על מה נלחמנו: במה שונה חנוכה מכל החגים האחרים?

העם היהודי זקוק לפעמים לאותות משמים כדי לשוב בתשובה, ליסורים שיזכירו לו להתפלל לקב"ה ולשוב לעובדו בלבב שלם. כאשר הוא ניצב בפני צרה גדולה, נזכר היהודי שאין לו דבר בעולם מלבד הביטחון בקב"ה, ואז הוא שב בתשובה שלמה מאהבה לפני בוראו.

אם נביט במבט שטחי על חגי ישראל, נראה שכל החגים מתארים את עם ישראל חוזר בתשובה רק לפני סכנה פיזית של השמדה: בחג הפסח, פסח הקב"ה על בתי היהודים והרג במכת בכורות רק את המצרים; בחג הפורים עמד המן הרשע להשמיד את כל היהודים, גברים נשים וטף ביום אחד. אולם ימי החנוכה מספרים לנו סיפור שונה.

בחג החנוכה לא ביקשו בני ישראל את התזכורת הזו. זהו החג היחיד בין חגי ישראל, שבו העם נלחם עבור שמירת התורה, ולא עבור הצלה פיזית בלבד.

היוונים כידוע היו עם מאוד לא-דתי, את האלים שלהם הם הפכו לפולקלור "תרבותי". עיקר דתם של היוונים היה תרבות של יופי חיצוני, של אופנה, של ספורט וכוח גופני, של פריצות, והתפלספות חסרת תכלית, והכל במטרה "להנות מהחיים", להאליל את התחושות החיצוניות והבהמיות ביותר שבאדם מחד, ולהאליל את ה"שכל האנושי" מאידך. נדמה כי התרבות המערבית שאבה רעיונות רבים מהתרבות העתיקה של יוון, בעקבותיה מוענקים עד היום תקציבים גבוהים למוסדות תרבות וספורט, תיאטרון ומשחק.

(צילום: shutterstock)

היוונים רצו להנחיל לעולם "תרבות" חופשית מדת (אך לא חופש דת). רבים לא יודעים זאת כיום, שהיוונים בשונה מעמים אחרים - לא ביקשו כלל להשמיד את עם ישראל. יוון ביקשה להשמיד את התורה, היא רצתה שעם ישראל יקבל עליו את התרבות היוונית וייהפך לחלק מהעם היווני, שנהיה עם "תרבותי ונאור", משוחרר מדת ולימוד התורה... על כן היוונים אסרו על היהודים לשמור את התורה, ומנגד עודדו את היהודים לאמץ את מנהגיהם. התרבות שלהם קרצה ליהודים רבים. היו למרבה הצער יהודים שרצו להפוך ליוונים, יהודים אלה נקראו בשם "מתיוונים", והם התבוללו ונעלמו מעם ישראל. היהודים המתיוונים קיבלו עליהם את התרבות היוונית וניסו לחקותה, הם עסקו בספורט ותרבות ואמנות ושירה ותיאטרון, ממש כמו אותם "משכילים" הזכורים לנו מן המאה האחרונה. הנקודה שחשוב להדגיש כאן, היא שהיוונים לא כפו על עם ישראל לקבל על עצמם דת אחרת, ובמקום זאת דרשו מהיהודים לוותר על מצוות התורה, ולקבל עליהם את ה"תרבות החופשית" של יוון.

וזה בעצם הנסיון שהקב"ה נתן לעם ישראל - את הרשות להפוך לגויים בלי נקיפות מצפון. מה שהיה אמור לקרות הוא היכחדותו הטבעית של עם ישראל בתוך יוון. ולא היה קשה להיכנע להם: היוונים רק דרשו שתנהג כמותם, ומה שהם הציעו באמת היה מפתה: גוף יפה ומראה חיצוני, עושר, בידור ומשחק, תאוות ללא גבול, חוכמת הטבע, כח וגאווה. ומן הצד השני: מוות. ובדרך כלל אכזרי למדי. הבחירה לא הייתה קשה.

ובכל זאת עם ישראל בחר לעשות את הדבר הכי פחות מתקבל על הדעת - לסכן את חייו ולהלחם עבור שמירת התורה והמצוות, רק כדי להיות יהודים.

מלחמת החשמונאים המפורסמת, נעשתה נגד תופעת ה"התיוונות" שנוצרה בעם ישראל. החנוכה הוא חג שכל מטרתו היא להנציח מאבק נגד ההתיוונות, והחזרה לשמירת התורה והמצוות. וכך אנו קוראים בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון בחנוכה: "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך..." - לשם כך נעשתה המלחמה, על שמירת התורה והמצוות, על שחרורו של בית המקדש ועבודתו.

חג החנוכה הוא החג היחיד בכל חגי ישראל, שבו בחר עם ישראל מרצונו החופשי וביוזמתו המלאה, לשמור את התורה והמצוות, ואף להילחם עבור התורה! חנוכה הוא אמנם לא חג "מתן תורה", אך בהחלט ניתן לראות בו חג של "קבלת התורה".

עד היום היסטוריונים מתחבטים בשאלה כיצד קבוצת יהודים קטנה ולא מיומנת הצליחה להביס צבא יווני אדיר ומיומן. אנו כמובן יודעים את סוד כוחו. המכבים כתבו על הדגלים שלהם את הפסוק "מי כמכה באלים ה'" (ראשי התיבות לשם מכב"י) - היה להם רק נשק סודי אחד, והוא הביטחון בקב"ה.

החנוכיה מייצגת את הנסים הגדולים שנעשו לנו, את רצונו של הקב"ה בשיבתו של עם ישראל אל יהדותו, אל בית המקדש, והיא צריכה להזכיר לנו עד כמה הקב"ה אוהב אותנו, שהוא יתברך עדיין רוצה שנילחם את מלחמת החשמונאים נגד היוונים שבלבנו. המכבים היו מוכנים למסור את נפשם עבור אוהלה של תורה, בזכותה זכו החשמונאים לחזור לבית המקדש ולעבוד את ה' בלב שלם וטהור, יהי רצון שנזכה לכך גם אנחנו.

תודה מיוחדת לרה"ג יעקב סגל שליט"א שהאיר את עיניי לסודותיו של חג החנוכה.