

אם תסתובבו ברחובות ירושלים (ואולי גם בבני ברק), ואתם עוד לא ממש מכירים את המאבק נגד טלפונים לא כשרים - סביר להניח שתיבהלו מהרטוריקה הנחרצת נגד אייפונים. בציבור החרדי, אייפונים ומכשירים דומים זוכים לא פעם למעמד של 'אויב הציבור'. רבנים מכל קצות הקשת  אוסרים להחזיק אותם, אלא לצרכי עבודה דחופים – וגם אז, רק את הגרסה ה'כשרה', הנושאת עליה חותמת כשרות ומאפשרת רק שימוש מוגבל מאד וספציפי מאד ברשת.

מה רע כל כך במכשירי אייפון ודומיו, אתם שואלים? התשובה רחבה. בגדול אפשר לומר, שמדובר במכשיר שאתה תמיד יודע איך זה מתחיל איתו - אבל לעולם לא איך זה ייגמר. אדם קונה בתמימותו איזשהו נייד מתקדם, שנראה לו מגניב, עוד משהו להעביר איתו את הזמן. יש בו לכאורה גם המון תועלת: מצלמה, הודעות, קישור מהיר לאינטרנט - שמאפשר סיוע בכל מיני תחומים כשצריך, חשיפה למאגרי מידע שונים וגם תוכנת ניווט שמסייעת להגיע בצורה המהירה ביותר ממקום למקום - והכל במשקל של פחות מק"ג. לכאורה, גן עדן בלחיצת כפתור, אז מה בדיוק הבעיה?

אם טלוויזיה לא - למה אייפון כן?

כשהייתי ילדה, לפני לא מעט שנים, התנהל מאבק עיקש כנגד הכנסת מכשירי טלוויזיה הביתה. רבנים ידועי שם, דיברו על האסון הרוחני הנורא שטומן בחובו המכשיר הלכאורה 'תמים' הזה, ועל הנזק שנגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים שאינם ראויים ומשודרים בו חדשות לבקרים. אז, כולם היו מזועזעים, והיו שאפילו נמנעו מלהיכנס לבית שהיתה בו טלוויזיה. ולמרות שהייתי עדיין די רחוקה מתורה ומצוות, יכולתי להבין קצת על מה המהומה. שכן כבר אז כילדה, נתקלתי בכל מיני תכנים שהפחידו אותי, שהיו לי קשים לצפייה, או כאלה שפשוט לא יכולתי להכיל.

למה אנשים שומרי מצוות, אם כן, לא נרתעים מטלפון חכם כפי שהם נרתעים מטלוויזיה? אייפון הוא הרי טלוויזיה בתחפושת, ולמעשה אפילו חמור בהרבה מטלוויזיה. על הטלוויזיה, עם כל רדידותה המזעזעת והתכנים המחרידים שתוכלו למצוא בה - אמון לכל הפחות גוף שנקרא "הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו", והוא אחראי על צנזור תכנים, גם אם אינו עושה את מלאכתו נאמנה. באינטרנט זה פשוט לא קיים, ולכן תוכלו למצוא שם דברים חמורים בהרבה.

גם בצפייה עצמה בטלוויזיה, שנמצאת על פי רוב בסלון הגלוי לכל, רוב הזמן עוד יש סביבך אנשים, שרק מחוסר הנעימות שסביר שתחוש, אם תצפה בתכנים שאינם הולמים - רוב האנשים יוותרו על הרעיון. באייפון זה הרבה יותר פשוט - אתה תמיד יכול למצוא מתחם מבודד ולעשות מה שאתה רוצה. או אפילו לא צריך ללכת רחוק: מספיק להתכסות בשמיכה ולשים אוזניות - ואדם יכול להיחשף לזוועות הכי גדולות שיכולות להיות על פני הכדור, ואף אחד בכלל לא יידע. ולא, אל תטעו, אני לא באה לטהר את השרץ שנקרא טלוויזיה. מבחינתי האחד נבלה, והשני טריפה.

טלפונים "כשרים" – לחלשי אופי?

גם התואנה הזאת ש"לי יש גבולות", או "הכל עניין של בחירה. כל דבר בקדמה אפשר לבחור אם לתת לו להרוס או לנצל לטוב", היא שגויה ביסודה. חז"ל מלמדים אותנו ש"אין אפוטרופוס לעריות", וגם "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", דרך הסיפור המפורסם המובא בגמרא במסכת ברכות, של יוחנן כהן גדול, שהיה בן 80(!) כשהחליט לכפור בעיקר, לעזוב את בית המקדש ולהתחתן עם צדוקית גויה. תארו לעצמכם, מדובר באדם שעד אז שימש שנים רבות בקודש, שתקנותיו נקבעו לדורות, ואף נכנס ביום הכיפורים למקום הקדוש ביותר בעולם - לקודש הקודשים, משך עשרות שנים - בלי שתהיה לו עבירה אחת. שכן לו היתה לו – היה מת מיד עם כניסתו לשם. אז איך אנחנו, בדור שלנו, כשהיד כל כך קלה על ההדק, יכולים לבוא ולטעון שיהיה לנו הכח לשמור על עצמנו?

