גולן אזולאי: "אם זכיתי לקרב מישהו ליהדות – זו השמחה האמיתית שלי"

כשמדברים על סדרות טלוויזיה והצגות תיאטרון – השם גולן אזולאי (47), שכבש את האקרנים באחת עם סדרות כמו 'טירונות', 'בנות בראון' ו'השיר שלנו' – אומר הכל. אולם רק מעטים יודעים שהאהבה האמיתית שלו, זו שהתגלתה לו כבר בגיל 16 כשפרט לראשונה על גיטרה – היא דווקא המוזיקה. זו נדחקה לה לקרן זווית עד לשנת 2009, בה הוציא לאור את אלבומו הראשון "בדרך אל הלב", והחל להופיע בפני קהל מריע ומפרגן, בלמעלה מ-400 פלטפורמות ברחבי הארץ.

את "ילדות מאושרת", אלבומו השני שחוזר לסגנון פולק-רוק, ועלה בימים אלו כפרויקט הדסטארט חדש – אזולאי כתב והלחין בשותפות עם המפיק שמוליק דניאל. שיריו הראשונים של האלבום – 'להיות נורמלי', 'כל יום', ו'מילה טובה' – כבר יצאו לאור וזכו לתגובות חמות ונרגשות, אך לדברי אזולאי, זה רק קצה הקרחון. "האלבום הראשון מאגד בתוכו את כל תהליך התשובה שלי. מה שיפה באלבום השני, הוא שמילות השירים מתארות מסע מתמשך מהילדות לבגרות – דרך כל מיני חוויות שכל אחד מאיתנו עובר עם עצמו. ולכן הוא מתאים לכל סוג של קהל".

גולן אזולאי (צילומים: עדי אביקזר ושלומי מוצפי)

ההשראה לכתיבת השירים הגיעה, רובה ככולה, מלימודי 'ימימה', אותם למד בתחילת דרכו הרוחנית, ומהכלים אותם רכש בתחילת תהליך התשובה, לפני למעלה מעשור. אחד מהכלים הללו הוא לדעת לזהות את הילד שבתוכו, ואת החסימות שהוא עשוי ליצור בחייו – במידה ולא ישמע את קולו, ידבר איתו ויטפל בו. "כשהבנתי שבתוכי יש איזה ילד קטן שמושך לי ב'זקן' ומאלץ אותי לעשות דברים שאני לא רוצה בהם – התובנה הראשונה שהיכתה בי היא, שצריך לעשות איתו משהו, ולא לתת לו להשתלט על החיים שלי, בכל זמן שמתחשק לו. לימודי ימימה עזרו לי להבין את הילד שבי טוב יותר, ונתנו לי כלים שבעזרתם אוכל לנהל את המורכבות הזו של יחסי ילד-מבוגר, ולדייק יותר את החיים שלי. להביא אותם לתיחום מסוים, לגבולות היגיון. זו עבודה מאוד חזקה שלא קל לעשות אותה לבד, אבל זה כדאי אפילו כשזה בקבוצה".

מצד שני, צריך הרבה אומץ כדי להסיר את הקליפות, ולגלות את החולשות שלך בפני אנשים אחרים.

"נכון, אבל זה מה שמלמד אותך להתחבר, ולהיות יותר ברגש כלפי הקיום שלך. אומץ הוא דבר נרכש, וכשאתה מבין שזה מה שירפא אותך מבפנים באמת – אתה מגייס את האומץ הזה, יש מאין".

"ילדות מאושרת אפשר להשיג – רק על ידי תיקון הלב"

לדבריו, כלים יפים ונפלאים רכש בשיעורי ימימה, ואת הרשמים החזקים שהותירו בו – לא ישכח במהרה. "הלימוד הזה עוזר לך להבחין בין אמת לזיוף. יש הרבה אנשים שרגילים לאכול את עצמם מבפנים למען השלום, אך השלום הזה הוא לא אמיתי. הוא מזויף. למשל, אישה יכולה לשתוק על עוול שנעשה לה ולהגיד לעצמה: 'אני אישה ותרנית'. אך האמת היא שזה אוכל אותה מבפנים, שהיא לא יודעת איך להגיד מה מפריע לה, או שהיא רוצה לצייר אידיליה של זוגיות מושלמת, בזמן שבלב יש לה כעס על זה.

