מתווה רהב-מאיר

על מה מתווכחים? התקשורת החילונית מדברת בימים אלה על "שוויון בנטל". התקשורת החרדית מדברת על "גזירת הגיוס". ושתיהן מדברות על אותו נושא. אבל כשאומרים "שוויון בנטל", בעצם מניחים שכולם מסכימים מהו הנטל ומי לא נושא בו. אמרת "שוויון בנטל", אמרת "הפרזיטים האלה לא עושים כלום ואולי עכשיו יאיר יעשה סדר ויעיף אותם לבקו"ם". אמרת "גזירת הגיוס", אמרת: "נתניהו הוא צאר, ולפיד הוא פריץ, והם עומדים עלינו לכלותינו. שריפה, אחים, שריפה!"

כרגע, אפילו בהגדרת הכותרת, החילונים והחרדים לא מסכימים.

2.מהו הנטל?לחרדי המצוי אין מושג כמה החילוני המצוי זועם עליו ומרגיש שהוא סוחב את האלונקה במקומו. כל אמירה חילונית ביקורתית מקוטלגת מיד כ"הסתה" או "שנאת תורה". הוא לא מכיר כלל נרטיב מקביל, של ישראלי ציוני ומשרת שלא אכפת לו כמה ולמה "מתנדנדים שם כל היום בישיבות".

ושוב, בתמונת מראה: לחילוני המצוי אין מושג כמה החרדי המצוי חש שהוא־הוא הנושא בנטל האמיתי, בעוד החילוני בעצם" lang=HE משתמט?. כי הנטל המרכזי המשכיות המורשת היהודית, שהיא התורה. קיומה (שמירת שבת, כשרות, תפילה וכו) אבל גם ובעיקר לימודה. ולכן הישיבות בארץ, לשיטת החרדים, הן באופן הכי פשוט ובסיסי, כיפת הברזל של ישראל. כשמישהו מחלל שבת הוא פוגע בביטחון הלאומי, ולעומת זאת עצם העובדה שבישראל החילונית והליברלית יש קבוצת צעירים ששוקדת באינטנסיביות על לימוד התורה, מגינה עלינו. ?פרזיטים!? אומרים החרדים לחילונים, ?בואו תעזרו לסחוב את האלונקה. אנחנו לא יכולים לשאת בנטל התורה לבד?.

3.של מי בעצם הבעיה הזאת?הסוגיה הנידונה כיום אינה הבעיה המרכזית של החברה החילונית בישראל, אלא דווקא הבעיה המרכזית של החברה החרדית בישראל. זה אינטרס עליון שלה לפתור אותה.

תחילה לרקע: לפני כמאתיים שנה חלו שינויים - חלקם מבורכים, חלקם מקוללים - בפסקול היהודי העתיק. השכלה, ציונות, רפורמה, שואה. בין השנים 41־45 שישה מיליוני יהודים עלו באש הכבשנים לשמי אירופה. בשנת 48 העם היהודי ניצח שבעה צבאות והקים מדינה. מול כל הטלטלות האלה, קבוצה אחת ביקשה לשמר את הקיים, אבל הקיים כבר לא היה קיים. את העיירה היהודית של פעם סחפה הרוח, וכדי לנסות לשמור על האתוס האורתודוקסי השמרני, צריך היה להגביה חומות.

כשהתבררו ממדי ההשמדה של השואה נוצר הכרח חזק עוד יותר להקים מחדש את עולם הישיבות, ליצור עתודה רוחנית, לגרום לכך שמישהו, בין המגל ל" יש צעירים על את חומה ומגדל?, ימשיך ללמוד תורה פני הכדור הזה. כך נוצר אורח החיים החרדי הנוכחי, שנהוג לכנות ?חברת הלומדים?. החזון אי?ש ביקש, בן־גוריון הסכים, ו־400 בחורים שתורתם אומנותם שוחררו משירות. מכל נקודת מבט ציונית, תרבותית, היסטורית ובוודאי דתית - לברך הצעד ההוא, שהציל עולם התורה.

