מרגש: מושתל הכליה ההתנדבותי ה-250 בישראל

הרב ישעיהו הבר מסתובב במסדרונות בית החולים, כשהוא נרגש כמו ילד בר מצווה. היום צפוי המושתל ה-250 לקבל כליה חדשה לאחר סבל אדיר וממושך. ועם הכליה, גם חיים חדשים. ומה הרב קשור לזה אתם שואלים? תצטרכו לחזור כמה שנים אחורה...

בתפקידו, שימש הרב הבר כר"מ בישיבה במשך למעלה מ-17 שנה. אלא שאז חלה והוגדר במצב של "אי ספיקת כליות". ברגע אחד, אבחנה אחת ששינתה את חייו: הרב הבר נזקק לטיפול רפואי צמוד שכלל טיפולי דיאליזה אינטנסיביים.

"נסי לדמיין את הסיטואציה הבאה - חולה דיאליזה מתקשר אליי בוכה בדמעות שליש ומתחנן: 'אני נורא צמא, כולם מסביבי שותים ואני רוצה רק לגימה אחת של מים', אבל אסור לו", מתאר הרב הבר את עולמם של חולי הדיאליזה. "לחולי דיאליזה אסור לשתות כאוות נפשם, מה שמותר להם הוא קוביית קרח אחת ביום. בלי הנחות, שהרי זו סכנת חיים! לא רק זה, לחולה דיאליזה אסורה האכילה של מרבית המאכלים בעולם: כל הפירות מלבד תפוחים, קטניות, תפוחי אדמה, ירקות מלבד מלפפון, כל מוצרי הקמח המלא למיניהם – אסורים בהחלט. מה שמותר לו הוא רק קמח לבן. לחלק מהחולים מותר גם קצת בשר ומוצרי חלב. בקיצור, מטופל דיאליזה יכול לתלוש מלוח השנה שלו שלושה ימים בכל שבוע, כיוון שטיפול הדיאליזה שואב את כל דמו. אדם שיוצא מטיפול כזה, הוא כמו אדם שיוצא מתוכנית הרתחה של מכונת כביסה – חלש ולא מסוגל לעשות כלום, מלבד לישון".

אלא שאז, בחסדי שמיים נמצא לו תורם והרב הבר עבר השתלת כליה מלאה. אבל זוהי רק תחילתו של הסיפור: הרב, שנחשף לסבלם הרב והממושך של החולים ולכך שעד כה אין שום ארגון שאמון על התחום - החליט להרים את הכפפה, ולייסד ארגון שיתווך בין תורמים לנתרמים – חינם אין כסף.

כך קם ארגון "מתנת חיים". בימים אלה, הם חוגגים את התרומה ה-250, וזאת לאחר שש שנים של פעילות בלבד.

לרב הבר יש שלל סיפורים מרגשים מהתחום, ואת אחד מהם הוא ניאות לספר. "סיפור מאוד מאוד מרגש שאני נזכר בו, והתורם והמקבל – הסכימו לחשוף את זהותם, הוא של המקבל, רפי לוינטל, שחיפש תורם כליה במשך זמן רב, ולא מצא. כשנמצא התורם הראוי – יוסי דויטש, שניהם היו בתהליך ארוך אחד מול השני – אך מעולם לא נפגשו, כי דויטש הוא כהן שמקפיד לא להיכנס לבתי חולים, ומדהים היה לראות כיצד את רוב המפגשים שלו עם הצוות הרפואי – קיים בדשא של בית החולים. זו גם הייתה הסיבה שהשניים לא נפגשו מעולם, עד...", דמעה נוצצת בזווית עיני הרב. המילים כמו נעתקות מפיו, וניכר עליו כי הוא מתרגש מאוד ממה שהוא עומד להגיד, "עד לרגע שבו הם נפגשו, ונפלו איש על צווארו של רעהו. אז הסתבר, שלפני 20 שנה, הם למדו באותה ישיבה, והיו חברים טובים. אחרי כל החיבוקים והנשיקות, אמר רפי ליוסי: 'עכשיו, אתה אבא ל-15 ילדים. שבעה שלך ושמונה שלי, שבזכותך אבא שלהם ימשיך לתפקד, והם לא ייהפכו ליתומים'". 

לסיום, יוצא הרב הבר בקריאה לכל מי שמעוניין ויכול – להגיע ולהיבדק לתרומת כליה. "הסיכון בלתרום כליה נמוך מהסיכון ללדת ונמוך באופן דרמטי מניתוח בלידה קיסרית. אני פונה לקוראים בתחינה ומבקש 'לכו להיבדק'. יש הרבה אחים שסובלים בבתי החולים, ואפשר לעזור להם. הפחד הוא דבר הכרחי - מי שלא מפחד - שלא ינסה לתרום כליה, כי הוא לא נורמאלי. זה מאוד נורמאלי לפחד, אבל לרוב הוא נובע מחוסר ידע ומהבלתי נודע, יותר מאשר הסיכון בעצמו. אם אדם ייכנס לסוגיה יותר וילמד אותה יותר, הפחד שלו יפחת לאין שיעור, והוא יוכל לחלץ אדם מסכנה ממשית בקלות. זה שווה את המאמץ וההשקעה כי הסבל של חולי הדיאליזה הוא בלתי ניתן לתיאור".