"ילדות מאושרת, מובילה לבגרות מאושרת. אבל לשתיהן אפשר להגיע רק באמצעות תיקון הלב – שבו מתרכזים כל הרגשות, השליליים והחיוביים כאחד. כולנו עברנו סבל בילדות, אבל זה לא נגמר שם. יש אנשים שבמשך חיים שלמים סוחבים איתם מטענים של אנרגיות לא טובות – כעס, טינה, שנאה ותחושת נקם. האנרגיות האלה יוצרות בתוכנו חסימות, ואדם שלא לומד את העבודה הפנימית הזו - ימשיך להסתיר את החולשות שלו גם עד גיל מאה".

ומה רע בלהסתיר את החולשות? לפי מילות שירו של אזולאי, אותו כתב בחלקו בשנת 2001 כשרק החל בלימוד העבודה הפנימית עם עצמו – זה דווקא רע מאוד: "הנה עומד מול דלת בית הורים, זוכר האם היית שמח. הנה עולה כאב מזמן ילדות, הישרדות. תגיד – האם אתה באמת סולח? שנים על שנים האשמת הורים, העזת פנים, תגיד – האם אתה עוד בורח? מילים על מילים, מטפס על הרים, משחרר הגנות, מצדיק תירוצים. תגיד – האם נשאר בך עוד כוח? כמה עוד, עוד כמה זמן תחלום להשתנות? עצוב מול התמונות הישנות. תמשיך לבכות, מפחד בלילות. כמה עוד? משכלל הגנות, לא משחרר... כמה עוד לבד, מחוץ לדלת תעמוד. שייך ולא שייך ומהסס, מתי אל תוך הבית תיכנס?"

אז איך עושים את זה, איך מלים את ערלת הלב ומרפאים אותו?

"קודם צריך שיהיה לב", הוא מחייך. "אחר כך צריך לפתוח אותו, ולהסכים להכיר בכך שיש לנו עבודה פנימית לעשות. בשלב השני, ננסה לראות מהו שורש הכעסים והפחדים שאנחנו מרגישים. מתי אפשר לעשות את זה? כתוב ששעה אחת של לימוד תורה בשבת, שקולה כנגד אלף שעות ביום חול. למה זה? כי בשבת, הנפש נמצאת במצב של שביתה. היא לא רועשת, וממילא כל מה ש'נקלט' על ידה, נספג טוב יותר. כך זה צריך להיות גם בעבודת תיקון הלב – קודם כל צריך להשקיט את ה'רעש' שהמחשבות על הפחדים מחוללות בנו, כי כשהלב רועש שום לימוד לא ייקלט ויירשם בתוכו. ואז, כשהלב שקט באמת, אפשר כבר לדבר אליו, לנסות להבין אותו ולטפל בו כמו שמטפלים בילד קטן".

החילונית שהתחזקה בזכות המופע שלו: "נתת לי חשק לשמור שבת"

על היצירה שלו מהמקום התורני מתבטא אזולאי ואומר כי מרצון גדול לקבל לעצמך – העשייה כולה שינתה פאזה, ו'הפכה את עורה' לרצון להשפיע ולתת נטו. "פתאום אתה מבין ששמו אותך במרכז לא כדי שתתגאה על כשרונותיך, אלא כדי שתבין שכל מה שקיבלת – זה בעצם כלים שיעזרו לך לעשות את השליחות שלך, כדי לשמח את האחרים. היום אני רואה בזה זכות גדולה להיות על הבמה עם הקב"ה, וזה גם מה שאני מנסה ליישם בכל הפעולות שלי".

מה הכי משמח אותך ביצירה?

