הידברות מציגה: מנהגי חנוכה מסביב לעולם

אם אתם חושבים שהמסורת היהודית בחנוכה כוללת סביבונים, סופגניות, לביבות וכאן זה בערך מסתיים – יש בידיכם טעות מרה. עדות שונות ברחבי העולם פיתחו במשך השנים מנהגים מרתקים ומאכלים טעימים הקשורים לחנוכה, שחלקם אף נשמרים באדיקות עד עצם היום הזה, והוזכרו באתר "כיפה". לא כולם ידועים מספיק, אבל מרגש לדעת, שבמשך שנות ההיסטוריה, בגלות הארוכה, ליהודים תמיד היה מקום של כבוד ליהדות דרך שמירת החגים, מנהגים ומצוות שונות.

מאכלים מיוחדים בימי החנוכה המיוחסים לעדות השונות:

בעדות רבות נהוג לאכול מאכלי חלב, זכר ליהודית שהשקתה את אלפורנס בחלב והרגה אותו.

יהדות יוון – לחם תפוחי אדמה.

יהדות צ'כיה – נהגו לאכול מאכלים שונים מבשר האווז, שבתקופה זו נחשב למובחר ביותר. כמו כן נהגו גם להכין לביבות עם תפוחי אדמה מבושלים, ביצים, סוכר, לימון (מיץ וקליפה) ושומן אווז.

יהדות גיאורגיה – נהגו לאכול לביבות תפוחי אדמה ואגוזים, שמכינים כחביתה גדולה.

יהדות גרמניה, צרפת ושוויץ – לביבות תפוחי עץ. בעדות מסוימות נהגו גם לאכול לביבות כוסמת, אולם מקורן המדויק אינו ידוע.

יהדות אשכנז – נהגו לתת דמי חנוכה במטבעות.

יהדות בוכרה, אלג'יריה ועיראק – נהגו להטמין את המטבעות של דמי החנוכה בתוך עוגות דבש.

יהדות רומניה ואוסטריה – נהגו להדליק נרות חנוכה שעשויים מתפוחי אדמה. נהגו לרוקן את תפוחי האדמה מתוכן ואז למלא אותם בשמן ולהניח פתילות, ובכל יום הוסיפו תפוח אדמה נוסף. לא ברור אם מקור המנהג נבע ממצבם הכלכלי הרעוע של רבים מהתושבים.

מנהגים שונים של עדות שונות:

יהדות לוב:

אב המשפחה היה רוכש ספינג'ים, שזהו בצק מטוגן שדומה לסופגניות. את הספינג', נהגו האמהות לשלוח לבנות המשפחה הנשואות. משפחות רבות אף נהגו לחלק ספינג' גם לזקנים בבתי האבות ולמלמדים והילדים שלומדים בחדר. מנהג זה נקרא "סנה".

מנהג נוסף, הוא שביום הראשון של חג החנוכה, הגבאי שמוסר את עיתותיו לטובת בית הכנסת במשך השנה ללא כל תמורה, עולה בעליה של הכהנים במקומם. זאת כאות הערכה על פועלו במשך השנה לטובת הציבור. הכהנים, מצידם, אינם מצרים על כך, כיוון שהם יודעים שנזכר בה שהם המברכים.

יהדות כורדיסטאן:

על פי מסורת כורדיסטאן, הנשים אינן עובדות – כל זמן שנרות החנוכיה דולקים. בנוסף, בזמן זה, לאחר ארוחת הערב, נהגו חברים להיפגש יחד בבית אחד מהם, כשהמארח מגיש כיבוד לאורחיו, ומספרים סיפורי ניסים במשך שעות ארוכות.

כמו כן, במהלך החג נהגו לאסוף את הפתילות והשמן שנשארו מההדלקה בכל יום, ולשרוף את כולם יחד ביום השמיני.

יהדות תוניסיה:

נהגו לתלות את החנוכיה עד פורים במקום שהוא שבעה טפחים מהרצפה וארבע אצבעות מפתח הדלת, ממול למזוזה. בנוסף, נהגו לתלות לצידה עלון מיוחד, הכולל את הברכות, וכן את "מזמור שיר חנוכת הבית", הנאמר בכל יום. כמו כן, כתוב שם גם את מגילת אנטיוכוס.

מי שדואג להכנת הפתילות מפשתן, היא הסבתא של המשפחה או בעלת הבית. גם בתוניס נהגו שכל זמן שהנרות דולקים – נשים אינן עושות מלאכה.

מנהג נוסף הוא שחוגגים בראש חודש טבת את "ראש חודש לבנות", שהוא מעין חג לבנות, שבמהלכו מכינה בעלת הבית עוגות דבש וקונים מתנות לבנות המשפחה. אם יש מישהי מאורסת – זהו יום שבו היא מקבלת מהארוס שלה מתנה. נוהגים גם לערוך סעודה לזכר מעשה גבורתה של יהודית, שהרגה את אלפורנס.

יהדות בבל (עיראק):

העיראקים נהגו להדליק את החנוכיה בתוך הבית ולא מחוץ לו, מפחד מפני המוסלמים.

בנוסף, בחנוכה קיבלו תלמידים ה"חיידרים" מתנות מיוחדות שונות. אחת מהן, היא "מנורה" – חוברת מיוחדת עם ציור של מנורה והדפסים באותיות זהב על נייר כחול, אדום, ירוק או כל צבע אחר. בנוסף נכתב שם התלמיד, שמקבל גם חוברות נוספות עם סיפורי הנס של חנוכה, ברכות ופזמונים בשפה העברית והערבית. החוברת נדפסת באופן מיוחד בעיר כלכותא.

כמו כן, בערב ראש חודש טבת נהגו ללכת להשתטח על קברו של יהושע כהן גדול, שקבור בעיראק, ולהדליק נר לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס.

יהדות מרוקו:

בתפילת שחרית של חנוכה נוהגים להוסיף את הפסוק הראשון של מזמור ל' בתהילים, "מזמור שיר חנוכת הבית", אותו משמיטים במשך שאר ימות השנה. בנוסף, בעת הוצאת ספר התורה, אומרים שמונה פסוקים הקשורים באור ונר.

נוהגים גם לאכול סופגניות במשך החנוכה ויש שנהגו גם לאכול קוסקוס עם בשר עוף (תרנגול זכר) לכבוד החנוכה.

כמו כן, יש גם מסורת שלמה של כל עדה בנוגע לשירים והמזמורים שהיה נהוג לשיר בחנוכה. בקהילות שונות לא הכירו את המזמור המוכר "מעוז צור", אך שרו שירים אחרים. סיפור מעניין, מספר על כך שאת השיר היהודי הנפוץ בעולם, "הבה נגילה", שרו לראשונה בחנוכה, לרגל כניסת הבריטים לירושלים, לאחר 400 שנות שלטון של העותמאנים.