"  שהיא של צעירים את לא החרדי בחורי הישיבה נכנסו מעולם לפנתיאון הגיבורים הישראלים?, כתב לאחרונה הפובליציסט הרב יעקב פרידמן, ?זו יחידת עילית שמקדישים כל זמנם כדי להתעלות, להתקדש, להתרומם. אחיהם החילוני כלל יודע קיימת?.

4.האם כולם יכולים ללמוד?מבצרים ענקיים של תורה הוקמו, חסידויות שכמעט נמחקו שוקמו, המגזר גדל. אין סטטיסטיקות רשמיות, אבל כל מחנך חרדי יודה: היום, אחוזים ניכרים מכל שנתון לא מתאימים להגדרת "תורתו אומנותו". החברה החרדית הולכת ועולה על גדותיה. חבר הכנסת אייכלר הודה לאחרונה שהסיבה אינה רק חוסר יכולת ללמוד, אלא גם עוני. החיים בעשירונים התחתונים לא תמיד גורמים לצעירים להמשיך לרצות לשאת בנטל התורה. אפשר לראות אותם בטרמפיאדות בחצות, מבקשים לנסוע בלי לדעת לאן. או עובדים ביום בשחור, ויוצאים לעשן בלילה בפיצוצייה, כדי לראות משחק כדורגל. לעיתים הם גם בתוך הישיבות, עדיין רשומים, אבל החברותא היא בעיקר עם הסלולרי. אחד מהם אמר לי לאחרונה שיותר מכל, פוגעים בו הכינויים: "שבבניק", "נער שוליים" או "נושר". מאיפה נשרתי, שאל, העץ לא יכול להכיל גם עלים כמוני? למה שוליים, אין לי מקום לצד הזרם המרכזי?

אלה לא רק עשבים שוטים. זה קורה במשפחות הכי טובות. לפני כמה שבועות הזדמנתי בשבת ל" אבל הן של צעירים ללמוד כל בית החייל? בירושלים. היו שם 30 צעירים, כיפות, עם ובלי סיגריות, ביחד לבדם. כששאלתי מאיפה הם, שמעתי שמות כמה וכמה ישיבות ידועות. יותר ויותר כאלה משמיעים זעקה אילמת: מה גורלו מי שלא יכול היום? האם האפשרויות שעומדות בפניו רק שתיים, ?אברך? או ?שבבניק??

והנה (משמיים?), בדיוק כשהחברה החרדית מתחילה להתמודד בעצמה עם הבעיה, מגיעים" את - החילונים? (הפוליטיקאים, התקשורת, בג?ץ) ושואלים בגלל מניעים אחרים בדיוק אותה השאלה.

5. אז למה כולם רק צועקים?משתי סיבות. קודם כל, כי הם מתעקשים להתחיל במה שלא מסכימים עליו, במקום להתחיל במה שכולם מסכימים עליו, והוא דחוף ובוער. הוויכוחים העקרים מאז היוודע תוצאות הבחירות עוסקים באלה שרוצים ללמוד ויכולים ללמוד ולא רוצים להתגייס. החרדים צועקים שאסור לכפות עליהם, על "פך השמן הטהור", והחילונים צועקים שחובה לכפות עליהם. כל זה קורה במקום להתחיל לטפל כבר היום, כלומר אתמול, באלפים שמחכים לפתרון. מאז ביטל בג"ץ את חוק טל והקפיא את המסלולים הקיימים, הגיעו רק לטלפון הסלולרי הפרטי שלי עשרות שיחות של חרדים מבולבלים שחיפשו מסלול, ולא ידעו לאן לפנות.

הסיבה השנייה לצעקות בין הצדדים פשוטה: הם נפגשים באולפנים. באולפנים צועקים. ממש ליד, בחדרי ההלבשה והעישון, הדברים נשמעים אחרת לגמרי. הבוחרים לא שומעים, ובלי תאורה ומנחה צמא־אקשן, הכול נשמע פתאום פרקטי ושפוי. הטיפול התקשורתי המתלהם מזיק לסוגיה. לכן חשוב ששני המגזרים יידעו שבתקשורת קוראים כותרות רעשניות, לא מציאות מורכבת. גם גפני וגם לפיד צריכים הרי לחזור הביתה עם פרצוף מיוסר של" כמה אוי, אל תשאלו קשה איתו?.