"הכי משמח?", ניצוץ מיוחד נדלק בעיניו. "אני מסתובב הרבה בארץ ובעולם ומספר את סיפור התשובה שלי בין שיר לשיר. ברוך ה', אני מקבל הרבה תגובות מאנשים חילונים שאמרו שהתקרבו ליהדות בזכות המופעים האלה, וזה הדבר שהכי משמח אותי בעולם. לא מזמן, למשל, עצרה אותי בירושלים בחורה צעירה, נשואה, ואמרה לי: 'אני חייבת לספר לך משהו'. ואז היא סיפרה לי שהיא הייתה בהופעה קטנה של משהו כמו 70 איש, כשהיא והחברה שלה החילוניות היחידות במקום. 'אחרי המופע שלך חזרתי הביתה עם החלטה, שאני רוצה להתחיל לשמור שבת'. הכל טוב ויפה, אבל היא חששה לספר את זה לבעלה, כי פחדה שלא יסכים ויהיו ביניהם חילוקי דעות. בסוף הכל הסתדר ברוך ה'. סיפורים כאלה, נותנים לי הרבה כוח להמשיך ולדבוק בדרכי, וזה נס בפני עצמו לדעתי".

למה?

"כי ה' לא חייב לשלוח את הפידבקים הקטנים האלה לאורך הדרך, ועצם זה שהוא שולח, זה כאילו הוא אומר לך: 'יש תכלית למה שאתה עושה, ואני שמח בזה'. אתה הופך להיות שליח למשהו גדול, לחלק מהתוכנית האלוקית. זו התחושה שלי בכל אופן".

על האתגר והקונפליקטים שהוא חווה כאדם דתי בעולם תרבות כללי אומר אזולאי כי המורכבות הזו - שביצירה מתוך מקום אמוני – קיימת כל הזמן, ומלווה אותך בדרכך לאן שלא תלך. "עבודת הבירורים לא נגמרת אף פעם. אבל אם בעבר חוויתי קושי נפשי מסוים על התפר הזה שבין רצונות ומאוויים ובין גבולות הלכתיים – היום אני מבין שזה חלק מהעבודה, ולא צריך להיבהל".

פרויקט ההדסטארט: הקהל הוא יד ימיני

בימים אלו עוסק אזולאי בגיוס כספים לאלבומו השני 'ילדות מאושרת', במסגרת פרויקט הדסטארט חדש. מכיוון שמדובר ביוצר עצמאי, שלא נתמך בשום גוף כלכלי – כל ההפקה של האלבום, כולל היח"צ וההקלטות, מסתכמת בסביבות ה-180,000 ש"ח שיוצאים מכיסו. "התחלנו את פרויקט ההדסטארט לפני כ-20 יום, וברוך ה' זכינו לתגובות מאוד טובות. מתוך 120,000 ש"ח שביקשנו – אנשים השקיעו כבר 30,000 ₪, ומאוד מתעניינים בקצב ההתקדמות של הפרויקט. הם מרגישים מעורבות ממש גדולה, וממש הופכים ל'יד ימיני' בכל מה שקשור לקמפיין הזה".

אז כרגע זה מה שנמצא בראש מעיינותיו. את המשחק בטלוויזיה זנח כמעט כליל ("זה לא חסר לי") כי המקום שבו הוא מרגיש הכי טוב בעולם זה המוזיקה. בפרט כזו שבה הוא מביא דברים מהלב ("שאולי עדיין לא זכה לתיקון מושלם – אבל לפחות נמצא בדרך, אז זה גם משהו").

תוכניות לעתיד? ברור שיש. במקצוע: "להמשיך ולשמח אנשים בשליחות הייחודית שלי". ברוחניות: "להגיע ליום שבו אוכל לחסות בצל תלמידי חכמים בישיבת המקובלים בירושלים, וללמוד כל היום תורה". ככה זה עם אמנים שהנשמה בוערת להם בפנים – הכיסופים אף פעם לא באמת נגמרים. 

צפו בראיון עם גולן אזולאי בתכנית "בכיון אחר" בערוץ הידברות: