לצעוד בשביל הזהב

נולדתי בבית דתי ולמדתי במסגרות דתיות, אבל בגיל עשרים הייתה אצלי התרחקות בגלל הסביבה – מקום העבודה והלימודים באוניברסיטה שלא היו דתיים.

בגיל עשרים ושש התחתנתי עם בחור דתי. בשנים הראשונות לנישואינו לא חבשתי כיסוי ראש, ולאחר חמש שנים קיבלתי זאת על עצמי. בתקופה אחרי 12 שנות נישואין ועם שלושה ילדים, התגרשנו.

המשכתי להתגורר בסביבה דתית ולנהל אורח חיים יהודי. ילדיי אמנם לומדים בישיבות, אבל המשברים לא פסקו בביתי. היו בעיות בתשלום המזונות וכל זה גרם לי למשבר מסוים באמונה. בכל זאת ראיתי את השגחתו של הבורא על כל צעד ושעל, ואביא דוגמא קטנה לכך. פעם עבדתי במוסד לימודים פרטי. בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי את פעילותי שם ועזבתי עם המשכורת האחרונה והפיצויים. רגע לאחר מכן המוסד קרס... אם הייתי נשארת עוד רגע הייתי מפסידה את כל זה. אני מרגישה את ההשגחה הפרטית כל הזמן, גם כשלא הולך, וכמובן גם כשהולך.

אבל היצר הרע וכל מה שמסית אותנו, גורמים לפעמים לשבר מסוים באמונה. יש לנו טלוויזיה בבית (שאני מתכננת להוציאה בעתיד) וכך נתקלתי בערוץ הידברות וברב פנגר שאני נהנית לשמוע אותו. הוא מאוד חיזק אותי. היה לי חשוב לשמוע את הדברים מפי חוזר בתשובה ולא מאחד שגדל בבית חרדי. שמחתי לשמוע דברי התחזקות דווקא ממי שמכיר את העולם ההוא ובכל זאת מדבר באמונה ובלהט על בורא העולם. דבריו עודדו אותי בתוך השבר והדכדוך שנחתו עלי לפעמים. אני כמעט ולא צופה בערוצים אחרים פרט להידברות.

ידע ביהדות לא חסר לי. זאת לא הנקודה, אלא התחברות לפן הרגשי של העניין. אני מאמינה שאפשר לקרב אנשים יותר מהצד של הרגש ולא של השכל. אם מנהל עבודה למשל יתייחס אליך בצורה נעימה וטובה, זה ידבר אליך הרבה יותר מאשר אם ירשים אותך בתואר שלו ובהשכלתו.

אני רואה אנשים שהיו מאוד רחוקים וכיום התקרבו מאוד. ההתקרבות תלויה באדם. אני דוגלת בשיטת הרמב"ם לצעוד בשביל הזהב. עיקר העניין הוא להבין מה שאתה עושה, כי אם אינך מבין אתה עלול לסגת אחורה בפתאומיות, ואם אתה מבין אתה יכול לחזור מיד בלי שום בעיה. אם אתה מתנהג כמו אוטומט מתוך חרדה, מתוך חשש של שכר ועונש בלבד, כדאי לך להתקדם לאט. ואילו כאשר עושים זאת בהשלמה ובאהבה, אפשר להתקדם הרבה יותר. בקיצור, צריך להבין את הדרך שלך ולעשות אותה בקצב שלך.

אני מאמינה שכל מה שעברתי בחיי היה לטובתי. הרב פנגר סייע לי רבות באותן נקודות של נפילות - לקום ולא להישאר תקועה בנפילה. גם אם אנחנו דוקטורים או פרופסורים, בסך הכל אנחנו רק בני אדם קטנים. אם מחר יחליט בורא העולם שהסתיים תפקידנו – לא יעזור לנו כלום. לכן חשוב כל כך לנצל כל רגע כדי להתקדם בדרך האמת. 