6. רגע, זה לא קורה כבר?בעצם, מה שנכתב פה עד כה הוא ארכאי. הדיון הוא לא האם החרדים ייצאו לשרת או לעבוד, אלא רק באיזה קצב. הדרך כבר באמצעה. הטאבו נשבר, נקודה. אולי אפילו סימן קריאה. אם לפני עשור לא היה חייל או סטודנט חרדי אחד, היום יש אלפים. הח"כים החרדים לא עשו דבר למען כך, אבל הם עשו הרבה: הם לא התנגדו.

בשקט, כמעט בלי הפגנה או פשקוויל, נפתחו אינספור מסלולים חדשים של שירות והכשרה מקצועית. חשובי הרבנים שולחים לשם היום את מי שהמסלול אכן מתאים לו. במו אוזניי שמעתי מפיו של אחד מבכירי הרבנים הליטאיים:" הוא החרדי לבחור שנמצא ברחוב, הנח?ל המסגרת הטובה ביותר?.

המספרים גבוהים ואפילו מבהילים. אלפי חרדים בצה" כי גם פשוט על החרדים לא - כל בית מי יכול ל (3,000), בשירות לאומי (3,000) ובאוניברסיטה (7,000). שמדפדף במודעות בשבועונים החרדיים לחשוב שנפל מוסף לימודים אקדמיים. מוסד מהאוניברסיטאות ועד המכללות, כולל הספר לאמנות ?בצלאל? פותח שלוחה חרדית. ולמה זה מבהיל? הקצב, בניגוד למקובל לחשוב, איטי מדי אלא מהיר מדי. הצעירים מתנפלים המסלולים האלה באלפיהם. רבים מהם עלולים למצוא עבודה ולהתאכזב. זו שעת מבחן למעסיק החילוני.

אחד הביטויים הרווחים ביחס לצעירים האלה הוא" של לא הרב כל חרדים חדשים?. אחת ההוראות המשמעותיות שטיינמן, מנהיג הזרם הליטאי, הייתה להפסיק להשתמש בביטוי המזלזל הזה בעיתונו, ?יתד נאמן?. חדשים, הדגיש, הם בשר מבשרנו. אם נגדיר מהנדס חרדי כ?חדש?, נרחיק אותו.

המבחן האמיתי מתרחש ממש עתה. החברה החרדית עוקבת בסקרנות אחר הנחשונים האלה, רוצה לראות איך הם חוזרים הביתה. האם החרדי העובד הולך בערב לשיעור תורה, או יושב על הפייסבוק? האם הולכת ונוצרת אופציה שלישית, של" אבל גם הן של או האלה חרדי בעל בית? (כפי שהייתה באירופה שלפני השואה וכפי שקיימת כיום בקהילות בחו?ל), שמי שיוצא לרגע החוצה, יוצא לתרבות רעה? והאם בניו אותו יתקבלו כמו כולם למוסדות החינוך? השאלות פנים־חרדיות, קריטיות לעתיד החברה הישראלית כולה.

7.מי האויב?בשנות החמישים, החברה החרדית התעצבה אל מול הציונות. מפניה היא התגוננה. חברי הכנסת מנחם פורוש ואברהם רביץ ז"ל נהגו לספר איך רוב חבריהם לכיתה נטשו את דרך התורה והצטרפו למחתרות. לאחרונה לא ממש דווח על צעירים שעזבו את הישיבה בגלל קריאה אינטנסיבית בכתבי ברנר. האויב כבר אינו דגניה, אלא הסמארטפון.

