8 עצות: משיבים את האור הביתה

ימי החנוכה הממשמשים ובאים, שבים ומחזירים אותנו הביתה. דין הנרות אשר נקבע כ"נר איש וביתו" ומיקומה של החנוכייה בפתח הבית (שבת כא, ב), ממקדים אותנו שוב ושוב בחשיבותו של התא המשפחתי. להלן, בקצרה, שמונה נקודות של התבוננות ועבודה שיכולות לסייע בהשבת האור הביתה. השבוע נעסוק בארבעה ובע"ה בשבוע הבא בארבעה נוספים. הנקודות סודרו בסדר א"ב להקל על זכירתן.

אחד:

הבסיס והתשתית לכל זוגיות היא ההכרה באחד המשותף. אותו אחד הוא נשמה אחת, שהתחלקה לשניים למשך תקופת הרווקות, ושבה להיות חטיבה אורגאנית אחת שלימה עם הנישואים. לפעמים מרגישים בחוש את האחדות הפנימית, ולפעמים נדרש הרבה אמון בכדי לדעת שאכן הדבר הוא כך. מכל מקום, נקודת המוצא לפי עיקרון זה היא, שרק ביחד אפשר להגיע לתיקון.

ב' צדדים:

על אף הנ"ל, כמובן, בחוויה האנושית יש בחיי הנישואים שני אנשים שונים שרצונם ועבודתם היא להתאחד. היכולת לחרוג מהראייה העצמית שלי כבלעדית, והאפשרות לזהות את הזולת והאחר, היא תנאי הכרחי לכל יצירת קשר. ההכרה בשניות נותנת מקום מכבד ומכיל לשוני ולהבדל בין  בני הזוג.

ג' שותפים:

בכל ברית ישנם שני צדדים, אך ברית הנישואים מורכבת משלושה: האיש, האשה והשכינה. כאשר האיש והאשה זכו, ושניהם עובדים ומזדככים, הם מאפשרים לשכינה לשרות ביניהם, ובדרך זו הופך ביתם לבניין שלם.

הרמת העיניים מעל הקשיים והקטנוניות היומיומיים שהזוגיות נקלעת לתוכם לא אחת, והבטה בתכלית הגבוהה של הקשר, נושאת את בני הזוג, ובכך הם זוכים להיות "נשואים" בכל פעם מחדש.

דיבור:

כלי מרכזי ביותר המאפשר להגיע להתקשרות ולקשר הוא התקשורת. ממצב של "אחור באחור" בו נבראו אדם וחוה, כדו-פרצופים (ברכות סא, א), הקב"ה אִפשר להגיע לחיבור פנים אל פנים, בין היתר על ידי הדיבור פה אל פה.

בדיבור כן, לומד כל אחד מבני הזוג לשתף את הצד השני בכנות ברגשותיו, במחשבותיו, ובעולמו הפנימי. אך על מנת להגיע לדיבור משמעותי ובונה, יש צורך לא פחות בפיתוח מיומנויות הקשבה, הכלה ושיקוף, שמאפשרים לבן הזוג להביע את עצמו בצורה חופשית ומשמעותית.

הארת פנים:

כל הברכות, השפע והטוב האלוקי מורעפים עלינו כתוצאה מהארת פניו יתברך (רמח"ל, "דרך ה'" ח"א, פ"ב), וכך גם יסוד ואבן פינה לכל הברכה בבית היא הארת פנים הדדית. סבר פנים יפות (ולא חמוצות), חיוך מלא וטון דיבור רך ונעים הם רק מרכיבים אחדים בהנעמת הנוכחות  על בן הזוג.

ויתור:

יכולת הוויתור כוללת לא אחת יכולות איפוק, הבלגה והעברה על המידות, גם כשהצדק והאמת נמצאים אצלך. לעיתים, הוויתור הוא על כבוד אישי, כאשר יש צורך לומר בצורה ישירה את מה שרוצים, לבקש סליחה או לסלוח. אך האמת היא, שכל תנועה של פנייה אל עבר הצד השני כרוכה בסוג של וויתור על (ההתעסקות העצמית, ופינוי מקום לנוכחותו של הזולת.

דין לכף זכות:

זוגיות מבורכת דורשת עבודה תמידית על המידות בתחומים רבים, אך התחום הבולט במיוחד הוא פיתוח היכולת לדון לכף זכות. בבסיסו עומדת ההכרה בכך שיש יותר מדרך אחת להסתכל ולהתייחס לכל אירוע, והשלב הבא הוא שאם יש יותר מאפשרות אחת לפרשנות, יש להעדיף את זו שמיטיבה להציג את הצד השני באור חיובי.

בעומק נוסף, היכולת לדון לכף זכות, היא גילוי של נקודת טוב בכל מצב ואירוע. תרגול של עין טובה על בן הזוג בכלל, ועל מצבים או מידות שנתפסות כשליליות בפרט, מאפשרת את התגלותו של הטוב בבן הזוג, והופכת גם את חייך לשמחים ומאירים יותר .

חכמות נשים בנתה ביתה:

לסיכום נאמר, כי על אף שהזוגיות דורשת רצון, מאמץ ועבודה של שני הצדדים, הקב"ה חנן את האשה בבינה יתירה הנדרשת לבניין ביתה, והטיל עליה תפקיד מרכזי בעבודה זו, בהיותה "עקרת הבית", עיקר הבית. מצב הרוח, הרצון וההשקעה של האשה בביתה מקרינים אוטומטית על בן זוגה וגם על בני המשפחה האחרים. עלינו, אם כן, להשקיע את מיטב כישורינו ויכולותינו בבניין הזוגיות. השקעה זו כוללת זמן ואנרגיה, ויש להציבה בראש סדרי העדיפויות.

לפעמים רצונה של האשה להוביל וליצור אוירה מסוימת בבית חזק כל כך, שהדבר הופך לנטייה לשתלטנות, ותפיסת המקום האישי המוגזם הזה חוסמת את האפשרות לבן הזוג להביא את עצמו ולתרום את חלקו. בנקודות אלו מוטב להשכיל לרומם את הרצונות והשאיפות הפנימיות לדרגת תפילה, ולתת לקב"ה לנווט את המהלכים, כך שהברכה והאור אכן יוכלו למלא את הבית.