בנוסף, אינטרנט הוא דבר מסקרן ביסודו, שמבוסס על גירויים מפתים בעצמה הולכת וגוברת. אם פעם לדוגמא, כדי לפרסם ידיעה חדשותית, היה צורך פשוט לכתוב אותה, בצורה עובדתית יבשה ולפרסם - הרי שהיום, ברשת, כבר חייבים לעטוף אותה בצורה מרשימה ומסקרנת כדי שתיחשפו אליה. כך למשל, היום כל ידיעה בסגנון של "מה התועלת שבאכילת חסה?", כבר מראש מאבדת את התמימות שלה ומופצצת בכותרת מסעירה של "בואו תגלו מה הדבר שיאריך את חייכם בעוד כמה שנים". וככל שהתחרות על ההקלקות שלכם גדלה - כך הרשת רק הולכת ומתלכלכת בשביל עוד טיפת רייטינג.

ואם לא די בכל מה שדיברנו עליו עד כה, אז שתדעו שברגע שאתם מחזיקים אייפון - יש מצב שמדובר בשעון מתקתק, עניין של זמן, עד שלאט לאט תאבדו את הרגישות הרוחנית שלכם. אם בפעם הראשונה תיכנסו ותמונות מסוימות שתראו יסעירו אתכם, בפעם החמישית זה כבר משהו שיכאב הרבה פחות, ובעשירית תרגישו צדיקים שאתם מצליחים לראות את זה ולהתעלם. אבל רק לרכוש סף רגישות כזה, שיטהר אתכם ויאפשר לכם לשמור על המחשבה, הראייה והמעשים שלנו, להיות בנקיות פנימית אמיתית כמו שהתורה מצווה - זו עבודה של חיים שלמים.

חושבים שמדובר ב"נפילה" קטנה בסך הכל, ושתוך יומיים תשכחו את מה שראיתם? תדעו לכם שהדברים כבר חקוקים חזק על לוח לבכם ונפשכם. ומה שאתם לכאורה לא זוכרים - ככל הנראה אפילו חקוק עמוק יותר, בתת המודע, בין שאר הדברים שהצלחתם להדחיק, ומשם הם פועלים היטב את פעולתם. מכירים את זה שפתאום אדם לא מצליח להבין איך קשה לו להתפלל, ואיך הוא לא מוצא שום טעם בלימוד התורה היומי שלו או נהיה עצבני וחסר מנוחה או חסר קשר כלשהו לבורא....? יש לזה חלק בכך. בדומה לכך, סיפר פעם אדם שחזר בתשובה והפך לרב מוכר, איך בכל שנה, בתפילת שמונה עשרה של שעת נעילה בכיפור - צפה ועולה לו תמונה של שחקנית מסרט שראה לפני למעלה מעשרים שנה, ופשוט לא נותנת לו להתפלל בשעת הרצון הכי גבוהה של השנה.

גלישה לאן?

לסיום, אספר סיפור ששמעתי ממקור ראשון, ואולי ימחיש בקטן את מה שאני מנסה לומר בגדול. הורים במשפחה כלשהי במרכז הארץ, החליטו להקרין לביתם בת השמונה סרטון מצויר לילדים במחשב, כדי להעסיק אותה ולעשות לה בייביסיטר דרך "דוד אינטרנט". הילדה צפתה בסרטון, אבל כשהוא נגמר היא החליטה שנמאס לה מהסרטונים מהסוג הזה, וחיפשה לבד סרטון אחר. אחרי כמה דקות, משהו במחשב נתקע, ובתסכולה כי רב היא קראה לאבא שיבוא לסדר אותו. כשהגיע, נדהם לגלות שהמחשב, עליו היה מותקן אינטרנט כשר ומסונן, חסם את התוכן שהילדה ביקשה לצפות בו. האב שאל אותה מה היא בדיוק חיפשה שהאינטרנט חסם לה, והיא, בתמימותה אמרה ש"נמאס לי מסרטונים מצוירים ורציתי משהו של גדולים יותר, אז חיפשתי את המילים 'סרט של מבוגרים'". האב נדהם לשמע הדברים, ולרגע נעתקו המילים מפיו. פתאום הוא הבין כמה יקר וחשוב האינטרנט המסונן הזה, שאשתו התעקשה שיכניסו הביתה, ושקודם לכן נראה לו ממש מיותר...

כי אכן, זה לא מקרה, שהביטוי המקובל לתיאור הפעילות באינטרנט הוא: 'לגלוש'. כמו בגלישה, אתה יודע תמיד מהי נקודת הפתיחה שלך - אבל אתה לעולם לא יכול לדעת לאן תיסחף. גדולי ישראל, שרואים כל כך הרבה למרחוק, הרבה יותר מאיתנו, הם אלה שאוספים את השברים ופוגשים מדי יום את המשפחות שמתפרקות, הילדים שנושרים, האנשים שמאבדים טעם בחיי הרוח שלהם, והם יודעים באיזו שואה רוחנית סמויה מדובר בכל הקשור לאינטרנט ולטלפונים לא כשרים. אפשר לזלזל חלילה בפסק שלהם, אפשר לומר שהוא קיצוני. אבל בסופו של דבר, עם התוצאות, ביניכם לבין עצמכם, רק אתם תתמודדו.