נולדתי בבית דתי ולמדתי במסגרות דתיות, אבל בגיל עשרים הייתה אצלי התרחקות בגלל הסביבה – מקום העבודה והלימודים באוניברסיטה שלא היו דתיים.

בגיל עשרים ושש התחתנתי עם בחור דתי. בשנים הראשונות לנישואינו לא חבשתי כיסוי ראש, ולאחר חמש שנים קיבלתי זאת על עצמי. בתקופה אחרי 12 שנות נישואין ועם שלושה ילדים, התגרשנו.

המשכתי להתגורר בסביבה דתית ולנהל אורח חיים יהודי. ילדיי אמנם לומדים בישיבות, אבל המשברים לא פסקו בביתי. היו בעיות בתשלום המזונות וכל זה גרם לי למשבר מסוים באמונה. בכל זאת ראיתי את השגחתו של הבורא על כל צעד ושעל, ואביא דוגמא קטנה לכך. פעם עבדתי במוסד לימודים פרטי. בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי את פעילותי שם ועזבתי עם המשכורת האחרונה והפיצויים. רגע לאחר מכן המוסד קרס... אם הייתי נשארת עוד רגע הייתי מפסידה את כל זה. אני מרגישה את ההשגחה הפרטית כל הזמן, גם כשלא הולך, וכמובן גם כשהולך.

אבל היצר הרע וכל מה שמסית אותנו, גורמים לפעמים לשבר מסוים באמונה. יש לנו טלוויזיה בבית (שאני מתכננת להוציאה בעתיד) וכך נתקלתי בערוץ הידברות וברב פנגר שאני נהנית לשמוע אותו. הוא מאוד חיזק אותי. היה לי חשוב לשמוע את הדברים מפי חוזר בתשובה ולא מאחד שגדל בבית חרדי. שמחתי לשמוע דברי התחזקות דווקא ממי שמכיר את העולם ההוא ובכל זאת מדבר באמונה ובלהט על בורא העולם. דבריו עודדו אותי בתוך השבר והדכדוך שנחתו עלי לפעמים. אני כמעט ולא צופה בערוצים אחרים פרט להידברות.

ידע ביהדות לא חסר לי. זאת לא הנקודה, אלא התחברות לפן הרגשי של העניין. אני מאמינה שאפשר לקרב אנשים יותר מהצד של הרגש ולא של השכל. אם מנהל עבודה למשל יתייחס אליך בצורה נעימה וטובה, זה ידבר אליך הרבה יותר מאשר אם ירשים אותך בתואר שלו ובהשכלתו.

אני רואה אנשים שהיו מאוד רחוקים וכיום התקרבו מאוד. ההתקרבות תלויה באדם. אני דוגלת בשיטת הרמב"ם לצעוד בשביל הזהב. עיקר העניין הוא להבין מה שאתה עושה, כי אם אינך מבין אתה עלול לסגת אחורה בפתאומיות, ואם אתה מבין אתה יכול לחזור מיד בלי שום בעיה. אם אתה מתנהג כמו אוטומט מתוך חרדה, מתוך חשש של שכר ועונש בלבד, כדאי לך להתקדם לאט. ואילו כאשר עושים זאת בהשלמה ובאהבה, אפשר להתקדם הרבה יותר. בקיצור, צריך להבין את הדרך שלך ולעשות אותה בקצב שלך.

אני מאמינה שכל מה שעברתי בחיי היה לטובתי. הרב פנגר סייע לי רבות באותן נקודות של נפילות - לקום ולא להישאר תקועה בנפילה. גם אם אנחנו דוקטורים או פרופסורים, בסך הכל אנחנו רק בני אדם קטנים. אם מחר יחליט בורא העולם שהסתיים תפקידנו – לא יעזור לנו כלום. לכן חשוב כל כך לנצל כל רגע כדי להתקדם בדרך האמת. 

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il