הרב ארז משה דורון: "כולנו מחפשים כתף להישען עליה"

הרב ארז משה דורון חיפש אחר האמת כבר מילדותו. הוא קרא ספרים, התעניין במגוון של דתות ושיטות רוחניות, ונפגש עם אנשים שטענו שבידם המפתח למשמעות החיים. מכולם הוא התאכזב – עד שזכה לגלות את היהדות בזכות מפגש עם בעל תשובה חסיד ברסלב. היום, הוא נמצא בדיוק מצידו השני של המטבע: הוא האדם אליו מגיעים המחפשים למיניהם, עם עייפות בעיניים ותהיות רבות.

בשנים הרבות מאז שב אל היהדות, הרב דורון מהווה מעיין נובע של קירוב: הוא עומד בראש הארגון 'אור פנימי' (אותו הקים אחרי שפרש מהארגון הקודם שניהל, 'לב הדברים') מוציא ספרים ודיסקים בקצב מסחרר, ומוסר שיעורים בכל הארץ. עם הוותק והניסיון שלו, הוא מזהה את השינויים הדרסטיים העוברים על החברה הישראלית. שינויים שמביאים יותר ויותר אנשים לבדוק שמא דווקא היהדות העתיקה מחזיקה בתשובות שהם צריכים.

"אני חושב שאנשים רואים שהעולם משתנה. נהיה יותר דינמי, מציף במידע. ואנשים רוצים פינה של שקט, שבו יוכלו להירגע, להבין מי נגד מי. רוצים נחמה מכל המשברים החיצוניים והפנימיים. פעם רק אינדיבידואליסטים היו פותחים במסע כזה, אבל היום כולם מחפשים כתף להניח עליה את הראש, ומבינים מהר מאד שהכתף הזו נמצאת רק אצל הקב"ה. חז"ל ידעו שנגיע לשם, וניבאו על הדור לפני ביאת המשיח: 'ועל מי יש לנו להישען? רק על אבינו שבשמים'..."

השינוי הזה משתקף, הוא אומר, בסוג השאלות המופנות אליו. "פעם הייתי מקבל שאלות מסוג: 'יש לי את העולם שלי, אבל אני מתעניין ביהדות ורוצה לדעת למה זה כך או אחרת'. היום אנשים אומרים לי: 'אין לי עולם, אין לי חיים, אין כלום. תגיד לי מה יש'. אנשים עייפים מאד, עמוסים בגירויים, מותשים מהתזזיתיות והתוקפנות. רוצים אוויר. למי שיודע להסתכל, אפשר ממש לראות איך בני אדם כביכול מסתובבים עם סטיקר על המצח: 'אין לי מקום בעולם'. רבי נחמן אומר שיש מקום – הקב"ה שהוא מקומו של עולם".

אז כולם מחפשים פינה בטוחה. אבל למה דווקא היהדות נבחרת להיות הפינה הזו?

"יכול להיות שאנשים מחפשים במקומות נוספים, אבל לדעתי הם מתעייפים גם מזה. הם מבינים שזה סוג של פלסטיק. לא משהו רציני. לא משהו שהם שייכים אליו. הם רוצים לחזור הביתה. להרגיש כמו חייל שחוזר הביתה אחרי שבועות ארוכים בצבא. את זה לא מוצאים לא בבודהיזם ולא בשום מקום אחר.

"המחפשים של ימינו גם לא נאיביים. הם אומרים: אני עייף אבל אני לא פראייר. אל תעבוד עלי. ובחשדנות הזו יש משהו טוב. הם מחפשים את האמת מנקודה מאד פנימית, רוצים להרגיש שמדברים איתם אמת. חז"ל אומרים שמי שרוצים אמת, הקב"ה שולח להם מלאך של אמת. והם רוצים שידברו אליהם בגובה העיניים, לא שידברו איתם מלמעלה או יתקיפו אותם".

במסע האישי שלו אל היהדות, הרב דורון עבר תחנות רבות. יוגה, בודהיזם, שמאנות, פארא פסיכולוגיה. אבל כשנחשף ליהדות, הוא אומר, הספקות נגוזו מיד. "אי אפשר בכלל להשוות את היהדות לשאר הדברים שבדקתי. זה כמו להשוות גלקסיה לנמלה מעוכה. פתאום אתה מסתכל אחורה ואומר: 'מה מכרתם לי'? כמו אדם שאוכל ג'אנק פוד הרבה זמן, ואז מקבל ארוחה כמו שצריך, ומבין שזה האוכל שהוא צריך. פתאום כל התמונה מתבהרת".

הרב ארז משה דורון

אם לסכם במשפט אחד את ההבדל בין מה שהיהדות מציעה לשאר הדברים, אומר הרב דורון: "היהדות מדברת על החיים. כל השאר מדברים על מין רעיון של שעות הפנאי, או על התנתקות מהחיים. היהדות – אין פרט בחיים שהיא לא מדברת עליו ברחל ביתך הקטנה. מחפשים אמת, לא מחפשים לעגל פינות."

ההתקרבות ליהדות בדורנו מתרחשת במעגלים הולכים ומתרחבים שמפתיעים אפילו אותו. "אם לפני שנים אנשים חזרו בתשובה, הפכו לחרדים ונעלמומהעולם החילוני, הרי שהרבה שנים כבר אף אחד לא הולך לשום מקום אלא נשאר במקומו ומנסה להשפיע על הסביבה. למצוא בית כנסת, לפתוח מקווה. בכל מקום יש עקבות לזה. אני משתאה לפעמים לפגוש אנשים שנראים רחוקים לגמרי ופתאום הם מציגים לי שאלה הלכתית שלא ברור מאיפה היא מגיעה. כל כך הרבה אנשים מתעניינים, מחפשים, תופסים איזו מצווה ומתחזקים בה".

דיברנו על המסע של הרחוקים מיהדות. מה עם דתיים שלא מרגישים שהיהדות מביאה להם אושר?

"בהתחלה, כשכתבתי ספרים ושיעורים חשבתי שאני צריך לדבר לרחוקים מיהדות כי מי שמכיר את היהדות בטוח הכל אצלו בסדר. אבל די מהר ראיתי שבאמת כל עם ישראל רוצה לחזור בתשובה, כולל הדתיים. זה שנולדתי בחברה דתית ואני מקיים אורח חיים דתי זה לא מספיק. אני צריך לחקור, לחפש, למצוא, לחיות את זה ולהאמין בזה, לבחור בזה. אני רואה שומרי מצוות מכל המגזרים אומרים לי בפשטות: 'אנחנו רוצים להכיר את היהדות'. אחד המשתתפים הקבועים בשיעור שלי הוא בן לרב חשוב והוא אומר לי שכל מה שאבא לימד אותו מעולם לא נגע לו בלב, אז הוא בא לשיעור שלי בתקווה שימצא נקודה להתחבר. יש היום ניסיונות קשים כל התחומים ואנשים מבינים שאי אפשר להתגבר על הניסיון רק בכוח ההרגל. חייבים את הנקודה הפנימית".

על איזה ספר אתה עובד כרגע?

"אני כותב ספר שאלות ותשובות שדן בשאלות מיוחדות שעולות בתקופה שלנו. למשל, אנשים רבים נתקלו לאחרונה בתופעה מכאיבה ומצערת שאדם שנתנו בו אמון כרב וכמשפיע התגלה כנוכל, עבריין, חוטא. לצערנו זו תופעה שמותירה אנשים רבים בשבר גדול. אני חושב שזה ניסיון מיוחד לדור שלנו, שמעמיד את אמונתם של רבים בסכנה גדולה. אז אני דן למשל בניסיון הזה, ואיך לצאת ממנו מחוזק ולא מרוסק. אני עונה על שאלות מאד כואבות בנושאי זוגיות – אנשים כותבים אלי מאוכזבים ומיואשים במישור הזה. אומרים שהם לא מרגישים כלום. רוצים לדעת מה זה איש ואישה, איך מתקשרים, איך מתמודדים.

אחד הדברים המאפיינים את הדור שלנו זה שאנחנו מרגישים הרבה פעמים שנדרש מאיתנו מעבר ליכולתנו. וזו טעות. או שאנחנו כן יכולים, או שמה שנדרש מאיתנו הוא משהו אחר לגמרי. הגמרא מסכמת במקום אחד מה נדרש בכל דור – מהדור שלנו נדרשת אמונה. אז בואו נבין מהי אמונה, מה נדרש מאיתנו, מה באמת השם רוצה".

אפשר לקשר את הקונספט הזה, אומר הרב דורון, לנס חנוכה. "מה שנדרש מאיתנו בחנוכה הוא משהו פשוט וקל: להדליק נרות. והרי הניצחון היה כה גדול – למה שלא נדליק מדורות בראשי ההרים לזכרו? אבל לא, היהדות היא לא קולות וברקים. אנחנו מתפללים בלחש, בלי מגפון ומואזינים. אנחנו מדליקים נרות קטנים. לא נדרש מאיתנו להפעיל כוחות כבירים. רק להדליק בכל יום מימי חנוכה נרות.

"לי נראה שהנס הגדול של חנוכה הוא שהחשמונאים בכלל הדליקו את המנורה! אנחנו היינו אומרים אולי, 'בשביל מה, זה לא יספיק, בואו נחכה שיהיה עוד שמן, נעשה טקס מסודר, נביא צלמים, נחדש את ההדלקה בצורה חגיגית'. החשמונאים היו בראש אחר. נעשה מה שאנחנו יכולים, בתמימות. וזה הנס. הרבה פעמים מרגישים: 'מה זה משנה מה אני עושה מול מה שמתחולל בעולם? אני חסר אונים'. והתשובה היא – תעשה מצוות ותשרוד. כך עם ישראל שרד תמיד וזה לא דורש פעולות כבירות אלא קטנות ועקביות. עוד הנחת תפילין, עוד שמירת שבת, עוד הדלקת נרות, עוד תפילה. עשה כפי יכולתך –אבל תתמיד. וזה ינצח את הכל".