ללחום ולחלום: מה יעזור לנו להתעלות?

פרשתנו מלאה חלומות. כבר בפתחה מופיעים שני חלומותיו הגדולים של יוסף, אך החלומות הללו נתקלים בחומה של בוז ובשנאת האחים, שאף מכנים אותו "בעל החלומות הלזה" (בראשית לז, יט).

ואולם, מתברר שהקב"ה עומד לצד החולם. חז"ל שומעים באמירה המלווה את ההחלטה להשליך את יוסף לבור "ונראה מה יהיו חלומותיו", את קולה של רוח הקודש המפטירה "נראה דבר מי יקום, או שלכם או שלי" (שם ברש"י). ואכן, פרשה זו והפרשיות הבאות מתפתחות באופן כזה, שחלומותיו של יוסף הופכים למציאות.

בחיינו, זוכים לעתים החלומות לא אחת ליחס מלגלג. 'צריך להיות מציאותיים' היא אמירה המעידה, לכאורה, על בגרות ונאורות. ואולם, בפרשתנו מתברר שחלומות לא רק שיכולים לעיתים לנבא את המציאות הבאה (כגון בחלומות שרי פרעה), אלא במידה רבה גם לייצר אותה. לכן, יש צורך להרשות לעצמנו להרפות לעיתים מן האחיזה במוכר, ולאפשר למופעים חדשים להתגלות בקרבנו, ומתוכנו החוצה. אומרים חכמינו "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות נה, א), ואולי נרמז בכך, שבכל חלום צריך להיות מרכיב לא הגיוני, ואפילו 'משוגע', שיוכל להניע את המציאות למחוזות אחרים, טובים יותר.

חודש כסלו עומד כולו בסימן ה'חלום', שהוא מרכיב אינטגראלי ב'שינה', הכוח שבו נברא חודש זה (עפ"י ספר יצירה: "המליך אות ס בשינה וצר בו כסלו בשנה"). מדהים לציין כי תשעה מתוך עשרת החלומות המוזכרים בתורה מופיעים בפרשות הנקראות בחודש כסלו. גם מזל החודש, ה"קשת", יכול לרמוז על עניין זה. כשיורים בקשת יש לדרוך אותה, ואולם רק השחרור של החץ מאפשר לו להגיע רחוק. כך גם רק ההרפיה מהאחיזה במציאות והמודע, בכוחה להובילנו לאופקים חדשים.

ואולי, השיא של עניין זה בא לידי ביטוי בחנוכה. לא תתכן יציאה למלחמה של מעטים נגד רבים, ללא מרכיב חזק של חזון וחלום נועז. ללא אותו שאר רוח ומעוף פנימי, אין די כלים לאפשר את הניצחון הגדול, של דחיית החושך ששרר בכל פינת מציאות, באמצעות אור הגאולה. בימים ההם ובזמן הזה, "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".