החרדים ניצחו את הטלוויזיה, אבל לא מצליחים לנצח את האינטרנט. הוא בכל מקום, כידוע. אי־אפשר איתו ואי־אפשר בלעדיו. החרדי הצעיר שיוצא לקורס תכנות, אבל מתעדכן במהלכו באינטרנט בבת זוגו החדשה של ציון ברוך, לא יחזור הביתה אותו חרדי. עד סוף הקורס, בת הזוג תשתנה ארבע פעמים, ובמקביל התמימות של הבחור (ובמונחים חרדיים: הקדושה, יראת השמיים, הטהרה) תיפגע.

פרופ רנן הרטמן, מנהל מכללת" כי גם הוא את לא לאחרונה רק אלא חרדים אונו? שבה לומדים וחרדיות רבים, אומר רוצה להוציא לשוק עורכי דין, שהם יקצרו הזקן במילימטר. יזם ההייטק אראל מרגלית אמר בוועידת ההיי־טק החרדית הראשונה: ?אין לי שום רצון לחנך אתכם מחדש, לדאוג יחד לתכלס, לפרנסה?.

חשדנות החרדים רבה. חלקם בטוחים שהמטרה הסופית היא לחלן אותם. האם הפוליטיקאים החילונים מבינים את החשש הזה, או שלפיד דווקא רוצה לחנך את הילדים של גפני (מה רע, שיקפצו מדי פעם ל" לא הרב כל אם גנקי?)? שאף אחד יתבלבל. אחרי הכול, חרדית שבנה אלישיב, ולא חייל בנח?ל החרדי. ואם הבן ילך בסוף לנח?ל החרדי, היא תמשיך להתפלל שהנכד יהיה אלישיב.

8.למה מי אתה שתטיף לי? ובמובן מסוים, שתי החברות הולכות ומאבדות את הלגיטימציה להטיף זו לזו. החברה החילונית לא יכולה רק לגעור בחרדים, בלי טיפת כבוד וענווה, בלי להכיר בכך שיש לה גם הרבה מאוד מה ללמוד מהם. כשמקשיבים לעיתים ליוחנן פלסנר, אפשר לחשוב שכל צעירי החברה החילונית הם יוני נתניהו. כאילו חלקם לא קרובים יותר, לצערי ולצערו, לקותי סבג. "בן־גוריון לא חלם שהפטור שנתן יגדל כל כך", אומר פלסנר. בן־גוריון גם לא חלם על "האח הגדול" ו"הישרדות". אותן הוא היה מבטל קודם, יחד עם עוד רעות חולות רבות, שסותרות הרבה יותר את החזון הציוני שלו.

ומנגד, החברה החרדית מותחת לעיתים את החבל יותר מדי. כבוד בסיסי כלפי המפעל הציוני, ותחושת תודה והכרת הטוב כלפי צה" כי גם של על החרדים את לאחרונה אותה ל הם וחייליו, שלב ראשון בסיפור. בארצות־הברית האדוקים ביותר מדברים בממלכתיות המדינה ומכנים ?מלכות חסד?. זאב אלקין סיפר הזהיר חברי הכנסת החרדיים, כשהתפוצצה ועדת פלסנר, שהקו האדום מתקרב, שזה עוד יתנקם בהם בקלפי. ?יש עתיד? מוכיחה זאת.

בסקר שערך לאחרונה ארגון" החרדים החרדי מכל בית יותר מה הלל? נשאל הציבור מפריע לו להתקרב ליהדות. התשובה הראשונה הייתה: חוסר השירות בצה?ל. יתפלאו לגלות שאם המורסה הזו תוסר סוף־סוף מסדר היום הציבורי, היחס לתורה וללומדיה ישתפר פלאים.

9.עם או בלי החרדים?הדברים הבאים לא נוגעים לשאלה החשובה פחות - הכנסת החרדים לקואליציה הקרובה, אלא ליחס הכללי כלפיהם: גיבוש חוק טל חדש אינו תקיפה באיראן, שאפשר לעשות בלחיצת כפתור חד־צדדית. בום. שילוב חרדים הוא תהליך חברתי ארוך ומורכב. לא עושים אותו נגדם, אלא איתם. כשם שכפייה דתית מרחיקה את החילונים מהדת, גם כפייה חילונית תגרום לחרדים להקצין ולהתרחק.